הבלוג של אורי הייטנר

בשש השנים האחרונות הפכתי אדם חרדתי. אני סובל מחרדת קלפי. כל אימת שמתקיימת הצבעה בקלפי על קבלה לחברות, אני נושם הפוך עד היוודע התוצאות. השתתפתי בוועדת הקלפי האחרונה, ומפתק לפתק רחב לבבי, עד שנגולה האבן.

מזה שנים אחדות אני מציע לשנות את התקנון, כך שקבלה לחברות תהיה ברוב רגיל. אני רואה כאבסורדי מצב שבו משפחה לא תתקבל לחברות גם כשרוב החברים תומכים בה, ובוודאי מצב שבו למיעוט קטן – שליש בלבד מן החברים, יש כוח למנוע את רצונו של רוב גדול, כפול ממנו. אולם, לצערי, עד כה לא הצלחתי לשכנע, והתקנון נותר בעינו.

****

תהליך הצמיחה הדמוגרפית שאנו בעיצומו, הוא המהלך החשוב ביותר בתולדות אורטל. לא זו בלבד שהוא הציל את אורטל משקיעה במשבר דמוגרפי וחברתי קשה, הוא מבטיח לנו עתיד מזהיר. כבר כעת, אנו נהנים מפירות הצמיחה, ואנו רק בראשית הדרך.

כולם רוצים קליטה, אך מה לעשות, אין קליטה ללא נקלטים. ומה לעשות, הנקלטים הם בני אדם. וכיוון שהם בני אדם, הם אינם מושלמים. בדיוק כמונו, הקולטים. ובידינו, הקולטים, המפתח לשער הקיבוץ, זכות ההצבעה בקלפי. המפתח הזה הוא כוח עצום, המחייב אותנו לנהוג בו באחריות ובחרדת קודש.

לעתים אני שומע אמירה מחבר זה או אחר, על נקלט זה או אחר: "הוא לא בא לי בטוב". "הוא לא מוצא חן בעיניי". "הוא לא יהיה חבר שלי". שיקולים אלה הם משמעותיים ביותר בבחירה שלנו את חברינו האישיים, אך ראוי שיהיו שוליים בבחירתנו את חברינו לקהילה. יש הבדל בין סוגי החברות. הרי לא כולנו חברים אישיים; לכל אחד מאתנו מספר חברים אישיים באורטל ואחרים שאינם חברים אישיים, אך כולנו חברים בקהילה. ומן הראוי, שבבואנו לקלפי, נשאל את עצמנו בראש ובראשונה מה טוב יותר לקהילה – לקבל את המועמד או לדחות אותו. מה תרומתו לקיבוץ, האם הוא ישתלב במעגלי העשיה וההובלה, כיצד הוא משתלב בחברה, האם הוא תורם לפרנסה המשותפת, האם הוא אדם ערכי, חברתי, ישר והגון, האם יש מעגל חברתי באורטל שהוא משתלב בו ותורם לו, האם יש באורטל אנשים שחשוב להם שהוא יתקבל, האם יש חברים שיפגעו מכך שהוא לא יתקבל, כיצד תשפיע ההחלטה לכאן ולכאן על תהליך הצמיחה הדמוגרפית, על המועמדים האחרים באורטל, על המצב החברתי באורטל. השאלה האם באופן אישי אני מחבב אותו, משנית לעומת השיקולים האלה.

****

אני ממליץ לכל חבר, טרם הליכתו לקלפי, לומר בכוונה מלאה את תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק:

אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, חָלִילָה, וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ. שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ.

****

כידוע, לא כל מי שהגיעו בקיץ שעבר לקליטה ממשיכים אתנו לשנת המועמדות השניה, וברצוני להתייחס גם לכך.

כאשר משפחה מגיעה לקליטה באורטל, היא אינה באה כדי לבחון את אורטל, האם היא מתאימה לה או לא. היא באה כדי להצליח, להיקלט, להתאקלם, להשתלב ולבנות בתוכנו את ביתה. וגם אנחנו לא מביאים לכאן משפחה כדי לבחון אותה, אלא במטרה להצליח, כדי לקלוט אותה עד שתהיה חלק אינטגרלי מאתנו.

כל הצלחה בתהליך הקליטה, היא הצלחה של כולנו. כל כישלון הוא כישלון של כולנו, והוא מצער וכואב. כישלון של תהליך הקליטה גורם לעוגמת נפש למשפחה ולנו.

איננו קבלני הצלחות, אולם בתהליכי ההיכרות והקליטה אנו מפעילים את מיטב ניסיוננו, מקצועיותנו ושיקול הדעת שלנו, כדי להחליט על קליטת משפחות שהתהליך עמם יצליח, גם אם התהליך לרוב אינו קל. כשהחלטנו על קבלת המשפחה, היה לנו יסוד סביר להניח שנצליח. בדיעבד, טעינו.

אנו מפעילים את מיטב שיפוטינו, אך לא תמיד זה מצליח. ולשם כך, יש לנו שנתיים מועמדות. בדרך כלל, דעתי היא שיש למצות את השנתיים עד תומן. כאשר התהליך חלק, האמת היא שדי בשנת מועמדות אחת. השנה השניה נועדה בעיקר כדי להקל על משפחות שתהליך הקליטה שלהם נתקל בקשיים; לאפשר להם ולנו לתקן ולהתחזק בשנה השניה. אולם יש מקרים, שאחרי שנה אנו כבר יודעים לזהות שהסיכוי להצליח קלוש. במקרה כזה, נכון לחתוך, כיוון ששנה נוספת לא תועיל לאף צד. זה מה שנעשה במקרה הזה.

התפקיד המרכזי של צוות היכרות ושל ועדת קליטה, הוא הבאת משפחות מתאימות לאורטל, אקלומם וקליטתם. אולם התפקיד השני הוא להיות שומרי הסף. אנו מקבלים מהציבור ייפוי כוח לא רק לקבל, אלא גם לדחות, על פי טובת אורטל.

דומני שהמקרה הזה יכול לחזק את ביטחוננו ואמוננו בוועדת קליטה, שאינה שבויה ברצון הטבעי לראות את הנקלטים מתקבלים לחברות, אלא יודעת לחתוך היכן שצריך. הלקח שאני מפיק מכך, הוא שכאשר ועדת קליטה ממליצה לקבל משפחה לחברות – המלצתה נובעת מתוך היכרות עמוקה ושיקול דעת ראוי ומקצועי. המלצה כזאת של ועדת קליטה, תהווה בעבורי שיקול מכריע בקלפי.

****

אני כל כך שמח על ההחלטה לקבל לחברות את משפחות ברנס ובן גיגי. אין לי ספק שאורטל התעשרה בשתי משפחות קהילתיות, ערכיות ותורמות, שנהנה מהן מאוד.

ברכותיי החמות לנועה, ניר, בת אל, לירז והילדים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל