הפרק הקודם, שופטים ד', הוא פרק בעייתי. יש בו נשים לוחמות, רחמנא
לצלן. יש בו אישה מצביאה, אוזניים תצילנה. יש בו, לא עלינו, אישה מנהיגה.
אבל זה עוד כלום. עם כל אלה עוד איכשהו נדע להסתדר. פרק זה, שופטים
ה', כל כולו, אוי לאוזניים שכך שמעו, קול באישה.
"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה",
נפתח הפרק. ולשירתה מצורפים אף התווים, כדי שנכיר גם את המנגינה שבה היא שרה:
"מהפך-פשטא זקף קטון, מרכא תיפחא אתנחתא, פסיק, סוף פסוק". וכן הלאה וכן הלאה.
והנה, השמים לא נפלו. עם ישראל האזין רוב קשב, איש לא זעק
"געוואלד" ולא "שיקסע", אף אחד לא טען: "ערווה". לא
מסופר על אנשים שקמו ויצאו במחאה מן האולם. גם לא על כאלה שהכניסו אטמים לאוזנים,
או כאלה שנשארו במקומם כדי לכבד את המעמד אך השפילו עיניהם ואמרו בלחש משניות.
ההיפך הוא הנכון, כל התנ"ך אמר תודה והתרגש.
מה היו עושים החרדים, אילו כבר היו קיימים אז? איני יודע. מה שאני
יודע, הוא שאילו לא החרימו את המעמד בשל שירת נשים, הייתה להם בעיה חמורה יותר
משירת נשים. תוכן השירה.
שירת דבורה הוא שיר הלל להתנדבות ולהתגייסות, ושיר המוקיע את
המשתמטים. זהו שיר התובע שוויון בנטל.
שירת דבורה היא שיר הניצחון של ישראל
על כנען. בשירת הניצחון, דבורה אינה מטייחת את העובדה המבישה שהיו משתמטים, ואין היא
חוסכת במילים קשות כדי לבטא את סלידתה מהתופעה.
" אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה,
אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ. כִּי לֹא-בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה, לְעֶזְרַת
יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים."
מוזר. אלוהים זקוק לעזרה? המסר של דבורה
הוא שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. הוא זקוק לעזרה הזאת. ומי שמשתמט ממנה מקולל: אורו
ארור.
על מי מדובר? יש פרשנות מיסטית המדברת על
חוצנים וגורמים שמימיים שלא התגייסו לסייע לאלוהים, אך בעיניי היא סותרת את רוח היהדות.
ומאחר ואיננו יכולים להפיק כל לקח מהפרשנות הזאת, בלאו הכי היא חסרת משמעות. לעומת
זאת, גִרסה אחרת היא בעלת משמעות רבה.
על בסיס הפסוק הזה משירת דבורה, אמרו חז"ל
שמי שמסרב להחלטות בית דין, כלומר להחלטות הגורמים המוסמכים של המדינה, ומשתמט מהמלחמה
– מחרימים, מנדים ופורטים ברבים את חטאיו. ועל כך כותב "ערוך השולחן":
"שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, וגזרו על
כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם אחד, שמו מרוז, אדם גדול
[כלומר חשוב, בעל מעמד, מפורסם, עשיר, חזק], והוא וכל אנשי מקומו לא רצו לבוא".
זוהי תופעה ארורה, מצהירה דבורה. וכמה חבל,
שהיא קיימת בתוכנו עד היום, ללמדנו שעדין לא השלמנו את היציאה ממצרים, מבית עבדים.
****
בתקופת השופטים לא הייתה ריבונות ישראלית ולא היה גיוס חובה, גיוס
בכפיה. מי שרצה להשתמט, יכול להשתמט. אפילו לא היה צריך פטור של תורתו אומנותו.
הדרך לפעול נגד המשתמטים היא דרך התודעה, באמצעות גינוי התופעה.
אולם חשובה יותר מהוקעת המשתמטים, היא האדרת המתנדבים. "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם, בָּרְכוּ יְהוָה",
נפתחת השירה. כלומר, שני גורמים אפיינו את המציאות אותה מתאר השיר. מצד אחד, פרעות
בישראל. מן הצד השני – התנדבות העם. "לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְנַדְּבִים
בָּעָם", מתפייטת הנביאה. "לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם" מחרה מחזיק אחריה הנביא חיים נחמן ביאליק.
לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ
יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה
–
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת
– נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!
כָּל-פְּלֵיטַת הַטּוֹב, שְׂרִיד הָעֹז
וְהָאוֹרָה,
שֶׁהוֹתִיר עוֹד אֵל בִּלְבָבֵנוּ פְּנִימָה,
הָבָה נְלַקֵּט, לַאֲחָדִים נֶאֱגֹרָה,
וְעַל-נֵס בְּיוֹם חֵילֵנוּ נָרִימָה;
וִילֻקְּטוּ אֵלֵינוּ מִקֶּדֶם עַד-יָם
חַיִל גָּדוֹל לְעֶזְרַת הָעָם!
מעשי אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות.
השיר מיטיב לתאר את גבורת הציבור הישראלי
במתקפת הטרור הנוכחית. כמה חיי אדם נחסכו בזכות התושיה, היוזמה, נטילת האחריות והאומץ
של אזרחים רבים, לצד פעילות כוחות הביטחון.
לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ
יִדְּבֶנּוּ!
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
