* חומת מגן 2 – האם הדיבורים על "חומת מגן 2" רציניים? שיווקית, זאת
התחברות למותג מצליח ומוכח. אולם ההיסטוריה אינה יכולה לחזור על עצמה במדויק.
מדובר בסיטואציות שונות. כשמדברים על "חומת מגן", אין המדובר בצעד אחד
של זבנג וגמרנו, אלא בשינוי עומק של מצב ביטחוני ומדיני. בין הסכם אוסלו
ל"חומת מגן", הרש"פ הייתה מדינה עצמאית למעשה, כמו רצועת עזה היום.
"חומת מגן" אינה רק המבצע עצמו, אלא שינוי המצב והחלת המצב הקיים מאז
ועד היום; ישראל החזירה לעצמה את האחריות הביטחונית הכוללת על שטחי הרש"פ
וכוחות הביטחון חזרו לפעול בהם. כך ניצחנו מתקפת טרור שכל ה"מבינים"
הסבירו שאי אפשר לנצח בה, כי "שום דבר לא יכול לעצור מחבל שרוצה להתאבד"
ולכן "אין פתרון צבאי" ומכאן – "תנו לצה"ל להפסיד". מבצע
"חומת מגן" ושינוי אופן הפעילות, הביאו לתפנית דרסטית במצב הביטחוני.
גדר הביטחון סייעה אף היא לשינוי.
השינוי הזה נעשה, ולמרות גל הפיגועים, המצב היום טוב לאין ערוך מזה
שקדם ל"חומת מגן". אם מישהו מתכוון לכך שישראל תפרק את הרש"פ, הוא
מציע הצעה המנוגדת לאינטרס הישראלי. אין כל סיבה להחזיר את השליטה הישראלית ממנה
השתחררנו באוסלו. הסכם אוסלו הוא כישלון, אך תהיה זו איוולת לוותר דווקא על
התוצאות החיוביות שלו (שהן חיוביות לשני הצדדים).
לכן, הדיבורים על "חומת מגן 2", במובן העמוק של המושג, הם
דיבורים בעלמא. אולם אם מדובר על כך שישראל תצא למבצע צבאי כדי להילחם בטרור
ביו"ש, מה שלא נעשה מאז "חומת מגן", זה איום במקומו. יש לקוות שלא
נידרש לפעולה כזאת, אך על הרש"פ להבין שאין לה חסינות, ואם גל הטרור ימשך, לא
יהיה מנוס מפעולה צבאית.
* מסיתים בחסות החוק - המוטיבציה של המחבלים הפלשתינאים לרצוח יהודים היא תמיד גבוהה. על
כל פיגוע שמצליח, ישנם פיגועים רבים שמסוכלים. המעצרים שנעשים מדי לילה ביו"ש
ומאות המחבלים העצורים במעצר מנהלי, משמעותם - אלפי יהודים חיים שניצלו מרצח
בפיגועי טרור.
ובכל זאת, איך אפשר להסביר את גל הטרור האחרון. אם המוטיבציה היא
תמידית, מדוע יש גלי טרור?
תמיד יש מוטיבציה, ויש תקופות של עליה חדה במוטיבציה, ובהן יש יותר
ניסיונות פיגוע ולכן גם יותר הצלחות. הגל של החודשים האחרונים נובע מן העלילה
וההסתה על פגיעה, כביכול, במסגד אל-אקצה.
מי שמובילים את העלילה וההסתה הם אנשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית
בישראל. איך זה שהפלג הזה טרם הוצא אל מחוץ לחוק וראשיו אינם יושבים מאחורי סורג
ובריח?
* חלאה – שליח האו"ם למזרח התיכון הביע זעזוע מדברי תמיכה במעשי הרצח
והטרור האחרונים. כנראה שהוא קרא את פוסט התמיכה ברצח המתועב, שכתב העיתונאי,
לשעבר מבכירי רשות השידור, אלישע שפיגלמן.
וכך כתב החלאה: "כל הדיבורים
על 'הרצח' של בני הזוג הנקין הם שפה אורוולית.
בני הזוג הנקין לא נרצחו, הם נפלו בקרב,
נהרגו, במסגרת המלחמה על השליטה בשטחים הכבושים. ההבדל היחיד בין בני הזוג הנקין לבין
אבי הוא שהוא נפל, נהרג במלחמה צודקת ואילו הם נפלו במלחמה קולוניאליסטית של עם שאיבד
את שפיותו ומנסה לקדש את האדמה במקום לקדש את בני האדם. בני הזוג הנקין הם אנשים שחיים במוצב שהקימה
מדינת המתנחלים וקראה לו נריה, זה עוד אחד ממאות המוצבים שהימין הקולוניאליסטי ההזוי
מפזר בשטח בגיבוי ובעידוד של ממשלות ישראל השונות מאז 1969. כל המוצבים האלה ממלאים
תפקיד מלחמתי פעיל של כיבוש השטחים ונישול התושבים המקומיים מרכושם ואדמותיהם. אין
מדובר במעשי טרור אלא במלחמת גרילה בין חוליות של מתנחלים המתחזות להיות משפחות שלוות
ויפות תואר לבין חוליות של לוחמי גרילה פלסטינים שאנחנו מסיבות שלנו מעדיפים לכנותם
טרוריסטים. אבו מאזן הוא הנשיא של פלסטין וביבי הוא ראש ממשלת ישראל, כל אחד מהם מלבה
את השנאה ליריבו ולחילותיו. ביבי מפעיל את טרור ההתנחלויות והמאחזים ומשתמש בנוער הגבעות
כפי שבעבר השתמשה ישראל בחיילי הנח"ל והוא מעודד את חוליות הנקם של תג מחיר בדיוק
כשם שבעבר שלחנו את אנשי מאה ואחת ואת החוליות של אריק שרון להטיל אימה וטרור על תושבי
הכפרים והעיירות שמהם לדעת דיין יצאו הפדאין" (את שגיאות הכתיב הרבות בטקסט
של העיתונאי הבכיר, ניכשתי).
וכן הלאה וכן הלאה. איש בזוי ונקלה.
* תאבי נקם - פעילי ימין קיצוני הזדרזו לתקוף ערבי בקניון
ממילא, זמן קצר אחרי הרצח בדרך לכותל. תאבי הנקם אינם אבלים וכואבים את הרצח יותר מהישראלי
הנורמטיבי. ההיפך הוא הנכון. הם מנצלים את הרצח כתירוץ למימוש תאוותיהם הגזעניות.
* לקיחת החוק
בידיים – אנשים מגנים את הפגיעות בערבים
בירושלים וקוראים "לא לקחת את החוק לידיים". אני מציע לא להשתמש בביטוי "לקחת
את החוק לידיים", במקרים כאלה. לקחת את החוק לידיים, שזה כשלעצמו דבר חמור ומגונה,
הוא לבצע במקום המשטרה את תפקידה. למשל, אנשים שעל דעת עצמם יפגעו בטרוריסטים, בטענה
שהמשטרה אינה עושה זאת. ניסיון לינץ' במנקה ערבי בקניון אינו "לקיחת החוק לידיים",
כי הוא פסול באותה מידה אילו המשטרה הייתה עושה זאת. מדובר פשוט בביריונות גזענית.
* בדרכו של דנון - כשסגנית שר פופוליסטית מתכוונת להצטרף לפעולת
מחאה נגד הממשלה שבה היא מכהנת, יש לנהוג בה מיד כפי שנתניהו נהג בצדק כלפי סגן שר
הביטחון דני דנון במלחמת "צוק איתן" (רק בלי לשלוח אותה אח"כ לאו"ם).
* ערביי ישראל - האם כמו באוקטובר 2000 אח"כ הם יתבכיינו?
* אין חיה כזאת – ערב סוכות פרסם חתן פרס ישראל פרופ' שלמה
אבינרי מסה מכוננת ב"הארץ", שבה הבהיר שהתמשכותו של הסכסוך הישראלי
פלשתינאי אינו נובע ממחלוקת על שטח זה או אחר, אלא מסירובם האידיאולוגי המוחלט של
הפלשתינאים לקבל את זכות קיומה של מדינה יהודית ושלילתם את עצם הגדרתו של העם
היהודי כעם. זו הסיבה לכישלון הסכם אוסלו, זו הסיבה לדחייתן על הסף של כל הצעות
השלום הישראליות ובהן הצעותיהם מרחיקות הלכת של ברק ואולמרט. אבינרי הציע להפנים
את המציאות הזאת, ששינויה אינו נראה באופק, כבסיס למדיניותה של ישראל.
איני מסכים עם המסקנות שלו מן המציאות
ועם הצעותיו המעשיות, אולם אני רואה חשיבות רבה בכך שנביט בעיניים פקוחות על
המציאות, והדיון בינינו, עם כל המחלוקות הנובעות ממנו, יתבסס על הכרת המציאות,
ובכך אני רואה את עיקר חשיבות מאמרו.
בגיליון ערב שמחת תורה, פרסם
"הארץ" שלושה מאמרי תגובה. יוסי ביילין ועוזי בנזימן הזכירו לי במאמריהם
את הילד שרואה ג'ירפה בגן החיות, מתבונן בה ופוסק נחרצות: "אין חיה
כזאת". לא את מאמרו של אבינרי הם מכחישים, אלא את המציאות. יוסי ביילין נתלה
באי אלו שברי אמירות מעורפלות טקטיות ששמע מבני שיחו במהלך המו"מ; אותן
אמירות שבבסיס ההונאה הגדולה של אוסלו. ואילו בנזימן פשוט מכחיש את המציאות ומצייר
מציאות מדומה, שכל קשר בינה לבין המציאות אפילו אינו מקרי.
ראש אמ"ן בשנות ה-70 אלוף (מיל') שלמה
גזית, לעומתם, מקבל את תיאור המציאות של אבינרי, ומסקנותיו הן בכיוון של אבינרי אך
קיצוניות יותר. המסקנה שלו היא שעל ישראל לבצע באורח חד צדדי מיידי, ללא המתנה
וללא שלב נוסף של ניסיונות הידברות, "ללא בזבוז של יום אחד מיותר",
נסיגה חד צדדית שתכפה על הפלשתינאים הקמת מדינה פלשתינאית, "צעד דומה לזה
שיזמנו בהתנתקות".
אמנם הוא אינו מצביע על קו הנסיגה החד
צדדית, אך הוא אומר שהצעד יביא בבוא היום לפשרה היסטורית, ואת קו המוצא של אותו
מו"מ עתידי הוא מגדיר: "יש לקבוע את הקו הירוק, גבול שביתת הנשק, כקו
המוצא למו"מ עתידי". המשתמע מכך, הוא שאותה נסיגה חד-צדדית היא לקו הזה.
כלומר, עקירה של 400,000 אזרחים ישראליים מבתיהם תמורת יצירת מצב שבו גוש דן יהיה
"עוטף יו"ש" כדוגמת עוטף עזה. אמנם הוא אומר ש"הפעם יש להימנע
מהשגיאות שעשינו אז", בהתנתקות, אך אין הוא מגדיר מהן.
מוזר מאוד שאדם הרואה באופן מפוכח את
מהות הסכסוך, מציע הרפתקה ביטחונית, מדינית וחברתית מטורפת כזאת. איזה עתיד מציע
גזית, שבשנה הבאה ימלאו לו 90, לנכדיו, לניניו?
גזית, מגדיר את עצמו "איני יהודי
מאמין, איני נמנה עם אלה המסבירים כל מעשה וכל צעד כמעשה האל וכרצונו, ומכאן גם
אמונתם המוחלטת שאין זה משנה מה האדם כפרט חושב ועושה. כיהודי שאינו מאמין, אני
סבור שמלא האחריות למעשיי מוטלת על כתפיי – שלי". אגב, דבריו אלה הם גילוי של
בורות קיצונית במהות האמונה היהודית. אולם על פי הגדרתו זו, איך הוא מציע למדינת
ישראל הימור הרפתקני כה מסוכן, על סמך הנחה מעורפלת ובלתי רציונלית, שהיא בעצם
אמונה משיחית כוזבת, ש"אם נעשה כן, אפשר שהסירוב הפלשתינאי הטוטלי להסכם פשרה
היסטורי ימוסמס. כך אולי נוכל בכל זאת לראות את סופו של הסכסוך". תמהני.
* ארגון טרור – אילו הפיגוע נגד אוהדי הפועל ת"א היה
מצליח, כלומר הפצוע שהותקף היה נהרג, סביר להניח ש"לה-פמיליה" היה מוגדר
ארגון טרור ומוצא אל מחוץ לחוק. אז אולי לא נחכה לרצח, והממשלה תעשה זאת כבר
עכשיו?
* בשם הרייטינג – למה "ידיעות אחרונות" הוציאו מוסף
במלאת 20 שנה לרצח רבין כבר בארבעה באוקטובר? אין כאן כל שיקול עיתונאי מקצועי,
אלא שיקול רייטינג, מגמה שהחלה כבר בגיליונות 40 שנה למלחמת יום הכיפורים. הרעיון
הוא להקדים ולהיות ראשונים, לפני שהנושא ילעס והציבור יאבד קשב.
* ביד הלשון
משכמו ומעלה – סופרלטיבים רבים הורעפו על רוני אלשייך, המיועד לתפקיד מפכ"ל
המשטרה, ובין השאר הביטוי "משכמו ומעלה".
אנו משתמשים בביטוי הזה כדי להגדיר אדם יוצא דופן במידותיו הטובות,
המוסריות והערכיות, כאדם בעל כישורים יוצאי דופן. הביטוי המקורי דיבר דווקא על
גובהו הפיזי, אם כי גם בו הכוונה הייתה גם לשיעור הקומה הערכי.
הביטוי נאמר על שאול. כבר בהצגתו הראשונית, כנער שנשלח בידי אביו לחפש
אתונות שאבדו, הוא מוגדר "בָּחוּר
וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ
מִכָּל-הָעָם" (שמ"א ט', ב'). וכך שוב, בפרק הבא, בהכתרתו למלך: "וַיִּגְבַּהּ
מִכָּל-הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה" (שם, י', כ"ג). ומעניין, שפסוק
קודם לכן, נאמר עליו שהוא "נֶחְבָּא אֶל-הַכֵּלִים", ללמדך על הזיקה בין ענווה לִגְּדוּלָה.
כאיש שב"כ, אלשייך נחבא אל הכלים כחלק ממהות תפקידו. האתגר שלו
הוא להמשיך להיחבא אל הכלים גם בתפקיד המצוי באור הזרקורים.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
