ביומו האחרון, מברך משה את עמו בשירת "וזאת הברכה", שכותרתה:
"יחד שבטי ישראל". הוא מציע מודל פלורליסטי מעניין – לא כור היתוך, אלא
שמירה על ייחודו של כל שבט, כאשר כלל השבטים הם קהילה של קהילות, המקיימת "יחד";
אחדות בין שונים.
המודל הזה עומד למבחן חמור לאחר מות יהושע, באין לעם הנהגה אחידה
קבועה. בספר שופטים חי כל שבט בפני עצמו ומפעם לפעם מתאחדים השבטים או חלקם מול
אויב המאיים עליהם.
בפרק י"ב, הפרק העצוב והמדמם שלנו, השיטה הזו מגיעה לידי משבר
חמור – מלחמת אחים בין אנשי גלעד לשבט אפרים, הגובה חייהם של עשרות אלפי ישראלים.
האם ניתן לקיים אחדות ולשמר שבטיות? האם מודל כזה ישים בימינו?
אני רואה סכנה בעצם השבטיות הקיימת בנו היום – שבטיות של דתיים /
חרדים / חילונים. בכוונה לא ציינתי את המסורתיים, שאינם הבעיה אלא אולי הפתרון.
שבטיות של שמאל / ימין. לשמחתי, השבטיות העדתית מאחורינו, הגם שיש המקדישים את כל
מרצם וכישרונם כדי להחיות אותה ולהחזיר אלינו את הגלות.
מעניין, שעל אף העובדה שהן האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה והן
האידיאולוגיה של "שטחים תמורת שלום" התנפצו אל סלע המציאות, ורבים
התפכחו מהם או נמצאים בשלבי התפכחות – תחת להתכנס יחד כדי לגבש דרך חדשה, משותפת,
משתבללים השבטים והמחנות להתכנסות לשם התכנסות, שהדבק העיקרי שלה הוא ההתנשאות על
השבט האחר והשנאה כלפיו. הדבר בא לידי ביטוי בולט בבחירות האחרונות.
כאשר את הסולידריות היהודית-ישראלית מחליפה התכנסות שבטית מחנאית,
הקיצונים בכל מחנה נותנים את הטון. וכך, הקולות הנשמעים ברמה, הגם שהם מייצגים
שולי שוליים, הם דווקא קולות הטירוף והשנאה, מאנשי "מוות לערבים",
"תג מחיר" וסימון שופט בישראל כאויב, תוך דילוג מעל ראשי 90% מן העם אל
תמונת הראי שלהם: אנשי "צה"ל = נאצים", "הרעים לטיס",
ראש הממשלה במדי SS, תמיכה מוצהרת של עיתונאים בכירים בעיתון מכובד בפיגועים רצחניים
של מחבלים, ישראלים הפועלים לחרם על ישראל וכד'.
במקום מחנה ציוני דמוקרטי גדול המוקיע את מחנה השמאלימין האנטי ציוני
ואנטי דמוקרטי, אנו מקדשים את החלוקה המסוכנת ל"ימין"
ו"שמאל". ובחלוקה הזאת, במקום שמנהיגי כל שבט יהיו ראשי הלוחמים נגד
הקיצונים בשוליו, הם מעדיפים להכות על חטא על חזה המחנה האחר.
במקום שנתניהו ובנט יהיו ראשי המוקיעים את המסית והמדיח יוגב, ידרשו
ממנו להתפטר ויפעלו להסרת חסינותו, הם מסתפקים בדברי גינוי רפים. במקום שהם יפעלו
להוצאה אל מחוץ לחוק של קו-קלוקס-קלאן הישראלי – אותה להב"ה של אש זרה, וכל
אותה מוטציה פגאנית של היהדות, החיה הכהניסטית, הם בולעים את לשונם.
במקום שהרצוג, יאיר לפיד, ציפי לבני ושלי יחימוביץ', יהיו ראשי
המוקיעים את חבורת "שוברים שתיקה" – אותה להקה נודדת, העוברת ברחבי
העולם מעיר לעיר וממדינה למדינה, כחוד החנית של מסע הדה-לגיטימציה למדינת ישראל, ומפיצה
עלילות דם על צה"ל, להנאת מפרנסיהם ומממניהם העוינים את ישראל, הם מעלימים
עין. במקום שראשי השמאל הציוני יבהירו שסרבנות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה, הם
נותנים לגיטימציה לעריקה ממלחמת הקיום שלנו.
כל אלה הם יסודות מפרקים, המסכנים את עתיד החברה הישראלית.
יש להשתית את החברה הישראלית על ערכי הסולידריות החברתית והלאומית.
והדרך לכך היא דה-שבטיזציה של החברה הישראלית; שבירת משטר השבטים החולני של
"שמאל", "ימין", "חילונים", "דתיים" וכל
אותן הפרדות מיושנות שאבד עליהן כלח.
יש מקום לשידוד מערכות חברתי ופוליטי בחברה היהודית-ישראלית, כי
האלטרנטיבה היא שופטים פרק י"ב.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
