יהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. ומה עושה המנהיג, בערוב ימיו, טרם פרידתו מעמו?
המודל של יהושע, כל ימיו, הוא משה. משה סיים את חייו בנאום גדול בפני
עמו, נאום שנמשך שבועות, והוא החומש החמישי של התורה, ספר "דברים".
נאומו של יהושע צנוע יותר. בעצם אלו שני נאומים בשני פרקים. הנאום לעם
כולו הוא בפרק כ"ד, הפרק האחרון בספר. שם נאמר שהוא כינס בשכם את כל שבטי
ישראל כדי לנאום את נאומו. בפרק כ"ג לא מוזכרים שבטי ישראל. נאמר שיהושע דיבר
"לְכָל-יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו
וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו". ולמרות
ה"לכל ישראל", דומה שכאן הנאום היה לסגל א' של העם. כך, לפחות, אני קורא
זאת.
ומה יש בנאום הזה? האמת היא שאין בו כל הפתעה, כל אמירה שעשויה להיחרת
לדורות, שום מעשה משמעותי. יש כאן אזכור לניצחונות ולנסים ודרישה לדבוק בה'
ובתורה. הנאום הזה הוא אפילו לא צל של המעמד המפתיע והגדול בפרק כ"ד; אחד
האירועים המשמעותיים בתולדות האמונה הישראלית ובעיניי אחד הפרקים המשמעותיים
בתנ"ך. פרק כ"ג אפילו אינו קדימון של פרק כ"ד.
ולכן, מה שיש לי לומר בפרק כ"ג, הוא בעיקר קדימון למה שיש לי
לומר על פרק כ"ד.
הישארו עמנו.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
