הבלוג של אורי הייטנר

"בעוד עשרים שנה אני אקבל חנינה. אתם יודעים את זה. עמוק בתוך הלב אתם יודעים את זה". כך מתחיל המערכון של רמי הויברגר מתוך החמישיה הקאמרית, לפני עשרים שנה, אחרי רצח רבין.

הוא מספר שם על החנינה שיקבל ("גם המערך יסכימו"), ואיך הוא יהפוך לגיבור הרחוב וראש העיר יבוא להצטלם אתו לפני הבחירות. "ככה זה יהיה עוד עשרים שנה. אתם יודעים את זה. עמוק בתוך הלב אתם יודעים את זה".

לפני עשרים שנה הוקרן המערכון הזה, ורבים, כל כך רבים, "ידעו" את זה. עמוק בתוך הלב הם "ידעו" את זה. הרי בעיניהם, יגאל עמיר ייצג את כל מי שחשב אחרת מהם. חצי העם הם רוצחים בכוח או תומכים ברצח. כל מי שאינם שייכים למחנה הנכון. ולכן ברור שהמערכון שיקף את המציאות ש"כולם" "יודעים" אותה.

חלפו עשרים שנה. כמובן שיגאל עמיר לא קיבל חנינה. יש מעט דברים שניתן לומר על אודותם שאנו יודעים מה יהיה בעוד עשרים שנה, אבל כל מי שעיניו בראשו יודע שיגאל עמיר לא יקבל חנינה גם בעוד עשרים שנה, וגם לא בעוד ארבעים שנה.

יגאל עמיר אינו אסיר עולם רגיל, כמו כל רוצח ומחבל אחר. הוא אסיר עולם בדרגה קשה יותר – כבר עשרים שנה בבידוד. כל הזכויות המוקנות לאסירים נשללו ממנו, ורק באמצעות בתי המשפט ותמיכת האגודה לזכויות האזרח, הוא הצליח להשיגם, כמו הזכות להיות בתא ללא מצלמות אבטחה, הזכות להינשא ולהתייחד עם אשתו. את כל אלה כפה בית המשפט על המדינה, שהתנגדה להם. זאת, כאשר ברוב התקופה ה"ימין" היה בשלטון.

יגאל עמיר לא יקבל לעולם חנינה, ולא בגלל החוק הייחודי שנקבע לו. החוק היה צעד פופוליסטי, שנועד ליצור מצג שווא, כאילו עמוק בלב כולם יודעים שבעוד X שנים הוא יקבל חנינה, אך אין לכך שחר. הוא לא ייחון לעולם, כיוון שיש קונסנזוס מוחלט של שמאל וימין באשר למשמעות הרצח.

לאורך עשרים השנה שוב ושוב הוקרן המערכון ושוב ושוב רבים מאוד בתוכנו הנהנו מתוך הסכמה עם תוכנו. הרי "עמוק בלב" הם ידעו שזה נכון.

חלפו עשרים שנה, ואין דבר רחוק יותר מחנינה ליגאל עמיר. שמא עובדה זו תוכל לעורר מחשבה נוספת, אצל אלה שעמוק בלב יודעים שיגאל עמיר מייצג את יריביהם הפוליטיים? אולי הגיעה השעה של חשבון נפש אצל מי שהטילו דופי בלפחות מחצית הציבור; אצל מי שכבר עשרים שנה מסיתים נגד יריביהם ומקשרים אותם לרוצח ולרצח?

"רבים בתוכנו אינם מצטערים על הרצח", אמר השבוע יצחק הרצוג. מה פירוש "רבים בתוכנו"? כמה רבים? גם אם מדובר בשלושה אנשים, הם שלושה יותר מדי. אבל אמירתו של הרצוג היא המשך הנצחת ההחשדה, ההסתה, ה"עמוק בלב אתם יודעים שאני צודק". אני משוכנע שלמקרא דבריו של הרצוג, רבים בתוכנו הנהנו, הסכימו אתו, עמוק בלב הם יודעים שהוא צודק. בדיוק כפי שלפני עשרים שנה הם ידעו שרמי הויברגר בדמותו של יגאל עמיר צודק. הויברגר לא צדק, הרצוג לא צודק וכל אלה שיודעים עמוק בלב שהוא צדק, טעו. ובאמת, הגיע הזמן לשים קץ להסתה הזאת.

* "ישראל היום"