הבלוג של אורי הייטנר

א .   ש מ ח ת   ת ו ר ה   -   ח ג   ש ל נ ו

שני מעגלים מרכיבים את לוח השנה העברי: מעגל החגים והמועדים ומעגל השבתות ופרשות השבוע.

מעגל החגים הוא לב חיי התרבות באורטל. אנו חוגגים את כל חגי ישראל, מראש השנה ועד ט"ו באב. אין שנה שבה אנו מדלגים ולו על חג אחד. סליחה, חוץ מחג אחד. שמחת תורה.

את שמחת תורה איננו חוגגים. אנו חוגגים אולי את "חג שני" של סוכות. כלומר, במסגרת אירועי סוכות, אנו מכילים גם את היום הזה, כמו יום הכיף בכינרת שערכנו השנה. אולם את כל החגים אנו חוגגים בהקשר של תוכנם, ההיסטורי – לאומי, החקלאי, האנושי, היהודי. חוץ משמחת תורה. היו כמה שנים שיצאה הסעה מאורטל ל"הקפות שניות" לאחר צאת החג (אני לא השתתפתי, כדי לא להיות שותף באירוע של הדרת נשים), אולם באורטל, כקהילה, לא חגגנו את שמחת תורה.

הסיבה לכך, היא חוסר רלוונטיות של החג לחיינו. אין לנו ספרי תורה ובעיקר – איננו קוראים לאורך השנה את פרשת השבוע, ולפיכך מה יש לנו לחגוג? הרי בשמחת תורה אנו חוגגים את סיום קריאת התורה ותחילת קריאתה מבראשית.

כל זה היה נכון, אך היום המצב שונה. זו כבר השנה השמינית, שבה גם מחזור השבתות ופרשות השבוע חל באורטל. אמנם אין כאן קריאת פרשת השבוע, אולם מדי שבוע אנו מקבלים את השבת, ובקבלת השבת הקהילתית אנו מספרים על פרשת השבוע, אנו דורשים אותה, אנו חדים עליה חידות, יש בינינו מי שלומדים אותה לקראת החידון. אני מאמין שקבלת השבת משמעותית לכל הקהילה, גם למי שאינם נוהגים להשתתף בה בגופם. וגם מי שאינו עולה לקבלת השבת, נחשף לפחות לקיומה של פרשת השבוע ולשמה דרך לוח המודעות, המידף וקבוצת הפייסבוק. ולכן, יש משמעות קהילתית למחזור השנתי של פרשת השבוע. זאת ועוד, מדי שנה עולים לתורה בני המצווה של אותה שנה, קוראים חלק מן הפרשה ורבים מחברי הקיבוץ משכימים קום ונוטלים חלק בחגיגה.

ולכן, שמחת תורה הוא היום חג רלוונטי לאורטל וראוי לחגוג אותו באורטל.

השנה, לראשונה, חגגנו אותו בקבלת החג שנערכה בסוכה.

****

קבלת החג נערכה בסוכה דווקא, בשביל הכיף והחגיגיות. שמיני עצרת – שמחת תורה, הוא כבר מעבר לשבעת ימי הישיבה בסוכה. בקידוש לשמחת תורה כבר לא בירכנו "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה", ומצד שני בירכנו "שהחיינו" לכבוד החג החדש (וגם לכבוד הגויאבות שבאותו יום החלה מכירתן בכלבו).

בקבלת החג שרנו משירי החג: "שישו ושמחו בשמחת תורה", "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ו"מפי אל", לקול צלילי הגיטרה של ורד ל'. שרנו, ושמחנו וחלק מהילדים הגיעו עם דגלוני שמחת תורה ואף רקדו. קידשנו על היין והחלה, קראנו פסוקים מהתורה על שמיני עצרת, חדנו את החידות לפרשת "וזאת הברכה" ואני קראתי בנגינת טעמי המקרא, את הקריאות של "חתן תורה" – החלק האחרון של פרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה בתורה (והקהל השיב בקריאות "חזק חזק ונתחזק") ושל "חתן בראשית" - תחילתה של פרשת "בראשית", סיפור בריאת העולם.

סיימנו בקריאת קטע מתוך תפילת הגשם, מה שמבטיח לנו גשם בהמשך השבוע.

אני מקווה שפתחנו בכך מסורת חדשה, שתצטרף למעגל השנה היהודי של קהילתנו.

ב .   ו ל כ ו ל ם   י ה י ה   מ ק ו ם

סוכתנו הקהילתית יפה, מושקעת, מוארת, ירוקה ולבנה. אך יש בה משהו מיותם. מהותה של הסוכה, כבית ארעי, היא התוכן שאנו יוצקים בה, ובעיקר – קיום לפחות חלק מחיי היומיום הביתיים שלנו בסוכה.

סוכה שאין בה שולחנות וכסאות ויש להביא אליה כסאות לשעת אירוע ולפנותם אחריו, היא סוכה חסרה.

אני מציע לשנות את מיקומה של הסוכה ולבנותה סמוך לחדר האוכל. להכניס לתוכה באופן קבוע מספר שולחנות וכסאות מחדר האוכל, על מנת שלפחות חלק מן החברים והאורחים יאכלו בה.

אני מציע לקיים לאורך החג יותר פעילות קהילתית בסוכה, הן למבוגרים והן לילדים. פעילות בתי הילדים – רצוי שתעשה ברובה בסוכה (אם כי עדיף היה שכל בית יבנה לעצמו סוכה משלו). ויש לחזור למסורת של לפחות לילה אחד של שנת ילדי "זבנג" ו"פיטר פן" בסוכה.

ג .   א ח ר י   ה ח ג י ם   ש מ ח

אז מה היה לנו במסכת ברכות של חגי תשרי?

היו לנו "שנה טובה" ומתוקה ומבורכת, ו"לשנה טובה תכתבו ותחתמו" ו"תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה". היו לנו "כתיבה וחתימה טובה", "גמר חתימה טובה" ו"צום טוב" (הגרסה שלי לאיחול המוזר "צום קל"). והיו לנו "חג שמח" ו"מועדים לשמחה" ו"חגים וזמנים לששון" ו"פתקא טבא" (כן יש גם ברכה כזאת). ובין לבין היו כמובן גם "שבת שלום" ו"שבוע טוב".

ומה עכשיו, אחרי החגים?

כן, יש גם ברכה המקובלת אחרי החגים. ברכה יפה ומקסימה – חורף טוב!