השופט האחרון בספר שופטים הוא שמשון, אך אין הוא השופט האחרון. בפרק
שלנו אנו למדים שעלי הכהן, היה אף הוא שופט. כידוע, הוא היה הכהן הגדול, אך מסתבר
שהוא היה גם שופט. אנו למדים על כך לאחר מותו הטרגי. הכתוב מספר: "וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה".
מה היו הצלחותיו וכישלונותיו כמי ששפט את ישראל וככהן הגדול, איננו
יודעים. מה שאנו יודעים, הוא שעלי כשל כישלון חרוץ בחינוך בניו, חופני ופנחס.
השניים היו מעין שילוב של משה קצב ואהוד אולמרט – אנסים ומושחתים בחסות הכוח
שבידם.
ובשל מעשיהם, מבשר אלוהים לעלי כבר לפני שני פרקים על גזר דינם:
"וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל-שְׁנֵי
בָנֶיךָ, אֶל-חָפְנִי וּפִינְחָס; בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם". תפקיד
השופט אינו עובר בירושה, אך חופני ופנחס היו אמורים לרשת את תפקיד הכהן הגדול. עלי
מתבשר שלחושך התנהגותם אלוהים מפר את הבטחתו להמשך שושלת הכהונה הגדולה. "וַהֲקִימֹתִי
לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן, כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה".
עלי יודע ששני בניו ימותו ביום אחד,
והוא יודע שהאסון הזה יקרה עוד בחייו. הוא זקן ועיוור ולא נותר לו אלא להמתין
בסבלנות לבוא הבשורה המרה.
ואכן, השנים מתים ביום אחד. הם מלווים
את ארון ברית ה' שהובא לשדה הקרב כקמע במלחמה בפלישתים. אך בקמעות לא מנצחים
במלחמה. ישראל ניגף בפני פלישתים, 30,000 לוחמי צבא ישראל נופלים בקרב, ובהם חופני
ופנחס, וארון הברית נופל בשבי האויב.
עלי אינו מופתע לשמע הבשורה על מות
בניו, שהרי הוא ציפה לה. אולם הידיעה על נפילת ארון הברית, שכל חייו הוא הופקד
לשמור עליו, כדי שישמור על ישראל, הייתה "המכה ה-81". את הבשורה הזאת
הוא לא יכול עוד להכיל. "וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל
מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית, בְּעַד יַד הַשַּׁעַר, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת,
כִּי-זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד". כדי להסיר כל ספק, מבהיר הכתוב שהבשורה ששברה
את מפרקת הכהן, לא הייתה מות בניו, אלא שבי הארון.
כלתו, אשת פנחס, שילדה בן באותם ימים,
לא קראה לו על שם אביו, דודו או סבו, אלא הנציחה בשמו את חרפת שבי ארון הברית.
"וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי כָבוֹד, לֵאמֹר: גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, אֶל-הִלָּקַח
אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאֶל-חָמִיהָ וְאִישָׁהּ. וַתֹּאמֶר: גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל,
כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".
* 929