הבלוג של אורי הייטנר

* באמת ובתמים – תאמרו שאני תמים, ואולי בצדק. אבל אני מאמין שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, ושהתשובה הטובה ביותר לשקר היא אמת. גל הטרור השוטף אותנו הוא תוצאה של עלילה נוראה, על פיה ישראל מתכוונת לפגוע במסגד אל אקצה, או בחופש הפולחן של המוסלמים במקום. מיליארדים ברחבי העולם עוברים שטיפת מוח ברוח זו, ואינם נחשפים לעובדות האמתיות.

על ישראל לצאת במתקפת הסברה רבתי בערבית, בין ערביי ישראל, בקרב הפלשתינאים ובקרב העולם הערבי והמוסלמי, בתקשורת ההמונים וברשתות החברתיות, שתפריך את השקר ותציג את חופש הפולחן המלא שישראל מקיימת בירושלים ובהר הבית.

על ישראל לצאת ביוזמה דיפלומטית, שתרתום את מנהיגי ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי האפיפיור ומדינות נוספות להכריז שהעלילה חסרת שחר.

* איבדו שליטה? – שמעתי פרשנות ברדיו, על פיה הנהגת ערביי ישראל איבדה שליטה, ואת גל האלימות והמרד מובילים צעירים שאינם נשמעים לה.

אילו חברי הכנסת, ראשי הערים, ועדת המעקב והמנהיגים הדתיים היו מסבירים לקהל את האמת הידועה להם, שכל סיפורי הפגיעה במסגד אל-אקצה הם שקר ועלילה; אילו הם גינו את פיגועי הטרור בכלל ואת אלה של ערביי ישראל בפרט; אילו הם יצאו בתוקף נגד הפרת החוק וההתפרעויות האלימות – אפשר היה לקבל את הפרשנות הזאת. אולם, כידוע, ההיפך הגמור הוא הנכון.

יתכן שהם איבדו את השליטה על גובה הלהבות, אולם הם אלה שהציתו את הבערה ושפכו עליה גלוני דלק.

כמו ב-1947-1948, מנהיגי הציבור הערבי אינם מחמיצים אף הזדמנות להמיט אסון על עמם.

* קרטל הלאומנות הערבית – כל מיני מומחים מטעם עצמם הסבירו, ערב הבחירות, שהרשימה הערבית המשותפת היא התארגנות אד-הוק לצורך הבחירות, שחד"ש מתונה ושונה מהמפלגות האיסלמיסטיות ומבל"ד. אז אמרו. מסתבר שהקומוניסטים של חד"ש שותפים להסתה איסלמיסטית קנאית בנושא הר הבית, שהם יודעים היטב שכל כולה שקר. הם שותפים להסתה דתית שמוציאה מחבלים לרחוב לרצוח יהודים, וגורמת גם לשפך דם של ערבים. הם שותפים להסתה למלחמת דת סביב הר הבית, הם עולים לשם בשיא המתח הדתי והלאומני, כדי להוסיף שמן למדורה ולהפיץ משם הסתה ג'יהאדיסטית.

והיו בתוכנו מי שראו בהם שותפים אופציונליים לקואליציה.

* יהודי מחמד – האם דב חנין יעלה עם סיעתו להר הבית? סביר להניח שהם לא יתנו לו לטמא את הר הבית ברגליו היהודיות.

* ברית עם הנוצרים – לאורך המאה העשרים, היו הנוצרים בין מובילי הלאומיות והלאומנות הערבית, הן הפאן-ערבית והן של העמים הערביים השונים. כך גם בין הפלשתינאים, דוגמת רבי המחבלים ג'ורג' חבש ונאיף חוואתמה ואף בין ערביי ישראל, דוגמת עזמי בשארה.

כמיעוט דתי נרדף במרחב מוסלמי, ראו הנוצרים בלאומיות את ההזדמנות שלהם לשוויון, ומכאן נטייתם להיות יותר לאומנים מן הלאומנים. אולם שקיעת הלאומיות הערבית ועליית הקנאות האיסלמיסטית הג'יהאדיסטית, רדיפת הנוצרים, העובדה שהם נאלצים לנטוש בהמוניהם את המזרח התיכון וגם את עריהם בא"י כמו בית לחם ונצרת; כל אלה גרמו לרבים מהם לחשבון נפש.

כך גם בקרב הנוצרים בישראל. יש בתוכם קריאות הולכות וגוברות להשתלבות במדינת ישראל, יש עליה דרסטית משנה לשנה בגיוס לצה"ל, כולל התנדבות של בנות, ורוב המתגייסים מתנדבים ליחידות קרביות וחלקם לקצונה.

עלינו לטפח את המגמה הזאת, בין השאר בהעדפה מתקנת למגזר הנוצרי, בהפרדת מערכת החינוך שלהם מהאגף הערבי, כדי להגן עליהם מפני ההסתה הלאומנית במגזר הערבי ולסייע להם בתהליכי הישראליזציה.

* בני בריתנו הארמים – בעיצומו של גל האלימות והטרור של ערביי ישראל, נפגשתי, יחד עם חבריי למכון לחקר הגולן, עם שאדי חלול מגוש חלב, קצין צנחנים במילואים, ממנהיגי העדה הארמית נוצרית (מארונית) בישראל.

סיירנו, בהדרכתו, בגוש חלב, ושוחחנו עמו על העדה הארמית, על סירובה לקבל על עצמה את הגדרת הערביות, על ההיסטוריה של העדה כבת ברית של הציונות לפני קום המדינה ואחריה.

שאדי חלול הוא פטריוט לאומי ארמי, ופטריוט של מדינת ישראל. הוא איש רהוט, נמרץ ורב פעלים; מנהיג טבעי וסוחף.

* עיוות מוסרי – גדעון לוי הביא לביטוי-שיא את העיוות המוסרי החולני שלו – הוכחה שאנטישמי הוא בהכרח אדם בלתי מוסרי, ובמיוחד אוטו-אנטישמי – הזן הנחות ביותר של האנטישמיות.

שעה שבכל רחבי הארץ יוצאים מחבלים חמושים בסכינים למסעות רצח יהודים, ואחת לכמה שעות אנו שומעים על פיגוע דקירה, מתאר המנוול את המצב כציד ערבים בידי השלטונות. השוטרים והחיילים שמחסלים את המחבלים בשעת הפיגוע מוגדרים בפיו כ"רוצחים" ה"מוציאים ערבים להורג ללא משפט". הכותרת של הפשקוויל היא "מוות לערבים", כאילו המשטרה וצה"ל הורגים את המחבלים כביצוע היעד: "מוות לערבים". ואיך הוא מגדיר את המחבלים היוצאים למסעות רצח יהודים? למשל: "פלסטיני עם מברג זעיר, שדקר כמה ישראלים ופצעם קל מאוד".

לזכותו של לוי יאמר, שהוא ניחן ביכולת להבחין בין טוב ורע. לגנותו יאמר, שבאופן שיטתי הוא תמיד בוחר ברע ונלחם בטוב.

גדעון לוי לא לבד. במאמר אחר ב"הארץ" מאשים אחמד אועודה את השלטונות בביום פיגועי דקירה ודריסה, באיזו תאוריית קונספירציה אנטישמית בזויה.

* זכויות האדם – בעקבות גדעון לוי, גם הרשות הפלשתינאית גינתה את ישראל על "רצח פלשתינאים", כלומר על הריגת מחבל בעת סיכול פיגוע. הם צודקים, יש לגנות את ישראל על הפרת זכויות האדם הבסיסיות של אותם מחבלים - הזכות לדקור למוות יהודים.

* מגש הכסף – על הר אדיר, לצד כביש הצפון, בקרבת היישוב מתת, הוקם מצפור לזכר חללי מלחמת לבנון השניה. זוהי נקודת תצפית מעולה מחוף הגליל המערבי ועד הגולן ותצפית לעומק לבנון.

שמות 163 חללי לבנון השניה מופיעים באתר, לצד סקירת מהלך המלחמה, הפיוט "אנא בכוח" ושירו של יהודה עמיחי "כי אדם אתה ואל אדם תשוב". בפתח האתר, מופיעה הכתובת הבאה: "אנו, הורים לחיילים שנפלו על הגנת המולדת במלחמת לבנון השניה, קשורים לארץ הזאת בכל נימי נפשנו. תמיד ראינו בתרומה למדינה חלק מרכזי בהשקפת עולמנו. התגייסותנו והתגייסות בנינו לשירות בצבא ההגנה לישראל מהווה המשך טבעי להכרה זו. לנו ולבנינו היה ברור, כי השירות בצבא עלול להעמידם במצב שבו יידרשו לסכן את חייהם ואולי אף למסור את נפשם. קיווינו תמיד שצורך זה לא יבוא לעולם. בקיץ 2006, בתוך המלחמה, ליווינו את בנינו למנוחת עולמים. מצפור זה נבנה לזכר יקירינו בהערכה, באהבה ובגעגועים שאין להם סוף".

עד כאן דברי האמת המרגשים כל כך של ההורים. אנו בעיצומה של השנה העשירית מאז המלחמה; שנה עשירית שבה גבול לבנון שקט, אחרי ארבעים שנות גבול מדמם.

מותם של החללים לא היה לשווא.

יהי זכרם ברוך!

            * ביד הלשון

גֶּדֶר – בנאומו בפתיחת מושב החורף של הכנסת, הזכיר נתניהו מספר פעמים את גֶּדֶר הגבול לאורך הגבולות.

למה גֶּדֶר, בסֶגול סֶגול? האם אימצנו את ההגיה ההונגרית? או שמא רוה"מ פשוט טועה?

לא, הוא דווקא צודק. צורת הסמיכות של גָּדֵר היא גֶּדֶר, ולכן אנו אומרים גֶּדֶר-הפרדה, גֶּדֶר- מערכת, גֶּדֶר-בטיחות, גֶּדֶר-ביטחון, גֶּדֶר-גבול, גֶּדֶר הרגיל וכן הלאה.

אולם נתניהו כנראה אוהב את צורת שני הסגולים, כיוון שהוא משתמש בה גם שלא לצורך. בנאום אחר, לאחרונה, הוא אמר "הֶבֶל הבלים", בעוד המקור מספר קֹהלת הוא "הֲבֵל הבלים".

* "חדשות בן עזר"