השבטים ראובן וגד התפרנסו ממקנה והתלהבו משטחי המרעה הדשנים והפוריים שפגשו
בעבר הירדן המזרחי. הם פנו למשה בבקשה, לאפשר להם להתנחל באזורים אלה.
מנהיגי השבטים לבטח לא ציפו למקלחת הקרה בה שטף אותם משה. ישר ולעניין,
בלי סמול טוק ומילות נימוסין, הוא פתח בהתקפה קשה: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם
תֵּשְׁבוּ פֹה?!". הוא האשים אותם שהם פוגעים במורל העם ערב
המלחמה, שהם משתמטים מן המלחמה, השווה אותם לעשרת המרגלים שפגעו במורל הלאומי
וגרמו לעונש הכבד של 40 שנות נדודים ומות כל דור המדבר טרם הכניסה לארץ.
על מה ולמה הוא התנפל עליהם? וכי הם אמרו שלא ילחמו? וכי הם רמזו
שאולי לא ילחמו? אם היה לו ספק, לא יכול היה לשאול אותם לכוונותיהם?
אדרבא, מנהיגי השבטים התחייבו להיות החלוצים לפני המחנה, ראשוני
הלוחמים, ולא לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה.
שש פעמים מוזכרת החלוציות בהקשר של השבטים הללו ולא בכדי. חלוץ הוא
חלוץ, וכמו בימינו – חלוצי ההתיישבות בספר, מעצבי גבול הארץ ומרחיביה, הם גם
הטובים בלוחמים. ההתיישבות והביטחון תמיד
הלכו יחד, מאז ועד היום. בדבריהם, ביטאו השבטים להט חלוצי ומסירות במלחמה
ובהתיישבות. משה התרצה ולקראת סוף הפרק אף צירף אליהם את חצי שבט המנשה, חלוצי
ההתיישבות בגולן. ואכן, השבטים הללו עמדו במילתם והיו בראש הלוחמים לכיבוש הארץ.
למה חשד משה בכשרים? למה הוא הטיל דופי במלח הארץ? האם עד כדי כך הוא לא
הכיר את עמו? לא יכול להיות.
יש לי תשובה אחרת לשאלה. משה היה בן 120, סמוך למותו. והוא היה עדין
במיטבו – לא נס לחו ולא כהתה עינו. לא כהתה עינו – לא רק בכך שלא נזקק למשקפים כדי
לקרוא את העיתון ואת הסמסים, אלא בעיקר, עיניו הנבואיות, יכולתו לראות למרחוק.
לא אל השבטים גד וראובן דיבר משה, אלא לפרוטוקול. הוא אמר את הדברים
על מנת שיופיעו בספר התורה, על מנת שמידי שנה עם ישראל יקרא אותם. משה ידע, שיבוא
יום, ויהיה צורך במילים הללו, והוא דאג לחמש אותנו בהם.
3,000 שנה חלפו, קמה מדינת ישראל השלישית, ושבט בישראל בוחר להשתמט
ממלחמת המצווה, מכיבוש הארץ, מההגנה על ביטחון המדינה וחיי אזרחיה, מהערך הבסיסי
של כל ישראל ערבין זה בזה. וחמור יותר – בני אותו שבט עושים זאת כנבלים ברשות
התורה, כביכול בשם התורה ולמען לימודה.
אל השבט הזה דיבר משה, לא לחלוצי ראובן וגד. משה דיבר אל החרדים
בימינו: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה
וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!"
* 929