הבלוג של אורי הייטנר

שמואל מקבל הוראה מאלוהים: "כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְהוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים".

זוהי בשורה קשה לשמואל. הרי קראנו בפרק הקודם עד כמה הוא מתנגד למלוכה, עד כמה הוא ניסה בכל מאודו לשכנע את עם ישראל לחזור בו מדרישתו למלך.

והנה, לא זו בלבד שהאלוהים החליט להיכנע לרצון העם, אלא הוא כופה על שמואל, דווקא על שמואל, למשוח את המלך הראשון לישראל.

מדוע שמואל מתנגד בחריפות כזו למלך? הסיבות אותן מנה משכנעות למדיי, אך כאשר הן באות מפיו, הן מעוררות כמה סימני שאלה.

האם שמואל מתנגד למלוכה בשל התנגדותו לשלטון שושלתי, העובר בירושה מאב לבנו, בזכות הייחוס המשפחתי, ולא בזכות תכונותיו, כישרונותיו והתאמתו של האיש לתפקיד המלך? אם כן, מדוע הוא מינה את בניו לשופטים, כלומר ליורשיו בהנהגת העם? כך קראנו בפרק הקודם: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. 

האם הוא מתנגד למלוכה מחשש שדור ההמשך שירש את התפקיד רק בזכות אבות, עלול להיות מושחת? הרי בניו הם כאלה ובכל זאת הוא מינה אותם: וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.

נציגי העם לא השתכנעו מדבריו של שמואל בגנות המלוכה. אולי הם חשדו בטוהר כוונותיו? "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ". אולי הם חשדו שפשוט אין הוא מוכן לוותר על סמכויותיו ועל העברת ההנהגה לבניו?

שמואל מזהיר את העם מפני דיקטטורה, אבל דווקא לאחר מינוי המלך, השלטון מבוזר יותר ויש בו הפרדת רשויות. עד הכתרתו של שאול, שמואל הוא מנהיג יחיד של האומה – הוא הנביא והשופט, הוא המנהיג הפוליטי והרוחני. ואילו לאחר הקמת הממלכה, יש הפרדה בין המנהיג הרוחני והדתי, לבין המנהיג המעשי, המדיני והצבאי.

אלוהים מתעלל בשמואל כאשר הוא מצווה עליו למשוח את שאול למלוכה, אבל יש היגיון במטלה הזאת. היא נועדה לקשור את שמואל להמלכת שאול, בהנחה שיהיה לו קשה יותר להתנכר למי שהוא עצמו משח.

* 929