הבלוג של אורי הייטנר

מה בין משורר לנביא? גדולי המשוררים הלאומיים בראשית הציונות ואף לאחר קום המדינה; ביאליק, אלתרמן, אצ"ג ושלונסקי, נתפסו כנביאים של ימינו. בעוז ביטויים היו הן נביאי זעם והן נביאי נחמה ואף הם ראו כך את עצמם; את השראתם הם ראו כהתגלות השכינה.

דור החלוצים הזדהה עם נביאי ישראל. הנביאים הם מי שהלכו נגד הזרם, מיעוט קטן ונרדף שנאבק על צביונה המוסרי של החברה, ועל השתתתה על ערכים של צדק. מיעוט שלא נרתע מלהילחם בגדולים ושועים, במלכים ושרים, מתוך היענות לדבר ה', שהוא הקול הפנימי שקרא להם והם נענו לו. גם שלונסקי, המשורר המובהק של חלוצי העליה השלישית, מזדהה עם הנביאים ועם קורבנם. הוא כתב שירים רבים על הנביאים, שירים שבו הזדהה עמם. אין כמעט נביא שלא כתב עליו.

הבולט מכולם הוא השיר "התגלות", בו הוא פתח את כל כתביו. שיר זה מתאר בגוף ראשון את ההתגלות לשמואל הנביא. הצבתו בראש כל כתביו, כמוה כאמירה שהשיר הוא ביוגרפי, ושההתגלות המתוארת היא במידה רבה ההשראה לכתיבת שיריו, שכמוהם כנבואה.

השיר מתכתב עם התיאור המקראי של ההתגלות לשמואל, בפרק ג'. המוטו לשיר הוא שלושה שברי פסוקים: "וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד  ... וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל   ... וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה".

התגלות:

אי-מי קרא לי: שמע.

אי מי קרא בשמי.

מה?

מי?

עלי אמר: שוב שכב.

עלי אמר: לשווא.

עלי אמר: אין חזון, כי כהתה עיני.

אך שוב קורא לי: שמע.

אך שוב קורא בשמי.

איכה אען: הנני!?

חצות. עלי ישיש על יצועו יתיפח:

"בניי... הה בניי"

וכבר רובץ היקום בי, פצוע כשקיעה

בין פגרי-ענניי.

ידעתי הנה יבוא יהוה.

הנה יבוא וינשק פצעיכם בסער.

ועלי זקן מאוד. ובני עלי נבלים.

ואני עודי נער.

אך הנה שואג יקום

הנו כואב ורן

ובמזרח האדום אצבע ברק לי קוראה.

- דבר יהוה כי שומע עבדך.

לכאורה, בני עלי אמורים להיות ממשיכי הדרך. אולם הם היו נבלים, ולכן לא היו ראויים. באין ממשיכים לדרך, אין המשך. עלי זקן, אינו רואה, מיואש, חש שמפעל חייו עומד לרדת לטמיון. והנה, הנער שמואל חווה התגלות. אצבע ברק קוראה לו. הוא לא מיד מבין מי הקורא לו, אך כאשר הוא קולט שמדובר בהתגלות, הוא מרים את הכפפה, אינו בורח מהשליחות: "דבר ה', כי שומע עבדך".

כך רואה שלונסקי את עצמו, ואולי זו ראיה קולקטיבית את כל הקבוצה אליה הוא מתייחס – החלוצים. הם רואים ניוון מוסרי וערכי בקרב דור הממשיכים של האליטה בגלות. תחושת השליחות שלהם, כמוה כהתגלות נבואית. הם נכונים לקבל את עצמם את השליחות.

* 929