הבלוג של אורי הייטנר

עם שלם מתכנס מזועזע ונחוש לקרב בשל אישה אחת שנאנסה ונרצחה.

עם שלם אינו רואה בכך עניין פרטי; בעיה שלה, של בעלה, של משפחתה, של השבט שלה.

עם שלם רואה שנעשתה נבלה בישראל ומסרב להשלים עם הדבר.

כל ישראל ערבין זה בזה, ועם שלם יוצא לממש את הערבות ההדדית.

בפרק הקודם נוכחנו בזוועת פילגש בגבעה, וניתן לראות בכך אות להידרדרות מוסרית מוחלטת של עם ישראל. והנה, מתברר שלא כך הדבר. העם כולו הזדעזע מהמקרה, מנבלה שלא הייתה כדוגמתה, וקם לעשות מעשה.

זה הצד החיובי בפרק. לא מקובל ללמד סנגוריה על מישהו או על משהו שקשור לפרשת פילגש בגבעה. ובכל זאת, אני חושב שיש כאן בהחלט צד חיובי.

הבעיה היא שהתגובה הייתה חסרת כל גבול. התגובה הייתה הנוראה שבמלחמות – מלחמת-אחים וטבח-אחים המוני הדדי, עד ספו של אובדן שבט בישראל! זה דבר נורא.

במדינת חוק, יש דרכים להתמודד עם זוועה כזאת – לחקור, לתפוס את האשמים, להעמיד אותם לדין ולהעניש אותם בחומרה. אולם בימים אלה אין מדינת חוק בישראל, איש הישר בעיניו והעקום בעיני חברו יעשה, וזאת התוצאה.

ממלכתיות. ריבונות. מדינה. כאן נעוצה הבעיה. בהעדר של ריבונות לקינו – בריבונות נירפא. או לא.

* 929