פרח /
יהודה פוליקר
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 6.10.15
אתמול, 5 באוקטובר, מלאו שלושים שנה לטבח בראס בורקה. היה זה בשבת חול
המועד סוכות תשמ"ו, שלוש שנים וחצי לאחר השלמת הנסיגה מסיני. סיני עדין הייתה
יעד מועדף לטיולי ישראלים. אחד היעדים האהובים על הישראלים הייתה הדיונה המקסימה
במפרץ שלמה, מדרום לטאבה, שמעולם לפני כן או אחרי לא ראיתי יפה ממנה, ששמה העברי
הוא מצפה שחם, ושמה המצרי הוא ראס בורקה.
קבוצה של 12 ישראלים טיילה במצפה שחם. בעת שהמטיילים העפילו אל ראש
הדיונה, ניצב מעליהם חייל מצרי, סולימאן
ח'אטר, והחל לקצור אותם בנשקו. מהירי נפגעו 7 ישראלים ובהם ארבעה ילדים. כוחות
הביטחון המצריים עכבו במשך שעות את כניסת כוחות ההצלה למקום, וכך שבעת הפצועים
דיממו למוות.
ח'אטר נדון למאסר עולם והתאבד בכלאו.
הוא הפך לגיבור לאומי בקרב רבים במצרים ובמזרח התיכון. איראן הוציאה בול לזכרו
וקראה על שמו רחוב בטהרן.
בין שבעת ההרוגים, היו שלושה בני משפחה
אחת, משפחת שלח: השופט חמן שלח, בנו של המשורר אוריאל שלח, המוכר יותר בשם העט
יונתן רטוש, אשתו אילנה ובתם צליל, ששיחקה בתכנית הטלוויזיה
לילדים "שיישאר בינינו".
לזכרה של צליל שלח, כתבה המשוררת והמוסיקאית צרויה להב את השיר
"פרח".
על פי סברה נפוצה, השיר נכתב לזכר טל, בתם של צרויה ובעלה הראשון,
המפיק לואי להב, שנהרגה בגיל 3.5 בתאונת דרכים בארה"ב. אולם בראיון שקיימה
צרויה, בת קיבוץ איילת השחר, עם בן כיתתה, חוקר הזמר העברי, חברי עופר גביש, היא
הבהירה שהשיר בפירוש נכתב לזכר צליל שלח. כמובן שאפשר להזדהות עם מילותיו בכל הקשר
של אובדן ילד. אני קראתי את השיר על קברה של תינוקת בת אורטל שנפטרה. אבל המילים
עצמן אינן מותירות ספק, שמדובר בקינה על ילדה שנרצחה, על לא עוול בכפה, במלחמה בשם
הצדק, כביכול.
"את החיים לקחו לך", כותבת צרויה, "מלחמות קדושות. ...
מי שלחץ על הדק, דם את לבו מכתים. במלחמות לצדק גם ילדים מתים". מול השנאה
והקנאות שרוצחת ילדים, בולטת התמימות, הזוך והיופי של הילדה, קורבן הרצח, שמתמצית
בדימוי – פרח. שיאו של השיר, בעיניי, הוא המשפט קורע הלב: "את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה".
13 שנים מאוחר יותר, חייל ירדני פתח באש לעבר תלמידות מבית שמש שטיילו
באי השלום בנהריים, ורצח שבע מהן. לזכרן, הקימה במקום אורנה שמעוני את גבעת הפרחים
שנקטפו.
חלפו שלושים שנה מאז הטבח בראס בורקה, ועדין ילדים נרצחים בידי מחבלים
קנאים, כאילו בשם הצדק. כך אדל ביטון שנרצחה ביידוי אבן לעבר מכונית משפחתה. כך
דניאל טרגמן שנרצח בירי פצמ"ר לעבר נחל עוז. וכך עלי דוואבשה שהוצת למוות
בידי מחבלים בני עמי, בני דמותם של אותם מרצחים ערבים.
יהודה פוליקר הלחין את השיר, והביצוע המקורי שלו היה של גידי גוב,
בתקליט "דרך ארץ". מאוחר יותר גם פוליקר עצמו הקליט את השיר. לפני
שבועות אחדים הייתי במופע של פוליקר באמפיגולן, ואחד משיאיו, בעיניי, היה השיר
"פרח", שבו הגיטרה החשמלית של פוליקר ממש ייבבה, וכמעט ייתרה את המילים.
שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך
הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך
בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,
קברו באדמה
איך צומח שקט
מתוך המהומה.
מי שלחץ על הדק
דם את לבו מכתים
במלחמות לצדק
גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך...
שם, בעפר ותכלת
חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך...
בחלומך ברוח
חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי
נומי ילדה קטנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
