(תגובה ליואל מרשק: מי
מפחד מדיון)
במאמרי "בין לגאלי ללגיטימי", הזכרתי את פרשת הזמנתם של
פעילי נוער הגבעות, בידי יואל מרשק, למפגש עם בני הקיבוץ ברפסודיה. משהחליט יואל
להגיב, היה באפשרותו להודות בטעותו או להצדיק את מעשיו, כפי שעשה בזמנו. משום מה,
יואל החליט להכחיש. "מה מביא את הייטנר לחלום על 'נוער הגבעות' כאילו הגיעו
לרפסודיה", כתב יואל והגדיר את דבריי "הזיה".
וכי מה חושב יואל? שבאבחת הכחשה הוא ימחק כבמטה קסם את זיכרונם של כל החניכים
והמדריכים שהשתתפו במפגש, או את הרבים שנחשפו לו באמצעות התקשורת? הרי מארגן המפגש
היטיב ליחצנו.
"יצאו לשוט עם נוער הגבעות" הכתיר "הדף הירוק" את
הכתבה על הרפסודיה ב-24 ביולי 2003. "15 בני
נוער מ'נוער הגבעות', שהגיעו מהמצפים הלא-חוקיים של איתמר, תפוח ויצהר, התארחו ברפסודיה", נפתחה
הכתבה של נחמן גלבוע. מסופר שם אפילו על תקרית מביכה, שבה האורחים סירבו להתחיל
במפגש בשל הלבוש ה"בלתי צנוע" של הבנות, שהואילו להתאים עצמן לקוד הלבוש
הנדרש כדי לקיים את המפגש. יואל מרשק שהתראיין לאותה כתבה הסביר: "המטרה היא לחשוף
בפני בני הנוער הקיבוצי, בני נוער שחושבים אחרת לחלוטין, אבל גם הם חלק מהעם היהודי,
ולבסס את השקפת העולם של בני הקיבוצים בתהליך חינוכי".
מפגשים מסוג זה נערכו לאורך כעשר שנים. אני יצאתי נגדם תמיד. "הידברות
כגשר או כגימיק" הכתרתי מאמר שפרסמתי באתר "שווים" בנובמבר 2012,
לאחר מפגש ביצהר, שבו הופעלה אלימות כלפי יואל וחבריו, ויואל הודיע שהוא נחוש
להמשיך במפגשים. אני מאמין בכל לבי בחשיבות המפגש של נוער הקיבוצים עם הנוער הדתי
לאומי, עם תנועת "בני עקיבא", עם הנוער של יש"ע. גם אם יש ביניהם
מחלוקות ושוני באורח החיים, המשותף רב על המפריד – אלה ואלה התחנכו על ערכי
הציונות והדמוקרטיה, המחויבות לחברה, התרומה לזולת והשירות המשמעותי בצה"ל.
לעומת זאת, התנגדתי ואני מתנגד למפגשים עם פראי הגבעות, ששום דבר חיובי לא יצא
מהם, אלא רק לגיטימציה למה ולמי שאינם לגיטימיים.
הוא הדין ב"שוברים שתיקה". בתקופת מתקפת הטרור הפלשתינאית,
בראשית העשור הקודם, השתתפתי במפגש מחנכי החינוך הבלתי פורמלי בתנועה הקיבוצית
ותנועות הנוער עם הארגון שזה עתה קם, ביוזמת יואל מרשק. ראיתי את המפגש הזה בחיוב.
ראיתי ב"שוברים שתיקה" לוחמים קרביים בצה"ל, שמילאו את חובתם עד
תום, ולאחר שחרורם הם רוצים להעלות לדיון ציבורי מעשים בהם נתקלו בשירותם, המנוגדים
לרוחו של צה"ל ולמוסר הלחימה הנהוג בו, מתוך רצון להביא לתיקון. במפגש, זיהיתי
את ניצני ההקצנה שלהם, את עלייתם על המדרון החלקלק המוביל לרדיקליזציה, את תמונת
המציאות המעוותת שעלולה לשבש את שיקול דעתם המוסרי. ואכן, כך קרה.
היום, כשהארגון הזה הוא חוד החנית של מסע הדה-לגיטימציה למדינת ישראל,
לצה"ל ולזכות ההגנה העצמית שלנו, ופעיליו מסתובבים בכל העולם במימון עוין,
כדי לפעול נגד מדינתם, הוא ארגון בלתי לגיטימי, שאין לתת לו ולפעיליו לבוא בקהלנו.
כמו נוער הגבעות.
* "ידיעות הקיבוץ"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
