שני ביקורים
ערך יצחק רבין באורטל, בשנת 1992. 4.5 חודשים הפרידו בין שני הביקורים. כרונולוגית,
הם היו סמוכים זה לזה. מהותית – הפרידו ביניהם תהומות.
הביקור הראשון
היה ב-22.6.92. למחרת, רבין נבחר לראשות הממשלה. את הישורת האחרונה של מסע
הבחירות, הקדיש רבין למסע מוסק מצפון הארץ לדרומה. את המסע הזה הוא בחר לפתוח
באורטל. לא היתה זו בחירה מקרית. היתה בה אמירה. הוא ביטא בביקור זה את מחויבותו
לשמירה על הגולן בריבונות ישראלית, ואת המסר שההתיישבות בגולן היא התגלמות העולם
הערכי של תנועת העבודה, והיא מסמלת את המסרים בשמם הוא מבקש להחזיר את מפלגת
העבודה לשלטון.
11 יום קודם
לכן, ביקר רבין בגולן, והשתתף בעצרת במלאת 25 שנה לשחרור הגולן ולהתיישבות בגולן.
בעצרת זו השתתפו שני המתמודדים על ראשות הממשלה – ראש הממשלה יצחק שמיר
והטוען לכתר יצחק רבין. כל אחד משני המנהיגים יצא מגדרו כדי לשכנע את קהל האלפים,
שהוא נאמן יותר לגולן. יצחק רבין אמר: "לא יעלה על הדעת, שגם בשלום,
נרד מרמת הגולן. מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר, יפקיר את ביטחון
ישראל". הוא הרחיב בדבריו בחשיבות הגולן למדינת ישראל, ותקף את ממשלת
שמיר, על שמלבד דיבורים אינה עושה די כדי לחזק את הגולן הישראלי. "לא די,
לשאת דברים על רמת הגולן. יש לממש אותם". הוא פרט את צרכי הפיתוח של הגולן,
ואת מחויבותו לקדמם.
בביקורו באורטל
חזר על אותם מסרים. ילדי אורטל הקטנים המתינו לו כשהם מנופפים בדגלים, ושרו את
שירי עצרת ה-25 לגולן. התחושה הכללית היתה שהנה מגיע ראש הממשלה הבא, ידיד הגולן
הגדול. בשיחה בחדר האוכל, הוא השמיע דברים נחרצים בדבר חשיבות הגולן. אני זוכר
שהתווכחתי איתו על משפט אחד שאמר: "אין זה אומר שיש קדושה בכל סנטימטר".
טענתי, שדברים אלה מכרסמים באמירה הברורה ועלולים להוות תקדים של נכונות לוויתורים
מסוכנים. רבין התעקש. "כאשר אני אומר שלא נרד מהגולן, אני נושא באחריות
לתוצאה של הדברים שאני אומר. משמעות דבריי, היא שאם תהיה מלחמה אוכל להישיר מבט לעיני
האמהות השכולות, ולומר להן שלא היתה ברירה. אני בהחלט יכול לומר זאת על המסר שאסור
לסגת מהגולן, אבל איני יכול לומר זאת על כל סנטימטר בגולן". משמעות דבריו
היתה שבמקרה תיאורטי של נכונות סורית לשלום תמורת ויתור קוסמטי סמלי בשולי הגולן,
הוא יהיה מוכן לכך.
למחרת, רוב
מוחלט של חברי אורטל הצביעו בעד מפלגת העבודה בראשות רבין. כך עשיתי גם אני. באופן
יחסי, ניצחונו של רבין בגולן היה מהגדולים ביותר בארץ, אולי גדול מבכל אזור אחר.
הביקור השני
נערך ב-5.11.92. רבין כבר היה ראש הממשלה, והיה בעיצומו של מו"מ עם סוריה על
נסיגה מהגולן. הוא הסכים לנסיגה מהגולן (הוא אמנם הקפיד, עדיין, לומר: "נסיגה
בגולן, לא מהגולן", אבל היה ברור שהוא מוכן לסגת מהגולן – רובו ככולו). אנו
היינו בעיצומו של מאבק קשה וחריף נגד מדיניותו.
כביש הכניסה לאורטל,
מהצומת ועד השער, המה משני צדדיו במפגינים מיישובי הגולן. חדר האוכל של אורטל היה
מלא מפה לפה בנציגי כל היישובים, בחברי מליאות המועצה האזורית ומועצת קצרין
ובפעילי ועד יישובי הגולן. רבין לא היה איש בשורה. הוא לא ניסה לטייח ולא
לייפות. הוא גם לא ניסה להתכחש להתחייבויותיו לפני הבחירות או לתרץ את השינוי. הוא
פשוט בא לומר לנו בגילוי לב, שהוא פועל ויפעל שלא על פי התחייבותו והוא ינסה להגיע
להסכם שלום עם סוריה, גם תמורת נסיגה עמוקה בגולן.
מיקרופון
הנואמים מטעם הגולן הוצב מול שולחנו של רוה"מ. בזה אחר זה עלינו, הדוברים
במפגש, והטחנו ברבין דברים קשים וחריפים – נגד הנסיגה ונגדו אישית, האיש שתמכנו
בו, שבחרנו בו, שהאמנו בו ושכל כך מאכזב אותנו. הבטחנו לו מאבק קשה, חריף
ונחוש, שיסתיים בניצחוננו. אמרנו לו, שבברירה בין נאמנות לאיש לנאמנות לדרך, אנו
בוחרים בגולן ולא בו. הוא ישב והאזין בשקט ובסבלנות. מידי פעם שאל את ראש
המועצה יהודה וולמן, שישב לצדו, אודות זהותו של הדובר. על הבטחתנו להיאבק
בו בנחישות הגיב: "זה לגיטימי".
הערכתי את
כנותו ואת עצם הביקור אבל יצאתי מהשיחה נסער מאוד. כך אני, וכך כולנו. יצאנו
מהפגישה נחושים להיאבק ולנצח. רבין נסע, ואנו נותרנו באווירה קשה וכבדה.
איך הרגיש
רבין? אחרי הרצח, נשאל איתן הבר, שהשתתף בביקור, מה היה הרגע הקשה ביותר שחווה לצד
רבין. הבר השיב – הביקור באורטל. הוא אמר שרבין הלך לבקר את האנשים שהלכו עמו
עשרות שנים, גדולי תומכיו וחבריו, ראשי מחנהו (בכך התכוון בעיקר ליהודה הראל
ויהודה וולמן), כדי לומר להם שבכוונתו לסגת מהגולן. הוא שמע מהם ביקורת קשה ונוקבת
שיצרה אצלו תחושה קשה. כל הדרך חזרה הוא ישב במכונית מכונס בעצמו, ושתק.
****
יצחק רבין הוא
הרמטכ"ל שפיקד על שחרור הגולן. הוא לחץ בכל כוחו על הממשלה להחליט על שחרור
הגולן. הוא ראש הממשלה, שבקדנציה הראשונה שלו פיתח את הגולן כפי שלא עשה אף ראש
ממשלה לפניו או אחריו. הוא הוביל את הקמת קצרין, עיר הגולן (את ההחלטה על הקמתה
קיבלה ממשלת גולדה מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים). הוא החליט על יישוב מרכז
הגולן, האזור שלא היה מיושב ושדרכו פרצו הסורים במלחמת יום הכיפורים. הוא החליט על
הקמת יישובים רבים, ובהם אורטל (שבפועל עלתה על הקרקע אחרי תום שלטונו). לאחר
שהאו"ם גינה את הציונות כגזענות, הוא כינס ישיבת ממשלה מיוחדת, והוביל תגובה
ציונית הולמת: החלטה להקים ארבעה יישובים חדשים בגולן. הוא הצליח להוציא מנשיא
ארה"ב ג'ראלד פורד התחייבות נשיאותית כתובה, שארה"ב תתחשב
באינטרס הישראלי בגולן בכל מו"מ לשלום.
יצחק רבין הוא
ראש הממשלה, שבקדנציה השניה שלו שבר את הקונסנזוס הלאומי על הגולן. הוא ראש הממשלה
הראשון שהסכים לסגת מהגולן, וסלל את הדרך לשלושת יורשיו שניסו אף הם להביא לנסיגה
מהגולן. מצד שני, יש לציין לזכותו, שהוא ראש הממשלה שהחליט להעמיד הסכם שכרוכה בו
נסיגה מהגולן למשאל עם, בטענה שלא ביקש ולא קיבל מנדט לסגת מהגולן. בכך כבל את
ידיו וידי יורשיו, שלא עשו את הצעד האחרון מול הסורים, כיוון שהבינו שאין לכך
סיכוי במשאל העם. במשך כל תקופת המאבק, שמר רבין על קשר רצוף איתנו. הוא נפגש
עמנו, בגלוי ובחשאי, כל אימת שביקשנו זאת. הוא שמר על ערוצים פתוחים עם ראש המועצה
יהודה וולמן ועם יהודה הראל, ידידו. מצד שני, הוא לא היסס להשתלח בנו ובמאבקנו:
"הם יכולים להמשיך להסתובב כמו פרופלורים" ו"ההפגנות שלהם אינן
מזיזות לי את קצה הקרסול". כדי להכשיל את העברת חוק שריון הגולן, הוא העניק
שוחד פוליטי לאלכס גולדפרב. כשאביגדור קהלני הצטרף למאבקנו, לא
התבייש להאשים אותו שבגללו ימשיכו להיהרג חיילי צה"ל בלבנון.
איך נזכור
את יצחק רבין ואיך נעריך אותו? האם נזכור את רבין כמשחרר הגולן ומיישב הגולן, או
כשובר הקונסנזוס על הגולן ומי שניסה לסגת מהגולן?
אי אפשר
להתייחס לרבין כאל מי שהחל לפעול רק ב-92' ולהתעלם מכל מה שקדם לכך. באותה מידה,
אי אפשר להתעלם ממה שקרה אחרי 92'. יצחק רבין הוא האיש שתרם כל כך הרבה לגולן, וגם
האיש שהזיק כל כך הרבה. זאת האמת.
****
אין כל קשר
בין העמדה על רבין ועל מדיניותו, לבין עמדה בנוגע לרצח רבין. בעניין זה, מדובר ברע
מוחלט. מי שתמך ברבין ומי שהתנגד לו, מי שהעריך אותו ומי שלא העריך אותו, מי
שהעריץ אותו ומי שסלד ממנו – כולם צריכים להיות שותפים לאמירה ברורה ונחרצת נגד
הרצח, נגד אלימות פוליטית, נגד הסתה, נגד סרבנות, נגד כל הרמת יד על הדמוקרטיה.
בעד ממלכתיות ודמוקרטיה. זאת מהות יום הזיכרון הממלכתי לרבין.
אלה שניכסו
את יום רבין ואת זכר רבין לעצמם, וניסו להפכו ליום של הזדהות עם דרכו הפוליטית
("מורשת רבין") חטאו לזכרו חטא חמור. הם הוסיפו חטא על פשע, כאשר המורשת
אליה ניסו לכוון את ההזדהות אינה באמת דרכו של רבין, אלא דרכם שלהם, הדרך של
"שלום עכשיו" והשמאל הקיצוני, שתמיד תקף את רבין ושרבין הסתייג ממנו
וסלד ממנו.
המאבק
על הגולן, היה מופת של מאבק דמוקרטי אמיתי, שלא היה כדוגמתו מקום המדינה ועד היום.
* מידף - עלון קיבוץ אורטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
