הבלוג של אורי הייטנר

בספרו "מה לאומי בביטחון הלאומי?" מקדיש אלוף (מיל') גרשון הכהן שני פרקים למשמעות הביטחונית של ההתיישבות. השני שבהם נקרא "בין הפרקטיקה לבינוי ועיצוב המרחב לבין צרכים ביטחוניים". בפרק הזה מדגים גרשון את המשמעות הביטחונית של ההתיישבות, ככלי לשליטה מרחבית, גם בהיסטוריה הרחוקה. הדוגמה שהוא מציג היא העיר גזר.

גזר הייתה אחת הערים החשובות בא"י, ומיקומה (באזור לטרון) היה בעל חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה, בשל שליטתה על צמתי דרכים מרכזיות בלב הארץ. לפני ארבעה פרקים קראנו שיהושע הביס את גזר. אולם בפרק שלנו מתבררת מציאות אחרת. "וְלא הוֹרִישׁוּ אֶת-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם". המציאות הקשה הזאת מסיימת את הפרק, המתאר את התנחלות בני יוסף, שבטי אפרים ומנשה.

חצי שבט המנשה התנחל כבר בחלקה הצפוני של עבר הירדן, שניתן לו עוד מידי משה, ערב כיבוש ארץ כנען, מיד לאחר מלחמות יהושע. בפרק שלנו, מתוארת התנחלות מחציתו השניה של השבט ושבט אפרים. מדובר בהתנחלות במרחבים גדולים וחשובים, באזורים אסטרטגיים משמעותיים, ופתאום כמו עצם בגרון תקועה העיר גזר, החשובה כל כך, שנותרה עיר כנענית.

מה קרה בין הניצחון בפרק י"ב למציאות המתוארת בפרק ט"ז? על כך לא כתוב. יתכן שהעיר אכן נכבשה בידי יהושע, אך הכנענים שבו וכבשו אותה. מכל מקום, העיר גזר נותרה כאזור עוין, בנקודה אסטרטגית חשובה, לאורך דורות, עד ימיו של שלמה. וגם אז, היא לא נכבשה בידי צבא ישראל, אלא בידי צבאה של מעצמת העל המצרית, ונתנה כמתנת נישואין לשלמה.

* 929