לקח חשוב למדנו בפרק הקודם, פרק ד'. לקח אנטי פגאני, לקח השולל קמעות.
ארון הברית הובא לצבא ישראל המוכה, ולכאורה שחרר את הצבא מהפקת לקחים, מחשבון נפש,
מבדק בית. תחת לבחון את כשליו המבצעיים והמוסריים שהובילו לתבוסתו, סמך הצבא, סמך
העם, על עצם הימצאותו של ארון הברית כקמע שיבטיח את הניצחון. גם העובדה שמלווי
הארון היו בני בליעל, אנסים מושחתים, בניו של עלי הכהן, לא גרמה לעם ישראל לחשוב,
להטיל ספק בכשירות הקמע. התוצאה הייתה תבוסה קשה ומשפילה בשדה הקרב, הרג המוני
ונפילת ארון הברית בשבי פלישתים.
דפדוף קל, ולפתע הקמע מקבל חיות ומתחיל להכות. הוא מכה את דגון, האל
הפלישתי, במקדשו באשדוד, והוא מכה את תושבי אשדוד במכה שאנה כתובה בתורה –
בטחורים. כתפוח אדמה לוהט מעבירים פלישתים את הארון מאשדוד לגת ומגת לעקרון, ובאשר
ילך, שם יוכו התושבים בטחורים.
מה אנו למדים מהפער בין הפאסיביות של ארון הברית בפרק הקודם, שלא סייע
כהוא זה לצבא ישראל במלחמתו, לבין העזוז של הארון בפרק זה, שבו הוא מכֶּה מכָּה
קשה את אויבי ישראל?
תשובה אפשרית אחת, היא שבפרק הקודם רצה האלוהים ללמד לקח את עם ישראל;
ללמדו שאל לו לסמוך על אלוהים ולבטח לא על התגלמותו בארון, כאמונה פגאנית בעצים
ואבנים. אם העם אינו ראוי לניצחון, לא יעזור לו ארון הברית. בפרק זה, מכה האלוהים
באויבי ישראל, כראוי להם.
תשובה אפשרית נוספת, היא שעלילות ארון הברית בערי פלישתים, הם תוצאת
הקושי לעכל את חוסר האונים של הארון בפרק הקודם. איזה לקח מתקן ילמד עם ישראל
מתבוסתו כשהארון עמו? הרי הלקח עלול להיות של יאוש, כפירה ואובדן האמונה. סיפורי
הפרק הנוכחי נועדו להבהיר לעם, שהתבוסה – כולה באחריותו. אלוהים יודע להסתדר גם
בלעדיהם. ואם הם יהיו ראויים לכך, הוא יהיה לצדם. אך אל להם לסמוך על הנס. הם
חייבים לתקן את דרכיהם.
* 929