אם צריך
לרקוד / חוה אלברשטיין
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים", 20.10.15
ביום העצמאות הקרוב, יוענק פרס ישראל בתחום הזמר העברי לראשונה אחרי 5
שנים. עד כה קיבלו 12 איש את פרס ישראל לזמר עברי, רובם יוצרים ורק שלושה זמרים –
שושנה דמארי, יפה ירקוני ויהורם גאון. ככל הידוע, הייתה כוונה להעניק לפני חמש
שנים את הפרס לאריק איינשטיין, אך הוא העביר מסר ברור שיסרב לקבל את הפרס ולא יבוא
לטקס, ולכן לא הוענק לו הפרס.
מי יקבל את הפרס השנה? אני יודע על יוזמה, עצומה וקבוצת פייסבוק
המריצים את מועמדותו של יורם טהרלב.
לדעתי, הגיעה העת להעניק שוב את הפרס לזמר או זמרת, ומבין הזמרים אין
לי ספק שהראויה ביותר היא חוה אלברשטיין, שכבר חמישים שנה היא תופסת מקום משמעותי
ביותר במחזור הדם של התרבות הישראלית, של המוסיקה הישראלית.
אני כבר כתבתי על כך, ומנצל גם את הבמה הזאת לקרוא לכך.
אין עוד זמר או זמרת שהשמעתי פעמים רבות כל כך בפינה, ואני שמח לעשות
זאת שוב. מאזיני הפינה כבר יודעים שחוה היא הזמרת האהובה עליי. האמת היא שאני
מעדיף את חוה של עשרים השנים הראשונות ופחות את חוה של ימינו, השרה בעיקר שירים שהיא
כתבה והלחינה, למרות שאני מעריך מאוד את התכונה היפה ואת האומץ להמשיך ולהתחדש כל
העת, בכל גיל. טובי היוצרים – הן התמלילנים והן המלחינים כתבו לה, וככותבת עצמאית
היא אינה מגיעה לאותה רמה.
היא כותבת יפה. אני פחות אוהב את לחניה, שלעתים רבות הם מונוטוניים וגם
חוזרים על עצמם. הם אינם מעניינים מספיק.
אולם בחרתי הפעם להשמיע שיר חדש, שחווה כתבה והלחינה – שיר יפה מאוד,
הן במילותיו והן בלחנו ובעיקר במסר החברתי שלו.
השיר נקרא "אם צריך לרקוד", והוא מטפל באחת התופעות
המכוערות של העידן הנוכחי – הילדות הכוכבניות, וההורים השאפתנים והקרייריסטים
הדוחפים אותן והורסים את ילדותן. במקום לחוות ילדות, הן הופכות מכשיר בתעשיה שאינה
הולמת את גילן.
מפעם לפעם מופיעות כתבות על ילדות כאלו. שמעתי את השיר, המופיע
בתקליטה האחרון של חוה "סרנדה", שיצא לפני כשנה, זמן קצר אחרי אחת
הכתבות הללו, והזדהיתי מאוד עם המסר.
השיר הוא מונולוג של האמא הדוחפת את בתה לקריירה כדוגמנית, שחקנית ואם
צריך לרקוד אז "נלמד לרקוד". "נלמד", בגוף ראשון רבים.
"אם צריך לרזות, אז נרזה / אם צריך חזה גדול / נגדיל את החזה / אפשר להכין
חוזה".
וכשמגיעים לסוגיה של עירום, אז... "אנחנו לא נשים מרובעות",
אבל צריך להוסיף את המשפט הצדקני בשביל הפרוטוקול: "רק אם זה ממש רלוונטי לדמות".
ואיפה הילדה? ברור שהיא נגררת, אין לה מילה. היא פיון במשחק של האמא,
שגוערת בה על חוסר שיתוף הפעולה "יחשבו שאת אילמת או סתם ילדה חולה"
ומיד מתנצלת בפני הבוחנים "היא ביישנית קצת אבל לא מול מצלמה".
לצערי, השיר אינו נמצא ביוטיוב ובכלל באינטרנט, ולכן אני ממליץ פשוט
לקנות את התקליט "סרנדה".
הנה היא הגברת בכבודה ובעצמה,
כן, היא ביישנית קצת אבל לא מול מצלמה.
כשהאורות נדלקים היא פשוט מדהימה,
היא פורחת, היא נפתחת, היא כמו פרח בשממה.
דומה לי? תודה! בשבילי זאת מחמאה.
אולי גם לי נמצא תפקיד קטן... בדיחה (סליחה)
ניסיון? באמת, היא מדגמנת כבר שנים
חיתולים, חטיפים, שמפו נגד כינים.
נו, למה את שותקת, תגידי כבר מילה
הם יחשבו שאת אילמת או סתם ילדה חולה
אוהבת להוציא לאמא ת'נשמה
אבל תדעו, מול מצלמה היא מדהימה.
אם צריך לרקוד אז נלמד לרקוד
אם צריך לרזות אז נרזה.
אם צריך חזה גדול נגדיל את החזה
אפשר להכין חוזה.
תראו איזה שיניים, תראו איזה פנים,
היה לה כבר שער בשני מקומונים.
ורק עכשיו סיימה חודשיים של סדנה:
משחק מול מצלמה. ויש לה תעודה.
אם צריך לרקוד...
להתפשט? עקרונית אין בעיות,
אחרי הכל אנחנו לא נשים מרובעות.
אבל רק אם זה ממש רלוונטי לדמות
וכמובן, כמובן שזה יהיה בעדינות –
אחרי הכל היא רק ילדה, קשה להאמין
ארבע עשרה בלבד, תודו שזה מדהים.
כן, הילדות היום צומחות כמו על שמרים
ומה אנחנו מבינים? אנחנו רק הורים...
אם צריך לרקוד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
