ערב הכניסה לארץ כנען וסמוך למותו, ציווה משה על בני ישראל לערוך את
טקס הברכה והקללה בין הר עיבל והר גריזים. לשם מה ציווה זאת משה? הרי עם ישראל עבר
את מעמד הר סיני ואת מעמד חידוש הברית טרם מותו של משה. לשם מה הטקס הנוסף?
גם בחלוף ארבעים שנה, משה לא השתחרר מן הטראומה של חטא העגל. כשהוא
נעדר לארבעים יום מקרב עמו, בהעדרו – חש העם מיותם מהנהגה והתוצאה הייתה חטא העגל.
משה חשש מאוד ממה שיקרה לאחר מותו. האם בהעדרו, הפעם לצמיתות, ישמור העם אמונים?
הוא התמודד עם החשש בדברי כיבושין מצד אחד ואיומים וקללות מצד שני.
הטקס בין הר עיבל להר גריזים, נועד לחדש את הברית בין עם ישראל
ואלוהיו, הפעם כבר ללא משה כמתווך. היה בכך כדי להעצים את עצמיותו של העם, אך גם
את מנהיגותו של יהושע.
הטקס התמלא ככתבו וכלשונו, "לֹא-הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה, אֲשֶׁר
לֹא-קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר
הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם".
אולם כדי להגיע למעמד הזה, היה על עם ישראל לעבור מספר משוכות,
שיכשירו אותו ליום הגדול. היה עליו לחצות את הירדן, בנס דמוי חציית ים סוף. היה
עליו לכבוש את העיר יריחו, עדין בכיבוש נסי. היה עליו להתנסות בתבוסה, בניסיון
הראשון לכבוש את העי – וללמוד ששמירה על מוסר הלחימה, במקרה זה – הימנעות מלקיחת
שלל, היא תנאי הכרחי לניצחון. האתגר הבא היה כיבוש העי, הפעם לא בדרך נסית, אלא
"בתחבולות תעשה לך מלחמה".
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
