הבלוג של אורי הייטנר

ספר בראשית מפגיש את אבותינו, אברהם ויצחק, עם ההשחתה שבשלטון, ההשחתה שבמלכות. פרעה מלך מצרים חושק בשרה אשת אברהם ואבימלך מלך גרר – ברבקה, אשת יצחק. שני המפגשים הללו, מעוררים בנו כבר בשלב מוקדם של העלילה, תובנה שאלפי שנים מאוחר יותר נוסחה במשפט: "השלטון משחית. שלטון מוחלט משחית באופן מוחלט", המיוחס להיסטוריון והפוליטיקאי הבריטי הליברלי הלורד אקטון. המפגש הזה, מעורר בנו את התובנה – אבותינו יוצרים משהו אחר, חדש, מהפכני; סוג אחר של אומה, של שלטון.

משפט המלך בספר דברים, הוא משפט הגבלת המלך. המלך הוא אנטיתזה להצטיירות המלוכה באותה תקופה; כבני אלים השולטים שלטון ללא מיצרים. בין השאר, נאסר על מלך ישראל להרבות נשים. וכאשר שמואל מנסה להניא את עם ישראל מדרישתו למלך, הוא מזהיר אותו מפני חמדנות המלך בבנות העם.

אנו עוקבים אחר התפתחותו של דוד, הנער רועה הצאן שהיה למלך ישראל, לאבי השושלת, והדמות המצטיירת לנו עד פרק י"א היא של דמות מופת. כמובן שאין הוא מושלם, הרי גדולתו של התנ"ך היא הצגת אבות האומה ומנהיגיה כדמויות בשר ודם, עם חולשות אנוש, שגיאות וחטאים. פה ושם, אנו מגלים אצל דוד תכונות שליליות. ואף על פי כן, ניתן לומר שדוד עד הפרק הזה הוא התגלמות המנהיג האידיאלי.

בפרק י"א אנו מגלים דוד אחר; עבד של תאוותיו, אדם שהשלטון הממושך השחית אותו, מניפולטור מושחת ואיש דמים, המאבד חיי חיילים נאמנים למען אינטרס אישי נהנתני.

דוד, התאפיין עד כה בדוגמה אישית, כמלך הצועד בראש לוחמיו ומנהיג את מלחמות ישראל בפועל, ולא מול מסכי פלזמה; הן רק בפרק הקודם, פרק י', הוא עוד הנהיג את עמו במלחמה נגד ארם.

וכאן, דוד שולח את צבאו למלחמה, והוא נשאר ספון בארמונו, ויוצא לשאוף אוויר צח על הגג. וכשהוא רואה את בת שבע היפיפיה מתקלחת על הגג, יצרו גובר עליו. והדבר המפחיד בסיפור הזה, הוא התכנון קר הרוח.

דוד מסמן מטרה. הוא רוצה לשכב עם בת שבע. הוא חייב לשכב עם בת שבע. האם מלכתחילה הוא רוצה לקחת אותה לאישה? לא ברור. אולם מעשהו מחושב. שעה שצבאו נמצא במלחמה, דוד מכנס ישיבת חירום של מטהו, ומטיל על אנשיו משימה מודיעינית חיונית: "עזבו הכל, יואב כבר יסתדר, עכשיו אני צריך לקבל את מלוא המידע על אודות היפיופה שראיתי על הגג. מיהי? האם היא נשואה? מיהו בעלה? מאיזו משפחה הוא. תוך 24 שעות אני מקבל דו"ח מפורט". וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה. וַיֹּאמֶר: הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. דוד מקבל את המידע, שבעלה של בת שבע משרת בצבא ומצוי במלחמה בבני עמון. ואיך מגלה מלך סולידריות עם הלוחם בצבאו, המצוי במלחמה קשה ומסכן את נפשו? הוא שולח ניידת משטרה, להביא אליו את בת שבע לבילוי לילי סוער. וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים, וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו. וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ, וַתָּשָׁב אֶל-בֵּיתָהּ.

על פרעה ואבימלך ניתן ללמד סניגוריה - הם לא ידעו שמדובר באשת איש. לא כן דוד. הוא ידע גם ידע. והוא ידע שאישהּ של האישה נמצא במלחמה. והידיעה הזו לא עצרה בעדו.

דוד בא על סיפוקו, ויתכן שבכך היה מסתיים הסיפור. אלא שהעלילה הסתבכה, כאשר בת שבע העבירה מסר לדוד על כך שהיא הרתה ממנו. וכאן דוד מתגלה כמניפולטור חסר מיצרים. איך בת שבע בהריון, ישאלו הבריות? הרי בעלה כבר חודשים בצבא. ולא יעלה על הדעת שבת שבע תשכב עם ג'ובניק. אנשים יתחילו לדבר, לברר. סביר להניח שהפרשה תתגלה. ומי יודע, אולי בת שבע לקחה מבלי שדוד ידע, איזו מזכרת מביתו. איזו חותמת, למשל, או פתיליה. התקשורת תתחיל להציק בשאלות ותחקירים. דוד ייתפס עם הגלימה למטה.

דוד מצווה לקרוא אליו את אוריה. צריך איזה תירוץ, ולכן המפגש עם אוריה הוא מעין שיחת חתך. יפה. המלך אינו מסתפק במידע הרשמי. הוא רוצה לשמוע על הקרבות מפיהם של חיילים מן השורה. באמת, יפה מאוד. ואותו חייל שדיווח לו, מקבל צ'ופר מן המלך: אפטר. הוא שולח את אוריה לביקור קצר בבית, למקלחת טובה, לארוחה ביתית ולשכב סוף סוף עם אשתו, לאחר התקופה הארוכה. וכך, כאשר דבר הריונה של בת שבע ייוודע, הדבר יהיה טבעי. אוריה ערך ביקור בביתו, דאג לעונתה כפי שהתחייב בכתובה, והנה - קדימון לבייבי-בום שאחרי המלחמה.

וכאן מציג המספר את אוריה במלוא גדולתו, כהיפוכו של דוד, מבחינה מוסרית. החפ"ש הוא הנגטיב של המפקד העליון מבחינת הדוגמה האישית של התנהגות מוסרית וסולידריות עם הלוחמים. אוריה, לוחם בחופשה בעיצומה למלחמה, מצוי מרחק שני גגות מאשתו, ומסרב לבקרה. "איזה מסכנים הלוחמים ששוכבים עכשיו בבוץ", הוא נזכר בשיר היפה, והוא אינו יכול בשעה כזאת לשכב עם אשתו. הוא נשאר עם המאבטחים והנהגים בארמון, ואינו הולך הביתה.

הדבר נודע לדוד. דוד נלחץ. התכנית הגאונית שלו משתבשת. יתר על כן, הוא, המלך, שולח חייל הביתה, והחייל החצוף רוצה להוכיח לו שהוא יותר צדיק מהמלך... הוא מזמן אותו מיד לראיון. להלן ציטוט מפרוטוקול הראיון: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה: הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא, מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ? וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי?! חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!"

דוד לא מוותר. הוא מאריך לאוריה את הפס ביום נוסף. הרי לא יעלה על הדעת שהצדקן הזה, הגיבור הזה יכבוש את ייצרו יום נוסף. אבל הוא אינו מכיר את אוריה. אצלו – סולידריות היא סולידריות. המפקד העליון, יואב, שוכב בשק"ש מרופט בשדה, והוא ילך למיטתו המרופדת?

דוד לא מוותר. הוא מזמן את אוריה למשתה בבית המלך. וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד, וַיֹּאכַל לְפָנָיו, וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ. ממקורות המקורבים לארמון נמסר, שלא רק ביין הוא שיכר אותו, אלא גם בסמים מעוררי יצר וחשק. אבל אוריה עקשן יותר. הוא מסיים את המשתה, ובמקום ללכת הביתה הוא חוזר לישון עם הנהגים. וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד.

דוד לא מוותר. במקום לומר לאוריה, כפי שאמר יהודה – הסבא של הסבא של הסבא של הסבא של דוד – לתמר: "צדקת ממני", הוא יורד לשפל המדרגה. הוא מורה ליואב, שר צבאו, לשלוח את אוריה למשימה שאיש ממנה חי עוד לא חזר.

דוד חווה על בשרו תרגיל עוקץ מכוער מסוג זה. שאול שלח אותו לבדו לעורף האויב, להביא לו מאה עורלות פלישתים תמורת מיכל בתו. שאול היה בטוח, שעד בטרם יערוף דוד את העורלה ה-99, יגיע הפלישתי שיערוף את ראשו. דוד שרד את המשימה. ועכשיו, הוא נוהג באותה דרך עם אוריה. הוא יודע, שברשותו נשק סודי שלא היה ברשות שאול, שיבטיח את הצלחתו. יש לו את יואב בן צרויה, שר צבאו הנאמן.

נאמנותו של יואב לדוד אינה יודעת גבולות, אך אין זו נאמנות של עבד נרצע העושה את דבר אדונו ככתבו וכלשונו. ראינו בעבר ועוד נראה בעתיד, איך יואב מפר פקודות, ואיך יואב מותח את הפקודות על פי רצונו, כאשר הוא חושב שזה הדבר הנכון בעבור דוד והבטחת שלטונו. אבל במקרה זה, כדי לחלץ את דוד ממבוכה, אין לו כל עכבות.

אבל יואב לא טיפש. אם הוא ישלח את אוריה לבדו למשימת התאבדות, הדבר יהיה חשוד. איזה עיתונאי חטטן עלול לעלות על הסיפור. צריך סיפור כיסוי. לכן, הוא אינו שולח את אוריה לבדו למשימה, ללחום נגד יחידת העילית של "אנשי החיל" העמוניים, אלא חיילים נוספים. אז ימותו עוד כמה חיילים יחד עם אוריה, ביג דיל... מה הבעיה?

אוריה מת ודוד נושא את בת שבע לאישה. וכלום לא יחזור עוד להיות כשהיה.

בתלמוד הבבלי, במסכת שבת נאמר: "כל האומר: 'דוד חטא' אינו אלא טועה". האמת היא שהאמירה המחרידה הזאת היא דעת מיעוט בקרב חז"ל. אך איננו צריכים ללכת עד חז"ל. גדולתו של התנ"ך, היא שאין הוא מטייח, אין הוא מייפה, הוא מציג את דוד במלוא מערומיו, תרתי משמע.

על כך נקרא בפרק הבא, אך כדי שחס וחלילה מישהו שלא יקרא את פרק י"ב עוד עלול יהיה לכתוב כעבור אלף שנה "כל האומר: 'דוד חטא' אינו אלא טועה", מסתיים הפרק במילים המפורשות: "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר-עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה".

* 929