הבלוג של אורי הייטנר

באובססיה שלהם לגמד את הישגי מלחמת השחרור, מציגים הפוסט היסטוריונים תזה, על פיה מציאות המעטים מול רבים היא מיתוס.

זו טענה מגוחכת, כאשר מדובר בפלישה של חמשה צבאות למדינה בת יומה, כשמולם עמד צבא בן יומו, קטן לאין שיעור בכמותו ובציודו.

נכון, אומרים הפוסט היסטוריונים, אולם כמעט בכל קרב הייתה עדיפות מספרית לצה"ל. אכן, זה נכון.

אנו היינו מעטים מול רבים, אך צה"ל השכיל למצות בצורה מיטבית את הפעלת הכוח, את חלוקת הכוחות והמשימות כך, שברוב הקרבות היה יתרון מספרי נקודתי לכוחותינו. אם נוסיף לכך את המוטיבציה, את נשק ה"אין ברירה" ואת היתרון האיכותי של לוחמי צה"ל ומפקדיו על לוחמי האויב ומפקדיו, התוצאה הייתה ניצחון ישראלי, כנגד כל הסיכויים.

תבונת הפעלת הכוח הייתה הגאונות הצבאית של גדעון. הוא ניצל שעת כושר ונקודת תורפה של צבא מדיין הגדול, המגושם ובעל המוראל הירוד, כדי להסתער עליו בכוח זעום של 300 לוחמי סיירת מטכ"ל מלווים בפירוטכניקה של הקלטת רעשים של גייסות שריון. בפרק שלנו, המשך המלחמה, הוא גייס כוחות נוספים לצורך חסימת הצירים בעת המרדף אחרי הצבא המדייני במנוסתו.

****

לאחר הניצחון, פונה כל התנ"ך לגדעון בהצעה שאי אפשר לסרב לה: "אם תרצה להיות מלכנו, התקשר מחר בשש", או במילים אחרות: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְֹרָאֵל אֶל-גִּדְעוֹן: מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ, גַּם בֶּן-בְּנֶךָ, כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן".

גדעון מסרב. הוא דוחה את ההצעה בנימוק אידיאולוגי–תיאולוגי: "לא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם".

גדעון מבטא בתשובתו מסר אנרכיסטי הקיים ביהדות ובתיאולוגיה המקראית. אולם חוסר האהדה של התורה למונרכיה, אינו מנומק בתיאולוגיה האנרכיסטית השוללת שלטון אדם באדם אלא כפיפות לשלטון האל בלבד, כי אם בנימוק של "השלטון משחית". התורה מתארת את הסכנה בריבוי סוסים, כסף וזהב ונשים, ולכן היא אוסרת על כך ומציעה מודל מהפכני של מונרכיה מוגבלת וכפופה לחוק.

גדעון מסרב לקבל על עצמו הקמת שושלת מלוכה, אולם גם כשופט ומצביא השלטון משחית אותו. הוא מרבה זהב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן: אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ-לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ, כִּי-נִזְמֵי זָהָב לָהֶם, כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. וַיֹּאמְרוּ: נָתוֹן נִתֵּן. וַיִּפְרְשֹוּ אֶת-הַשִּמְלָה, וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע-מֵאוֹת זָהָב, לְבַד מִן-הַשַּהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן, וּלְבַד מִן-הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם. וַיַּעַשֹ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה".

הוא מרבה נשים: "וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי-נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ".

ובכך זורע גדעון את זרע הפורענות הצפוי לנו בפרק הבא.

* 929