בסיום חמישה חומשי תורה במיזם 929, התבקשו הכותבים הקבועים באתר לבחור
את הפסוק המשמעותי בעיניהם בתורה.
הפסוקים שבחרתי הם דברים ל' ט"ו,
י"ט: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת
וְאֶת-הָרָע... הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ: הַחַיִּים
וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים,
לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
הרעיון הגדול בתורה הוא הבחירה החופשית.
היהדות אינה דטרמיניסטית, אין היא מתבססת על תהליכים סטיכיים שהאדם נשטף בהם ללא יכולת
להשפיע. "הכל צפוי והרשות נתונה". אף שהכל צפוי, קבוע מראש, אל לנו לחשוב
במושגי גורל ומזל. הרשות נתונה בידינו לקבוע את מהלך חיינו, על פי בחירתנו. אלוהים
מציב בפנינו אפשרויות ואנו רשאים לבחור, על פי אישיותנו, מצפוננו וערכינו. מלוא האחריות
היא עלינו, ואל לנו לבוא בטענות כשנשלם את מחיר בחירותינו.
האל מעניק לנו את הטוב ואת הרע. הבחירה
ביניהם היא בידינו. הבחירה בין טוב לרע, היא מהות החיים. זו בחירה הניצבת בפני כל אחד
ואחד מאתנו פעמים רבות מידי יום.
****
רעיון הבחירה החופשית מגיע לשיאו בפרק כ"ד ביהושע. ולכן, בעיניי
הוא אחד הפרקים החשובים והמשמעותיים בתנ"ך.
יהושע בן ה-110 יודע שאלה ימיו האחרונים, והוא מכנס בשכם את העם כולו,
את כל השבטים, ונושא בפניהם דברים. הוא פותח בסקירת קיצור תולדות הזמן הישראלי,
מאברהם אבינו ועד הלום.
ואז הוא מטיל פצצה: "וְעַתָּה,
יְראוּ אֶת-יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת, וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר
עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה. וְאִם
רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה, בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן,
אִם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי
הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם, וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה".
דבר כזה טרם היה. עד היום משה ויהושע השביעו את העם לעבוד את ה'
ואיימו עליהם מפני כל אפשרות אחרת. וכאן, יהושע מודיע לבני עמו שבידיהם הבחירה,
ומספר להם מה הבחירה שלו ושל ביתו.
איך בדיוק מתנהל דיאלוג ישיר בין מנהיג לעמו? הרי יהושע לא דיבר עם
באי כוח העם. הוא לא דיבר עם ראשי השבטים. הוא לא סיים את הדברים ושלח את העם
הביתה להתכונן למערכת בחירות, בו יבחר העם את אלוהיו. השיח עם העם הוא שיח ישיר,
בכינוס בשכם.
"וַיַּעַן הָעָם, וַיֹּאמֶר: חָלִילָה
לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת-יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא
הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת-אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, וַאֲשֶׁר
עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת-הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל-הַדֶּרֶךְ
אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ, וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם. וַיְגָרֶשׁ
יְהוָה אֶת-כָּל-הָעַמִּים וְאֶת-הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ. גַּם-אֲנַחְנוּ
נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה כִּי-הוּא אֱלֹהֵינוּ".
זהו. העם בחר. אך את יהושע אין זה מספק. הוא מאתגר את העם. "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם: לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד
אֶת-יְהוָה, כִּי-אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא, אֵל-קַנּוֹא הוּא, לֹא-יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם
וּלְחַטֹּאותֵיכֶם. כִּי תַעַזְבוּ אֶת-יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר, וְשָׁב
וְהֵרַע לָכֶם, וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר-הֵיטִיב לָכֶם".
הדברים הללו מדהימים ומהפכניים. עד כה, שמעו ישראל על המחיר הנורא
הצפוי להם אם ילכו אחרי אלוהים אחרים. כאן, נאמר להם ההיפך – יהושע מתאר בפניהם את
המחיר הכרוך בבחירה בה'. ומהו המחיר? נטילת אחריות על הבחירה. יש להם הזדמנות חד
פעמית לבחור אלוהים. אם יבחרו באלוהים אחרים, טוב. אולם אם יבחרו בה', יהיה עליהם
לעמוד בדרישות קשות ומחייבות, ואם לא יעשו כן, ייענשו. כלומר, העונש נובע מהבחירה,
בחירה מודעת.
העם שומע, מוכן לאתגר, מוכן להתמודד עם המחיר ובוחר: "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, כִּי אֶת-יְהוָה
נַעֲבֹד".
וכך מגיב יהושע. "וַיֹּאמֶר
יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת-יְהוָה
לַעֲבֹד אוֹתוֹ". לפתע, כל המהות של המושג "עם בחירה" מתהפכת. לא
עוד העם הנבחר, העם שאלוהים בחר בו, אלא להיפך, העם הבוחר, העם הבוחר באלוהים, העם
הבוחר בדרך ייחודית לו, שונה מן האמונה הפגאנית השלטת בעולם; העם בוחר בתרבות
ובאמונה המונותאיסטית. "וַיֹּאמְרוּ: עֵדִים". "וְעַתָּה",
מורה להם יהושע, "הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, וְהַטּוּ
אֶת-לְבַבְכֶם אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". ובפרפרזה על ה"נעשה
ונשמע" – "וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד
וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע". ועל כך, חז"ל לא יוכלו לומר שהתורה נכפתה על העם
הר כגיגית. בכך שונה ברית שכם מכל הבריתות הקודמות.
ברית שכם היא הברית הרביעית. קדמו לה
ברית חורב – מעמד הר סיני, חידוש הברית בידי משה טרם מותו וכניסת העם לארץ כנען
והברית לאחר הכניסה, בטקס בין הר עיבל והר גריזים. כל הבריתות הללו היו בריתות של
העם הנבחר, או שמא העם שהברית נכפתה עליו הר כגיגית. הפעם זו הברית עם העם הבוחר.
"וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט
בִּשְׁכֶם. וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים,
וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה, אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ
יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם: הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה-בָּנוּ
לְעֵדָה, כִּי-הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל-אִמְרֵי יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ, וְהָיְתָה
בָכֶם לְעֵדָה פֶּן-תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם".
****
פרק כ"ד מסיים את ספר יהושע. בכריתת הברית בין ישראל לבין האלוהים
שבו הוא בחר בחירה חופשית, השלים יהושע את משימתו. יהושע הוביל את ישראל לארץ
ישראל, היה המצביא העליון של כיבוש הארץ, הנהיג את התנחלות שבטי ישראל ברחבי הארץ
והנהיג את האומה עד יומו האחרון.
כמו משה, גם יהושע נפרד מן העם בנאום גדול ובברית.
אולם יש הבדל משמעותי בין אופן הפרידה של משה לזה של יהושע.
משה דאג לממשיך, ליורש. הכשרתו
של יהושע נמשכה 40 שנה; לאורך כל שנות הנדודים במדבר, יהושע יצק מים על ידיו של משה,
היה עבדו הנאמן, המוציא והמביא, תלמידו המובהק. לאורך שנים חנך משה את יהושע, לימד
אותו, הכין אותו ליומו. כאשר משה התבשר שלא יכנס לא"י, אחד הדברים המרכזיים
להם דאג, הוא ליורש, ליהושע. משה סמך את ידיו על יהושע והאציל עליו את חכמתו.
יהושע, לעומתו, לא הכשיר יורש ולא מינה ממשיך. התוצאה היא ספר שופטים.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
