* אמתות יסוד – האסון המזעזע של הרג אזרח חף מפשע בשל טעות בזיהוי, עורר גל של
האשמות גורפות, על "יד קלה", על עידוד אזרחים וחיילים להרוג, על הקריאה
לבעלי נשק לצאת חמושים וחיזק את הטרנד של כותבי "הארץ" ואחרים לתאר את
המצב כ"ציד ערבים". הטרנד הזה אינו אלא עלילת דם שפלה.
עם כל הצער על האסון בירושלים, עלינו לזכור את אמתות היסוד. החברה
הישראלית מצויה בשבועות האחרונים תחת מתקפת טרור רצחנית, הנובעת מהסתה קשה נגד כל
קיום יהודי בא"י, ועלילה שקרית נתעבת על פגיעה כביכול במסגד אל-אקצה.
מידי כמה שעות מנסים מחבלים ערבים לרצוח יהודים מתוך רצון להטיל אימה
וטרור ולהכניע אותנו. מחבל השולף סכין, יוצא למסע הרג. אם לא ינוטרל, ימשיך במסע
ללא סוף. כל הצלחה של פיגוע, מעודדת עוד פיגועים. לכן, נדרשת מכולנו ערנות,
דריכות, תגובה מהירה, אומץ, חתירה למגע ונחישות להציל חיי אדם באמצעות נטרול
המחבל. הפעילות המהירה והמוצלחת של חיילים, שוטרים ואזרחים בשבועות האחרונים הצילה
חיי אדם רבים, והיא ראויה לשבח ולעידוד.
האסון בירושלים אינו משנה את אמתות היסוד הללו, וכך גם הריקוד על הדם
בעקבות האסון הזה, בשירות תעמולה נגד זכות ההגנה העצמית שלנו מפני הטרור.
* זהבה גלאון הקולוניאליסטית – בטרנד האובססיבי של דבוקת שוקן, להציג את מתקפת הטרור הפלשתינאית
כגל של רצח ערבים לצורך מימוש חזון "מוות לערבים", המתמקד בהסתה נגד
נתניהו, יאיר לפיד, הרצוג ולוסי אהריש ("ערביה מנוטרלת" בלשונו הגסה
והמשתלחת של רוגל אלפר, התומך רק בערבים שרוצחים יהודים ומתפלא על כך שאינם עושים
זאת מספיק) התנפל יצחק לאור על זהבה גלאון. זהבה גלאון אמרה ש"אם מחבל עם
סכין קצבים מסתער על אזרחים ישראלים... חובתנו כאנשים שפויים לנטרל אותו".
וואו וואו. גם היא הצטרפה לכוחות "מוות לערבים". הרי ברור שאם מחבל
מסתער עלינו, הוא עושה זאת בצדק ותגובתנו צריכה להיות: הא, צוואר, קום שחט. לאור
מגנה אותה, בעיקר על השימוש במילה "מחבל" שהיא "לשון
קולוניאלית" שאנו, הרוצחים, הדבקנו לערבים. ומסכם: "אם גם גלאון מתבטאת כך, אנו עמוק בתהום".
* התביישתי – מנהיגם של ערביי ארץ ישראל בתקופת היישוב, חאג' אמין אל-חוסייני,
היה אחד התומכים הנלהבים של היטלר ושל השואה. הוא עצמו הוביל את עמו שוב ושוב
להתנפלויות רצחניות על היישוב היהודי בארץ, במטרה להשמידו – לפני השואה ואחריה.
את האמת הזאת יש לומר בלי לטייח ולייפות אותה. אולם מכאן ועד מעין
רהביליטציה להיטלר והמעטה באחריותו המוחלטת לשואה, הדרך ארוכה. כאשר שמעתי את ראש
הממשלה של המדינה היהודית ממזער את אחריותו של הרע המוחלט לרוע המוחלט, שעמנו היה
קורבן לו – התביישתי.
* הישג היסטורי – קרי הגיע לאבו מאזן ולעבדאללה כשבפיו הכרזה על הישג היסטורי –
נתניהו התחייב באוזניו, שלא תהיה תפילת יהודים על הר הבית. נו? ומה יום מיומיים?
הרי מיומו הראשון של המשבר נתניהו וכל נציגי ישראל הבהירו שישראל לא שינתה, אינה
משנה ולא תשנה את הסטטוס קוו על הר הבית.
* קדושת הסטטוס קוו – תחת הכותרת היפה "דעת תורת חיים", התפרסם גילוי דעת של
"אנשי רוח יהודים ויהודיות המלמדים ולומדים תורה", היוצא נגד ההקצנה
הדתית והקנאות הדתית סביב סוגיית הר הבית. על אף ש"ההסתה הרצחנית של פלגים
קיצונים מבין אויבינו הובילה לטרור אכזרי", ולמרות היחס החיובי בהחלט לשאיפות
היהודיות באשר להר הבית, קורא גילוי הדעת לא לעשות דבר הנוגע להר שלא מתוך שלום,
כמיטב המסורת היהודית הנוגעת למקדש.
גילוי הדעת נשלח גם אליי. אני מזדהה לחלוטין עם רוחו, עם עיקריו ועם
מרבית הדברים הכתובים בו. אך לא חתמתי עליו בשל משפט אחד. "אנו מסתייגים
נחרצות מקריאה לעליה ולתפילה בהר הבית בעת הזאת". אילו מדובר היה רק בתפילה –
הייתי חותם. אך עליה להר הבית?!
עליתי להר הבית עם משפחתי, כילד קטן, לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים.
עליתי להר הבית כתלמיד, בטיול שנתי של בית הספר היסודי בו למדתי (בי"ס
חילוני, יש לציין). עליתי להר הבית עם עובדי המועצה האזורית גולן לפני שנים אחדות.
כל עליה כזאת גרמה לי לתחושת התעלות עצומה, בחיבורי לליבת התרבות היהודית,
ההיסטוריה היהודית, העם היהודי. אין כל צורך להיות "דתי" כדי לחוש את
החיבור העמוק שלנו כיהודים להר הבית.
איזו סיבה בעולם יש להימנע מעליה להר הבית ככניעה לטרור האכזרי הנובע
מהסתה רצחנית ומעלילה על פגיעה כביכול במסגדים שעל ההר?
העיקרון שאני דוגל בו, בנוגע להר הבית, הוא קדושת הסטטוס-קוו. כן, אני
מתייחס לסטטוס-קוו על ההר כאל דבר קדוש, שאסור לגעת בו בעתיד הנראה לעין. איני
אוהב את הסטטוס-קוו. הסטטוס-קוו הזה מאוד חד-צדדי ומוטה לטובת המוסלמים ונגד
היהודים. אני סבור שדיין טעה טעות טרגית, כאשר בעיצומה של מלחמת ששת הימים, מיד
לאחר שחרור ההר, מסר את מפתחותיו לידי הוואקפ, על דעת עצמו.
אבל הטעות הזאת היא בלתי הפיכה, כיוון שהמחיר של הפגיעה בסטטוס-קוו
כבד מנשוא. יש לשלול כל שינוי, כל היתר תפילה ולשים קץ לפרובוקציות של גורמים שבתאיים,
החותרים ל"בית מקדש עכשיו", הנוהגים כפירומנים ליד חבית אבק שריפה. אך
בשום אופן אין לשנות את הסטטוס-קוו באופן שבו מדינת היהודים תמנע מיהודים לבקר בהר
הבית, מתוך כניעה לטרור האיסלמיסטי.
* נגד הריסת בתים – אני מתנגד להריסת בתי מחבלים וזו עמדתי העקבית מאז ומתמיד. אני בעד
צעדים קשים נגד המחבלים, אך נגד נקמה במשפחותיהם.
אך גם אילו תמכתי בהריסת הבתים, הייתי מתנגד בתוקף להשתלחות הדמגוגית
בבית המשפט העליון, מצד גורמי ימין קיצונים, ובראשם הח"כ המתלהם מוטי יוגב.
אחרי דברי הבלע הפשיסטיים שלו על הצורך לעלות עם בולדוזר על בית המשפט העליון הוא
התנצל, והסביר שדבריו נאמרו בעידנא דריתחא, והנה הוא שוב חוזר לסורו.
ושרת המשפטים, נציגת מפלגתו, ממלאת פיה מים.
ביקורת על בית המשפט ועל השופטים היא דבר לגיטימי בדמוקרטיה וגם אני
ביקרתי לא פעם החלטות של בית המשפט. מכאן ועד הסתה נגד שופטים, מסוג דברי הבלע של
הח"כ המתלהם, הדרך ארוכה.
* איך נגדיר את
הפיגוע - מחבל שנולד לאם יהודיה, רעול פנים ואוחז
בידו בסכין, תקף את הרב אריק אשרמן. איך נגדיר את האירוע הזה? א. גרפיטי. ב. ריב חמולות
בכפר. ג. הוא היה סוכן שב"כ. ד. ארגון עוכרי הדין "חוננו" כבר ימצא
הגדרה.
חבל שלא היה שם מישהו שינטרל אותו, כפי שראוי לנטרל מחבל אוחז בסכין
בהסתערותו.
* למה בוטלה ההופעה? – עינב גלילי ביטלה הופעה בבקעת הירדן. היא נימקה זאת בפחד בשל המצב
הביטחוני. במועצת בקעת הירדן טוענים שהיא מחרימה אותם. מי דובר אמת?
אני מאמין לה. באופן בסיסי, אני נוטה להאמין לאנשים, אם לא הוכיחו לי
שהם משקרים. אם היא אומרת שהיא מופיעה בפני כל קהל ואפילו מעדיפה להופיע בפני קהל
החושב אחרת ממנה, איזו סיבה יש לנו לא להאמין לה? הרי ב"ברנז'ה" החרמה
רק הייתה מוסיפה לה נקודות, ואולי אפילו איזה תואר כמו "סרבנית מצפון"
או קשקוש מן הסוג הזה. אם היא אינה מכריזה על חרם, אין לחרם כל משמעות. אם היא
מסבירה שהיא נגד חרם, על אחת כמה וכמה.
חבל שגלילי נכנעת לטרור ומבטלת הופעה. מוטב שתקבל אבטחה ראויה ותגיע
למקום. טוב שתגיע לבקעת הירדן, כי יש לה בהחלט סיבה לגאווה – סבא שלה, השר ישראל
גלילי, היו"ר המיתולוגי של ועדת השרים להתיישבות, היה הדוחף העיקרי להתיישבות
בבקעה, ויש לו מניית זהב בחבל ארץ חשוב זה. זהו ייחוס שבהחלט ראוי להתכבד בו.
(אגב, יש אנשים שאיני מאמין למה שהם אומרים, ומבחינתי כל מילה שלהם
היא שקר, אלא אם הוכח אחרת. הם הרוויחו את המעמד הזה בחוסר יושר).
* סל התרופות והריטואל התקשורתי – מונתה ועדת סל התרופות החדשה, וכמובן שאיננו יודעים עדין איך יראה
הסל שתבנה. אולם דבר אחד ניתן לומר בוודאות – הריטואל התקשורתי ביום פרסום הסל,
יהיה כדאשתקד וכדאשתקדיים.
חברי הוועדה והממשלה שמינתה אותם יוצגו כאכזרים ומוציאים להורג, כיוון
שתרופה X ותרופה Y לא נכנסו לסל. מה שנכנס
לסל, יהיה באחת מובן מאליו, וכבר אין בו עניין לציבור. ואם תרופות X ו-Y היו נכנסות לסל, המיקוד
התקשורתי היה בתרופות A ו-B שהיו נשארות בחוץ.
ככה זה כשאין נושאים באחריות – אין גבול. אולם אלה שנושאים באחריות,
נדרשים לקבוע סדרי עדיפויות במסגרת תקציב נתון.
אפשר כמובן לטעון, ואולי בצדק, שתקציב סל התרופות צריך לגדול. אולם גם
אילו היה גדול כפליים או שבעתיים, עדין לא היה יכול לכלול את כל התרופות ולכן
הריטואל היה מתקיים כסדרו.
מה ניתן לעשות נגד התופעה? כלום.
* שעון חורף – מה ההבדל בין תחושתי עם המעבר לשעון חורף היום, לתחושתי בימים שבהם
המעבר היה בשיא הקיץ? היום אני מתבאס. אז גם כעסתי.
* ביד הלשון
בלתי נתפס או בלתי נתפש? – איך נכון לאיית – תפיסה או תפישה? בלתי נתפס או בלתי נתפש?
שתי האפשרויות נכונות ושתיהן מעוגנות במקורותינו. בלשון המקרא – נתפש.
בלשון חז"ל – לרוב נתפס.
המלצת האקדמיה ללשון היא: נתפס, אך השימוש בכתיב המקראי אינו שגיאה.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
