* לאידו של ארדואן – בעימות בין רוסיה לתורכיה, בין פוטין לארדואן, אין צדיקים. רוסיה אמנם
נלחמת בדאעש, אך היא לוחמת להצלת הרודן אסד, בברית עם איראן וחיזבאללה שאינן טובות
יותר מדאעש. תורכיה כביכול שותפה למערב במלחמה בדאעש, אך מצד שני היא מסייעת לו
ומשתפת עמו פעולה. ובכלל, בכל מה שקשור למלחמה בסוריה, אין שם צדיקים.
גם באשר לעימות עצמו, אין באמת צד טוב וצד רע. זכותה של תורכיה להגן על
ריבונותה וליירט מטוס החודר לשטחה. מצד שני, ניתן לצפות ממדינה לנסות להימנע
מיירוט מטוס שאינו של אויב, וסביר להניח שחדר בשוגג לשטחה, ואילו כאן דומה שהיה
ניצול הזדמנות להפיל מטוס רוסי.
אולם מעבר לכל האמור עד כאן, אני מודה ומתוודה שאני שמח לאידו של ארדואן.
אני נהנה לראות אותו מתפתל, מצטדק, מתקרב לאט לאט להתנצלות. ארדואן, הדיקטטור
התורכי, הוא איש "האחים המוסלמים" וציר מרכזי בציר הרשע של הקנאות
האסלאמית. תורכיה הייתה בעלת בריתה של ישראל ושותפתה האסטרטגית עד עלייתו לשלטון
של ארדואן, והוא הפך אותה לאויב מר של ישראל. ארדואן אובססיבי בפעולתו נגד ישראל,
בניסיונותיו לפגוע בישראל, להשפיל אותה. הוא האיש האשם בפיגוע מרמרה, ולאחר מכן
הוא סחט התנצלות ישראלית משפילה על תוקפנותו נגדה וכמובן שלא קיים את החלק שלו
בעסקת ההתנצלות הצינית.
ארדואן היהיר, הציני, חוטף, ואין סיבה שלא נהנה מכך.
* איך אומרים אוסלו בתורכית? – והרי התחזית. ההסכם בין תורכיה לאיחוד
האירופי בנושא הפליטים יתקיים במתכונת הסכם אוסלו. כלומר, תורכיה תקבל 3 מיליארד
דולאר מהאיחוד האירופי. תורכיה תצורף בצורה זו או אחרת לאיחוד, וכך תגביר את
השפעתה, בהתאם לחזון של ארדואן על אודות תחיית האימפריה העות'מאנית. והפליטים מסוריה
ימשיכו לזרום לאירופה בהמוניהם.
* שלום עם אבו דאבי – השר לאיכות הסביבה יוסי שריד ערך ביקור מקצועי
בגולן. רוב הביקור התמקד בסוגיות המקצועיות, אך כמובן היה זה ביקור טעון מאוד,
כיוון ששריד היה מהגרועים שבין מחרחרי הנסיגה מהגולן וחורבן מפעל ההתיישבות בגולן.
הביקור הסתיים בקיבוץ אורטל. שריד התקשה להסתיר את התפעלותו מהחדשנות של
רפת הצפון, באורטל, בנושא האקולוגי ומחזור השפכים בטכנולוגיות המתקדמות ביותר
לאותה תקופה (לפני 21 שנים). ולאחר מכן התכנסנו במועדון הקיבוץ לשיחה בסוגיות
המדיניות, עם ראשי המועצות וראשי ועד יישובי הגולן.
שריד נשא נאום בו הסביר למה הוא "סוריסט", כלומר הוא רואה
בשלום עם סוריה, שמחירו נקוב – נסיגה מכל הגולן, כדבר החשוב ביותר, אף יותר משלום
עם הפלשתינאים. הסיבה לכך היא שסוריה היא המפתח לשלום במזה"ת. אם יהיה שלום
עם סוריה, הדבר יוביל לשלום בין ישראל לבין מדינות ערב כולן. לעומת זאת "משלה
את עצמו מי שמאמין שניתן להגיע לשלום עם ירדן, בלי להגיע קודם לשלום עם
סוריה", גזר בפסקנות של מי שכידוע לעולם אינו טועה, ואוהב לספר בענווה
אופיינית עד כמה "נמאס לי כבר לצדוק תמיד".
הביקור נערך ביום רביעי. בשבת לפנות בוקר חלבתי באותה רפת, ושם שמעתי
בחדשות את ההודעה הסנסציונית על הפגישה הפומבית הצפויה לרבין וחוסיין בוושינגטון,
שבה יסוכמו פרטי חוזה השלום. בלי לסגת קודם מהגולן...
נזכרתי בכך השבוע לנוכח ההישג הגדול של פתיחת נציגות ישראלית פומבית
באבו-דאבי. כמה הררי מלל קראנו ושמענו על כך שתנאי הכרחי להתקדמות ביחסי ישראל עם
מדינות ערב (אלה שטרם התפרקו) הוא הקמת מדינה פלשתינאית בגבולות 49', ואיזו החמצה
היסטורית וכו' וכו'. והנה, בלי התקדמות עם הפלשתינאים, הגענו להישג הזה.
בדומה לסיפור הירדני, גם במקרה של אבו-דאבי, פריצת הדרך היא מתן פומבי
ליחסים הדוקים מתחת לפני השטח לאורך שנים.
* שוברים – רס"ן במילואים עמית דרי הוא ראש המכינה הקדם צבאית למנהיגות
חברתית תבור ומ"פ קרבי במילואים – אדם המקדיש את חייו לחינוך ולביטחון, מקדיש
את חייו למען החברה הישראלית.
וכעת הוא יוזם מהלך חשוב, עצומה של קצינים במילואים הקוראת למדינה לשים
קץ לאבסורד, שבו היא מסייעת לארגון הגיס החמישי "שוברים את מדינת ישראל"
או בשם החיבה השקרי שלו "שוברים שתיקה". הארגון הזה, הממומן בידי גורמים
עויינים ומשמש חוד החנית במסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל וקיומה, פועל בעיקר
בעולם כדי להכפיש את ישראל ולהעליל עלילות דם נוראיות על צה"ל. הם עוברים
מעיר לעיר, ממדינה למדינה, מעלילים ומשמיצים ומספקים את ליטרת הבשר למממנים שלהם.
האבסורד הוא שהארגון הזה מוזמן להופיע בבתי ספר (!), בצה"ל, בבית
הספר לקצינים (!) והחמור ביותר – עריקים מצה"ל משרתים בו על חשבוננו
במסגרת... שירות "לאומי" (!!! למען איזה לאום בדיוק?). את האבסורד הזה
מנסים דרי וחבריו לתקן.
* האם הם עומדים בתנאי הרישיון? – בינתיים "הארץ" עורך קידום
מכירות להרצאה של הארגון בפאב בת"א. הוא מספר שהמשטרה "הטרידה" את
מנהלי הפאב, בכך שיום לפני ההרצאה היא הגיעה לבדוק האם הפאב עומד בתנאי רישיון
העסק שלו. כאילו אין זה מתפקידה לבדוק זאת. בעיני "הארץ" זהו אקט של "סתימת
פיות".
הטענה של בעלי הפאב ושל השופר שלהם זהה לטענה של בעלי מועדון הזימה
באלנבי 40, שהעירייה והמשטרה מטרידות אותן בכך שלאחר מקרה האונס הקבוצתי החלו
לבדוק האם הם עומדים בתנאי רישיון העסק ולהטריד אותם. וכבר התחלתי לקרוא בפייסבוק
אנשים רציניים, שאני מכבד ומוקיר, שנפלו בפח וכתבו שאמנם הם מתנגדים לפעילות של
"שוברים שתיקה" אבל יש להגן על חופש הביטוי והתנהגות המשטרה היא שערוריה
וכו'. כך הצליחו "שוברים שתיקה", בעלי הפאב ו"הארץ",
במניפולציה אופיינית, גם לקדם את ההרצאה וגם לקדם את האג'נדה על סתימת פיות.
* עדיף שיערקו – בכל פעם שאני מבקר את "שוברים שתיקה" קופץ מישהו ומזכיר לי
שהם היו חיילים. כלומר, העובדה שבגיל 18 הם היו שונים והתגייסו לצה"ל
וליחידות קרביות נותנת לגיטימציה למעשיהם הנואלים היום...
ובכן, אני מעדיף עריקים ומשתמטים, על פני חיילים שבאמצע ההסתערות מפנים
את נשקם לעבר חבריהם.
* מיניסטריון ה"אמת" – תגובות שכיחות לביקורת שאני מותח על
"שוברים שתיקה", הן אמירה שהארגון מציג עובדות אמתיות, וכמעט לא נמצא
בדבריהם שקרים.
יש "אמת" שהיא גרועה משקר. הנה אמחיש אמירת "אמת". מחבלת
נוטלת סכין, יוצאת לרחוב ורוצחת שני ישראלים. שוטר מגיע למקום, יורה בה והורג אותה.
מי שמתאר את האירוע כך: "שוטר ירה בנערה פלשתינאית והרגה", אמר אמת? הרי
כל העובדות נכונות. זאת ה"אמת" נוסח עדויות כנופיית שוברים.
* יאכלו את הכובע – קרוב פיענוח אחד ממעשי הטרור הנוראים שבוצעו בידי בני עמי שבחרו
בטרור. מעניין לשמוע את ההתפתלויות של אלה המזנבים מאז הטבח בגורמי אכיפת החוק
בישראל, בהסתה ובעלילה שאינם מנסים לתפוס את הרוצחים; טענה שנועדה להציג את ישראל
כמדינה התומכת בשריפת תינוקות ומשפחות. ומעניין יהיה לשמוע את התפתלויותיהם של אלה
שבנו תיאוריה בנויה לתלפיות על כך שבעצם המשפחה הציתה את עצמה. הרי הם ערבים
וערבים אוהבים להצית את עצמם ולכתוב בעברית "תג מחיר". ומעניין יהיה
לשמוע את צקצוקי הלשון של המצקצקנים המקצועיים נגד המעצרים המנהליים.
דבר אחד בטוח. התנצלות לא נשמע מאף אחד מן הנ"ל.
* בן גביר בלחץ – עוכר הדין בן גביר בלחץ. אנו רגילים לראותו בזחיחותו, יהירותו
ושחצנותו. אך כשהוא כותב "בשב"כ ובמשטרה אלופים בלחגוג בטרם עת. נתפלל ונקווה
שגם הפעם יסתבר כך", קשה לו להסתיר עד כמה הוא מבוהל ומפוחד. מה שמוכיח,
שכנראה מדינת ישראל באמת שמה את ידה על המחבלים הרוצחים.
* תג ללא מחיר – פשעי השנאה הגזעניים המכונים בשם החיבה הציני "תג מחיר"
מוצגים כמעשי נקם, כביכול. אם כן, ניתן היה לצפות לעליה דרסטית במפלס הפשעים הללו
בעקבות מתקפת הטרור. המציאות הפוכה – יש ירידה דרסטית במפלס. לתשומת לבם של
המצקצקים נגד המעצרים המנהליים.
* פרס לטרור – שלוש שנות מאסר, זה העונש המגוחך שקיבל המחבל הכהניסט, יצחק גבאי על
הצתת בית הספר הדו-לשוני בירושלים. הפרקליטות ביקשה עונש כפול בחומרתו.
כאשר שני חבריו הצעירים, פעילי להב"ה – קו-קלוקס-קלאן הישראלי,
נדונו על הפשע לשנתיים וחצי מאסר, הם יצאו מבית המשפט צוהלים ואמרו: "היה
שווה את המחיר". אכן, פרס לטרור.
בית המשפט קיבל את טענת פרקליטו של המחבל, עוכר הדין בן גביר, לאפליה
בעונש שביקשה הפרקליטות, לעומת העונש שקיבלו המחבלים, מציתי בית הכנסת בגבעה
הצרפתית. ואכן, כפי שכתבתי בשעתו, גם העונש הזה היה מגוחך, פרס לטרור.
השאלה היא האם בית המשפט, בשם האיזון הקדוש, חייב להנציח את הביזיון.
בקרוב ייגזר דינם של המחבלים שהציתו את הכנסייה בטבחה, ו... מה אז? יהיו לבית
המשפט כבר שני תקדימים של עונשים מגוחכים, שיש לדבוק בהם?
גם בתי המשפט צריכים למלא את חלקם במלחמה בטרור. כך אין נלחמים בטרור.
אני מקווה שהפרקליטות תערער על קולת העונש. בינתיים עוכר הדין מערער על
... "חומרת" העונש.
* אחראי למעשיו – חוות דעת פסיכיאטרית חדשה מעכבת את הרשעתו של המחבל יוסף חיים בן דוד,
רוצחו של הילד אבו חדיר, שבית המשפט כבר פסק שהוא האיש שביצע את המעשה.
איזה אבסורד. אדם המסוגל לתכנן רצח לפרטי פרטיו, לגייס שני נערים כשותפים
למעשה, לתכנן דרכי מילוט, לדאוג אפילו להשליך את הטלפון הנייד של הנרצח בעוד מועד
כדי להקשות על גילוי הגופה באמצעות האיכון, אינו אחראי למעשיו?!
אם בית המשפט יקבל את הטענה הזאת, יהיה זה ביזיון חמור של מערכת המשפט
והצדק הישראלי.
* מעשה ראוי – התפטרותו של ינון מגל מן החיים הפוליטיים ומחברותו בכנסת היא מעשה
ראוי ומתבקש. בשבוע שעבר, בעקבות כל מיני אמירות שקראתי, לפיהן הפרשה רק תקדם את
הקריירה הפוליטית שלו, הרי הוא "בימין" וכו', הערכתי שזה מה שהוא יעשה,
והוספתי "גזרו ושמרו". באותה הערה התייחסתי גם לטענה ש"אורן חזן
יגיע רחוק". חזן אינו ינון מגל. הוא לעולם לא יתפטר, לא יתנצל, לא יביע חרטה.
אבל בהגיע הפריימריז הוא יחווה מפלה משפילה, למגינת לבם של המפנטזים שימצאו מולם
את חזן בצמרת ה"ימין".
* איפה הוא, איפה הם – איפה ינון מגל ואיפה משה קצב, איציק מרדכי
וחיים רמון?
* מותר האדם – קול הנשמע בשיח על אודות ההטרדות המיניות, תוהה – מה רע בכך? האין זה
טבעי שגבר יחשוק ב"ציצי ותחת"? האם אנו רובוטים, מכונות? האם אין באמת
מתח מיני במפגש בין גבר לאישה?
התהיות נכונות, אך מחמיצות את העיקר. השאלה אינה היצר או החשק, אלא
התרבות. מהי תרבות? היכולת של אדם להציב גבולות ורסן על חשקיו ויצריו. כלומר,
השאלה אינה מה עבר בראשו של ינון מגל, אלא מה יצא מפיו ולאן נשלחו ידיו. התרבות,
יכולת הריסון העצמי, היא מותר האדם מן הבהמה.
כך אני מפרש את "לא תחמוד". האם "לא תחמוד אשת רעך"
פירושו איסור על הגירוי, על החשק? לדעתי, לא. האיסור "לא תחמוד", הוא על
הצעד הבא: תרגום החשק לכוונות ביצוע, למחשבה מעשית איך אני מממש את תאוותי.
מהמחשבה הזאת, סלולה הדרך למעשה. החוק האנושי מתייחס למעשה. הדיבר האלוהי מציב
סייג מוקדם יותר.
* מתיחת האחריות המשותפת לכדי אבסורד – עקרון האחריות המשותפת הוא עיקרון
יסודי בקיומו של ממשל תקין, אך האיסור של היועץ המשפטי לממשלה על השר גבאי להביע
בפני ועדת הכלכלה של הכנסת את התנגדותו לעסקת הגז, מותחת את העיקרון הזה לכדי
אבסורד. זו החלטה בלתי סבירה.
משמעות האחריות המשותפת, היא שהשר אחראי על כל החלטות הממשלה, גם אם
התנגד להן. כלומר, התנגדותו של השר גבאי לעסקת הגז, אינה פוטרת אותו מאחריות עליה.
אם שר אינו יכול לחיות עם החלטה מסוימת, הוא רשאי להתפטר. אם לא התפטר, הוא נושא
באחריות.
שר אינו יכול להצביע בכנסת נגד עמדת הממשלה או להימנע. זו פגיעה מהותית
בעקרון האחריות המשותפת ולהצבעה כזאת ראוי להתייחס כאל התפטרות. שר אינו רשאי
לעלות לדוכן המליאה כדי לבטא את עמדת הממשלה, ובמקום זאת להשמיע את דעתו הפרטית,
המנוגדת לה. שר אינו רשאי לתקוף את הממשלה ואת החלטותיה.
אולם מן הראוי שוועדת הכנסת תוכל לשמוע את עמדתו הפרטית של השר, גם כאשר
היא מנוגדת לעמדת הממשלה. מן הראוי שישמר חופש הביטוי של השר והוא יוכל להביע את
עמדתו. מן הראוי שהציבור ישמע גם את דעת המיעוט בממשלה.
אין כל פסול בכך שוועדת הכלכלה של הכנסת, הדנה במתווה הגז, תשמע את דעת
המיעוט בממשלה.
החלטת היועץ המשפטי היא דרקונית, כיוון שהיא מנוגדת למסורת הנהוגה
בישראל. מאז ומתמיד, שרים הביעו את דעתם, גם כאשר היו בדעת מיעוט. כל עוד הם אינם
יוצאים נגד הממשלה בה הם חברים ואינם תוקפים אותה, אלא מביעים את עמדתם האישית,
אין בכך כל פסול. יש הבדל בין דיבור על "שוד הגז" לבין הבעת דעה עניינית
נגד המתווה.
ומדוע היועץ המשפטי כתב את חוות הדעת הזו לשר גבאי, ולא כתב חוות דעת
דומות לשרים אחרים, שהביעו את דעותיהם הפרטיות? כי השר גבאי הפנה ליועה"מ
שאלת קיטבג.
* חוקי המלחמה וירי על צנחנים – בצרור ההערות הקודם סיפרתי שבקורס
הצניחה למדו אותנו שעל פי אמנת ז'נבה אסור לירות בצנחנים בעת צניחתם.
להלן תגובה שקיבלתי מפרופ' אסא כשר: "זוהי אגדה שהדין הבינלאומי אוסר
לירות בצנחנים בשעת צניחה במהלך מלחמה. הם חיילי אויב במהלך פעילות צבאית ולכן בגדר
מטרות לגיטימיות. לעומת זאת, טייסים צונחים הם בגדר מי שיצאו מן המלחמה ולכן אסור לירות
בהם".
אסא כשר הוא מומחה בעל שם עולמי לאתיקה, ובכלל זה לאתיקה צבאית, וחזקה
עליו שהוא מכיר את חוקי המלחמה על בוריים.
כפי שסיפרתי, כשלמדנו את ה"חוק", התייחסנו אליו כאל "הלכה
ואין מורין כן", כלומר כחוק יבש, על הנייר, מנותק מן המציאות. מהבהרתו של כשר
אני למד, שיש קצת היגיון בשיגעון הזה.
* ביד הלשון
ר"ת בתוך ראשי תיבות – השפה הצה"לית, כידוע, עשירה בראשית תיבות.
ויש בה אף ראשי תיבות, שחלק מהתיבות שבהן, הן עצמן ראשי תיבות. למשל – נמ"ר:
נגמ"ש מרכבה. נמר"ש – נגמ"ש מרגמה שמונים. ראשי התיבות של
נגמ"ש – נושא גייסות משוריין.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
