* המדרון החלקלק – "זה לא חרם על ישראל... זה רק על 'ההתנחלויות' ועם זה דווקא אין
לי שום בעיה...". מכירים את הצביעות הזאת?
גם מרטין נימלר מכיר אותה וכך הוא כתב:
בהתחלה הם לקחו את הקומוניסטים, לא הייתי קומוניסט - אז שתקתי.
אחר כך הם לקחו את היהודים, לא הייתי יהודי - אז שתקתי.
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, לא הייתי חבר באיגוד - אז שתקתי.
אחר כך הם לקחו את הקתולים, הייתי פרוטסטנטי אז שתקתי.
ואז הם לקחו אותי, ולא נותר מי שיצעק.
* הקואליציה האנטי אנרי לויית – ברנרד אנרי לוי, האינטלקטואל היהודי
צרפתי, הוא אחד מאנשי הרוח הבולטים בצרפת ובאירופה מאז ראשית שנות השבעים של המאה
שעברה – פילוסוף דגול, סופר, עיתונאי, קולנוען, תלמידם של גדולי הפילוסופים בצרפת
של המאה ה-20.
אנרי לוי הוא שנוא נפשם ומוקד ההסתה של הימין הפשיסטי האנטישמי הרדיקלי,
של השמאל הרדיקלי ושל הקנאות האסלאמית. הוא הרוויח את שנאתם ביושר, כאיש רוח אמתי,
מעורב, נאמן ליושרתו ואינו הולך בתלם ואינו נסחף אחרי טרנדים פסבדו-אינטלקטואליים חולפים.
ברנרד אנרי לוי הוא המייצג האולטימטיבי של ערכי הנאורות ונושא בשורת המודרניות,
הדמוקרטיה, הליברליזם האמתי – כל מה ששנוא על קואליציית השחור-אדום-ירוק, כל מה
שמאוס ונתעב על המשולש הטמא הזה. והגרוע מכל - הוא יהודי. וכאילו לא די בכל אלה,
הוא גם ציוני ואוהד ישראל.
אין זה פלא, שכך מגדיר אותו רוגל אלפר בפשקוויל התורן ב"הארץ":
"קשקשן מחרחר מלחמה" ואת הגותו "עיסת הלהג היומרני". ואין זה
פלא, שהרי כל כתיבתו של אלפר היא ייצוג לאותה קואליציה, ואילו אנרי לוי מגלם באישיותו
ובמאבקו למען הטוב והאור בעולם את היפוכה של הברית הבלתי קדושה הזאת.
* חולה רוח אוטו-אנטישמי - סולידריות יהודית היא מן התופעות המאוסות
והבזויות ביותר על אנשים מסוגו של רוגל אלפר והמיליה שלו. והנה, אלפר מפתיע – הוא
כותב מכתב גלוי ליהודי צרפת. ואו! ממש סולידריות יהודית. ומה המסר שלו? "אל
תעלו לישראל". אני מתקן. המושג "עליה" לא קיים בלקסיקון האנטי
ציוני שלו. הוא מדבר על הגירה. הוא קורא להם לא להגר לישראל. למה? כי ישראל היא
מדינה נאצית. "להגר עכשיו מצרפת לישראל, זה כמו להגר מפלסטינה לגרמניה הנאצית
ב–1933". כותרת המאמר היא "יהודי צרפת, הישארו בצרפת", וממשפט
למשפט הוא מחמם את עצמו ומגביר את ביטויי השנאה שלו למדינת ישראל. ציטוטים נבחרים:
"מדינת אפרטהייד דו־לאומית, שבה פלסטינים חיים תחת כיבוש ששולל את זכויות האדם
הבסיסיות שלהם... ישראל נשלטת היום על ידי ממשלה שיושבים בה קנאים יהודים, שהשקפת עולמם
נגועה בסממנים פשיסטיים. להימלט לישראל זה להימלט מהפשיזם המוסלמי אל זרועות הפשיזם
היהודי... גם אחרי שתהגרו לפה תהיו נתונים למתקפות טרור. אבל לא משום שאתם מייצגים
את ערכי הנאורות. להיפך. משום שתייצגו את ערכי הפשיזם של הקנאים היהודים: כיבוש, גזענות,
אפרטהייד, משיחיות, ברבריות חשוכה... כאן מוקרבים החיים על מזבח קדושת הארץ. זו עבודה
זרה. אם תביאו את ילדיכם לישראל, תימצאו מקריבים את זרעכם למולך... בישראל מחרחרי המלחמה
... משוחחים עם אלוהים ומצטטים אותו. הם ג'יהאדיסטים שמדברים עברית... בישראל שורר
הלוך רוח שמעודד את הלינץ' ואת האספסוף". והוא מסיים: "בדרכה, בדיוק כמו
דאעש, ישראל תמצא את עצמה מחוץ לאירופה. יהודי צרפת, הישארו בצרפת. כאן הכל אבוד".
אלפר, התומך ללא סייג במתקפת הטרור האסלאמיסטית על ישראל, מעודד את רצח
היהודים, מעריץ את להב סכיניהם של המחבלים וכתב מאמר אהדה למחבל שירצח אותו, טוען
שהוא מתנגד לטרור של דאעש, כיוון שדאעש תוקף את ערכי אירופה. ומהם ערכי אירופה
אליבא דאלפר? קודם כל, אירופה היא לא ישראל, כלומר היא תופעה חיובית. "כפי שמוכיח
סימון מוצרי ההתנחלויות, ישראל אינה אירופה. למרות דאעש, החרם האירופי על ישראל יילך
ויחריף". כלומר, דאעש תוקף את אירופה בשל ערכיה, שביטויים הוא החרם ההולך
ומחריף על ישראל.
רוגל אלפר הוא אדם חולה. חולה נפש. המחלה שלו היא מחלת האוטו-אנטישמיות,
שהנה הזן הבזוי והנחות ביותר של אנטישמיות. ודווקא מסיבה זאת הוא מבכירי דבוקת
שוקן.
* פשר לחייהם כיהודים - מאמרו ההיסטרי של רוגל אלפר, שבו הוא קורא
ליהודי צרפת לא לעלות לארץ, מעיד על הפאניקה שבה הוא שרוי – הוא מבין שצפויה עליה
גדולה מאירופה ובעיקר מצרפת לישראל. ולכאורה, זה מוזר. הרי בדבר אחד הוא צודק:
"גם אחרי שתהגרו לפה תהיו נתונים למתקפות טרור". ואת זה יודעים גם אלה
שיעלו לפה. הם יודעים שאותה קנאות ג'יהאדיסטית אסלאמיסטית התוקפת אותם בפריז תתקוף
אותם גם בישראל. הם יודעים שיום לאחר שקנאים אסלאמיסטים דקרו יהודי במרסיי, קנאי
אסלאמיסט דקר ארבעה יהודים בתל-אביב. אבל הם גם יודעים, שכאן יהיה פשר לחייהם
כיהודים – כאן הם שותפים למפעל של בניין המולדת היהודית, כאן הם יחיו בבית. ואילו
שם הם זרים, שם הם בגולה.
* הערכה: הנ"ל קרא את מאמרו של רוגל אלפר – מבזק חדשות ב-ynet: "חבר הנהגת פתח, עבאס זכי,
אמר כי 'ישראל ודאעש הם שני הצדדים של אותו מטבע' וכי ארצות הברית היא שמפעילה את שתיהן.
זכי נחשב לסמן הנצי ביותר של הוועד המרכזי של פתח".
* חוד החנית - לא אחת מעירים לי קוראים, ומביעים באוזניי תמיהה על כך שאני עוסק בכזו
"אובססיה" ברוגל אלפר ובפשקווילי ההסתה האנטישמיים שלו ומאמרי התמיכה שלו
במחבלים רוצחי יהודים. הרי מיהו בכלל? מי מכיר אותו? מספר האנשים הקוראים עליו בפוסטים
שלי גדול ממספר הקוראים שלו, וכו' וכו'.
אנשים פשוט אינם מבינים שכל מאמרי השטנה הללו מתורגמים לאנגלית ומופצים במהדורה
האנגלית של "הארץ", יש להם תפוצה עצומה והם מהווים חוד החנית במלחמת הדה-לגיטימציה
נגד ישראל. יש אנשים באירופה וארה"ב, העוברים שטיפת מוח אנטי ישראלית מצד
גורמים ערביים וגורמי BDS שונים, ולשם ה"איזון"
הם קוראים גם עיתונות ישראלית: גדעון לוי, אלפר, רכלבסקי וחבר מרעיהם. יש אנשים
שהישראלים היחידים שהם פגשו מעודם, הינם אנשי התערוכה הנודדת של "שוברים
שתיקה", המפיצה עלילות דם נוראיות על צה"ל ברחבי העולם. אני מציע לא
לזלזל בהם ובנזק שהם גורמים.
* כה אמר המשורר האנס (לכאורה...) - אחד הבולטים בדבוקת שוקן הוא יצחק
לאור. הוא פרסם אמש מאמר נאצה נגד מפלגת העבודה והשמאל הציוני. הפעם הוא השתלח בהם
על תמיכתם בהוצאת הפלג הישראלי של דאעש אל מחוץ לחוק. המסר שלו הוא ש"כולם
אותו דבר", ימין שמאל, כולם ציונים. ואין דבר נתעב בעיניו יותר מהציונות.
כולם תומכים בקיומה של מדינת ישראל, כלומר בקיומה של מדינה יהודית. ואין דבר שנוא
עליו יותר מהמדינה היהודית. משפט המפתח במאמרו הוא: "החוק והשוויון לפני החוק
נועדו למתיישבים. לא לילידים". הערבים הם הילידים ואנחנו, היהודים, הננו
קולוניאליסטים זרים שפלשו לארצם. זו תמונת עולמו המעוותת. אותו מאמר, ועוד 3-4
באותה רוח מדי יום, מתורגמים לאנגלית ומופצים בכל העולם, כמסה קריטית של שטיפת מוח
והסתה נגד מדינת ישראל.
* עם חופשי רק בארצנו – הניכור שמפגינה יהדות ארה"ב כלפי פולארד,
בשל הפחד מפני סטיגמת "הנאמנות הכפולה", מעידה שגם הטובה שבגולות היא
גולה. ושגם בגולה החופשית ביותר, שבה מעמד היהודים הוא הטוב ביותר, הם אינם אנשים
חופשיים. להיות עם חופשי אנו יכולים להיות רק בארצנו.
* רגרסיה – חוק השוויון בנטל שהתקבל בכנסת הקודמת לא היה חוק טוב. בעצם, כל חוק
המסתפק בפחות מגיוס מלא של כל אזרחי ישראל היהודים, אינו חוק טוב. אולם היה זה חוק
חשוב, כי היה בו ניסיון להתקדם, בקצב מדוד אך בדרכים ריאליות, לצמצום התופעה
המכוערת של שבט בישראל המשתמט מהגנה על מדינת ישראל וחיי אזרחיה, העורק ממלחמת
המצווה של הגנת ישראל, המתנקש בערך "כל ישראל ערבין זה בזה" שהוא אולי
הערך המרכזי ביהדות.
ביטול החוק, הוא רגרסיה המעודדת, בעיצומה של מתקפת טרור רצחנית על ישראל,
את ההשתמטות מהגנה על המדינה.
* נזקי הגחמה - ביטול חוק השוויון בנטל הוא נזק נוסף על רשימת נזקי הגחמה ההיסטרית של
נתניהו, שפירק ללא כל סיבה את הממשלה הקודמת, גרר אותנו לבחירות מיותרות שקרעו את
החברה הישראלית והקים ממשלה צרה, שבה הוא בן ערובה בידי השחצן היהיר, ש"יורה לו
בין העיניים".
* לכבד את הפרדת הרשויות - על אף התנגדותי החד-משמעית להחלטת הכנסת בנושא חוק
הגיוס, אני שולל את העתירה לבג"צ נגדו. תפקידה של הכנסת לחוקק, והעיקרון הזה תקף
גם כאשר הכנסת מחליטה בניגוד לדעתי. זאת הדמוקרטיה. התערבות בג"צ בחקיקה, היא
פגיעה בדמוקרטיה ובעקרון הפרדת הרשויות. התערבות כזאת לגיטימית במקרים שבהם חקיקה היא
באופן מובהק מנוגדת לחוק, פוגעת בזכויות האזרח ורודפת מיעוטים. ולמרות שבאקרובטיקה
משפטית אפשר להציג כל חקיקה ככזאת, זה ממש לא המקרה.
המאבק נגד החוק צריך להיות ציבורי, פוליטי, תקשורתי, פרלמנטרי - אין זה עניין
לבית המשפט.
* המוקיון - הפגנת הבוז של אורן חזן כלפי נכותה של ח"כ קארין אלהרר (זו הפעם
השניה שהוא עושה זאת) היא שפל נוסף בהתנהגותו של המוקיון הזה, המבזה בנוכחותו את
בית הנבחרים הישראלי. כל עוד הוא לא הורשע בפלילים אי אפשר לטהר את הכנסת
מנוכחותו. על ועדת האתיקה לנקוט נגדו בכל האמצעים שבידה, אך הם מוגבלים. על סיעת
הליכוד לנקוט נגדו באמצעים שבידה, ואף הם מוגבלים. מה אפשר לעשות? מה שנעשה בעבר
לכהנא. פשוט, בכל פעם שהוא יעלה לנאום, כל הח"כים מכל הסיעות, ייצאו מהאולם.
הוא יישאר עם היו"ר התורן ומול כסאות ריקים. בכך יפגינו נציגי הציבור, מכל
קצוות הקשת הפוליטית, את שאט נפשם ושאט נפשו של הציבור שהם מייצגים, מן התופעה.
* ח"כ חזן דור ב' – הנוכל של העיירה הלך לעולמו. אדם מת, ואי אפשר
שלא לומר כמה מילים בשבחו על קברו. אלא מה? אף אחד לא מצא ולו דבר זכות אחד לומר
עליו. המבוכה הייתה גדולה, עד שקם חבר בוועד הקהילה, ואמר שהוא ידבר. השתאו כולם
והסתקרנו. אלו דברי זכות ימצא הדובר. פתח המספיד את דבריו ואמר: "נכון. כולנו
יודעים שהוא היה גנב, רמאי, נוכל גדול. כל חייו המיט קלון על כולנו. אפילו מקופת
הגמ"ח הוא לא היסס לגנוב. אבל לעומת הבן שלו – הוא היה צדיק גדול!"
* 443 – בסוכות תשס"א, בתחילת מתקפת הטרור של שנת 2000, ביקרתי בגוש
עציון, בסיור הזדהות של ארגון שהייתי בין מקימיו באותם ימים – "הסולידריות הישראלית",
שנועד לבטא את הסולידריות עם האזורים המותקפים (שהיו אז בעיקר ביש"ע, עוד
בטרם התפשטו הפיגועים לכל רחבי המדינה). בתום הסיור, נסעתי לת"א דרך כביש 443.
ליד צומת מכבים ראיתי לפתע מכונית תקועה, מחוררת, פצוע שוכב לידה וחיילים מתחילים
לרוץ לעבר הכביש. התחלתי להאט את נסיעתי ואז נורה צרור ארוך לעברי. הרכב לא נפגע.
אני לחצתי על הגז ודהרתי אל מחוץ לאזור הסכנה. לאחר מכן שמעתי בחדשות על פצוע קשה
ברכב שהיה לפניי. כביש 443. 15 שנים חלפו,
ועדין הוא מועד לפורענות הטרור.
* ביד הלשון
בן זקונים – בן זקונים הוא הבן הצעיר במשפחה. ולמה בן זקונים? כי לעתים הוא נולד
להורים כשהם כבר מבוגרים.
ובמקור, בן זקונים הוא לאו דווקא הבן הצעיר, אלא מי שנולד להורים בבגרותם.
הכינוי המקורי "בן זקונים" מתייחס ליוסף, שלא היה בנו הצעיר ביותר של
יעקב, ואף לא של רחל. הבן הצעיר הוא בנימין. יוסף הוא אפילו בנה הבכור של רחל.
אך לא נאמר עליו שהוא בן זקונים לרחל, אלא ליעקב. הסיפור מופיע בפרשת
השבוע, פרשת "וישלח": "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו,
כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים". על האהבה הזאת
והכותונת הזאת יוסף עוד ישלם... כמה שהוא עוד ישלם...
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
