לאמי ז"ל קראו רחל. אמי העריצה את רחל המשוררת, ושירתה הייתה
שגורה על פיה. אחת הסיבות לבחירת שמי, אורי, הייתה שירה של רחל "עֲקָרָה":
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.
יֶלֶד.
קָטָן.
אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
רְסִיס נְהָרָה.
לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
"אוּרִי!" –
אֶקְרָא!
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה
לוֹ.
רחל המשוררת כמהה לילד. היא כבר רואה אותו בדמיונה, איך הוא נראה, יש
לו שם, היא כבר אוחזת בידו ופוסעת עמו בשבילי הגן. רחל מזדהה עם רחל אמנו; הזדהות
שבאה לידי ביטוי בשירים נוספים. " הֵן
דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם" היא משוררת בשירה "רחל".
וכאן היא מוסיפה את חנה. "עוֹד
אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל", ואולי אין היא רוצה להסתפק רק
במרמור ולכן היא מצרפת את תפילתה של חנה. תפילה שהיא אם טיפוס לתפילה אישית,
לתפילה אישית שנענתה. "וַתִּקְרָא
אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו". בשפה המקראית לשאול = לבקש. שְׁאִלְתִּיו = ביקשתי אותו. ביקשתי אותו, בתפילתי, מה' ונעניתי. ועל כן קראה את
שמו שמואל, ולא כי קיבלה אותו בהשאלה, כמו בפרשנות שקראתי היום.
בשירה של עמירה הניג הגני "עֲקָרָה",
חנה אינה מוזכרת בשמה, אך נוכחותה ניכרת ומשמעותית מאוד. כמו חנה, אף המשוררת
מתפללת לאלוהים, מבקשת להיגאל מעקרותה.
הֵן קָרָאתִי אֵלֶיךָ אֶלֶף קְריאוֹת
אָנָּה הָלַךְ קוֹלִי?
רְאֵנִי צוֹפָה קַשּׁוּבָה לַבָּאוֹת
חָנֵּנִי, חָנֵּנִי אֵלִי.
כָּזֹאת יְצַרְתָּנִי, תְּמִירָה וְנָאוָה
הַאִם לֹא יָפִיתִי מְאֹד?
הַאֵינֶנִי טוֹבָה? הַאֵינֶנִי טוֹבָה?
וּמַה יְבֻקָּשׁ לִי עוֹד?
אֲדוֹן הַצְּבָאִים וְאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
רִבּוֹן כָּל בָּשָׂר - עֲנֵנִי
עַל כָּל נֵטֶף חֶסֶד אֶקֹּד וְאוֹדֶה
חָנֵּנִי, אֵלִי, חָנֵּנִי.
דמותה של חנה נרמזת במילה "חָנֵּנִי", המילה המובילה בשיר, המופיעה בו
ארבע פעמים. יש בכך מדרש שם לחנה המקראית – חנה, כי ה' חננהּ, נענה לתחנוניה.
"ה' צְבָאוֹת" פונה חנה לאלוהים. "אֲדוֹן הַצְּבָאִים וְאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה",
פונה הדוברת בשיר. כחנה אף היא נודרת נדר. אך הנדר שלה שונה. אין היא מתכוונת
למסור את הילד שייוולד לה לעבודת ה'. נדרה אנושי הרבה יותר: אֶקֹּד וְאוֹדֶה.
השיר אינו מספר לנו אם התפילה נענתה.
הוא מסתיים בתחינה "חָנֵּנִי". חנני כפי שחננת את חנה.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
