* וירוס התעמולה – אילנה דיין ביצעה בתכנית "עובדה" שליחות עיתונאית חשובה –
היא חשפה בפני הציבור את ערוותם של מי שתחת כסות של פעילות למען "זכויות
האדם", כביכול, לא רק פועלים נגד מדינת ישראל ולמען אויביה, אלא פוגעים פגיעה
קשה ביותר בזכויות האדם, כולל הסגרת מי שעוברים על החוק האנטישמי הגזעני הפלשתינאי,
הקובע עונש מוות למוכר קרקע ליהודים, לידי הביטחון המסכל, בידיעה ותקווה
שהנ"ל יענו אותם למוות.
מאותו רגע, הפכה אילנה דיין לשק החבטות של ה"שמאל" הרדיקלי,
האנטי ישראלי. ביום ראשון, "הארץ" התגייס למסע מרושע של סיכול ממוקד
לאילנה דיין, למען יראו וייראו, כדי להלך אימים על עיתונאים אחרים ועליה אישית,
לבל יעזו ליזום תחקירים על הארגונים הללו. ה"שמאל" הרדיקלי מגויס להרוג
את השליח, לנפץ את המראה.
אין מי שה"שמאל" הרדיקלי בז להם יותר ומתעב אותם יותר מאנשי
ה"שמאל" הציוני. ציטטתי לפני שבועות אחדים מאמר סגידה והערצה של רוגל
אלפר לבן דמותו האנרכיסט שונא ישראל איתמר בן גביר. אולם כאשר מדובר בבן דרור
ימיני או בגדי טאוב, המצדדים בשתי מדינות לשני עמים ובנסיגה מלאה ומתנגדים למפעל
ההתנחלות, אך יוצאים חוצץ נגד הדה-לגיטימציה לישראל ודוגלים בקו פטריוטי מובהק –
הם שנואי נפשו של ה"שמאל" הרדיקלי. אילנה דיין הצטרפה לגלריה הזאת.
בסופשבוע זה היא הועלתה על המוקד ברשתות החברתיות וביום ראשון –
ב"הארץ", בשני מאמרי הסתה רוויי שנאה, של עמירה הס וגדעון לוי.
אילנה דיין הזמינה את גדעון לוי לאולפנה, להגיב על השידור. לוי, התנפל
עליה בארסיות ובגסות והאשים אותה ב"מלשינות", והיא, הידועה במענה לשון
חריף, התפתלה מולו כילדה נזופה ומפוחדת. והוא חימם את עצמו והמשיך בפשקוויל
ב"הארץ". כמה ציטוטים מפשקוויל ההסתה של גדעון לוי: "התגייסות שוקקת לשירות התעמולה, בהסחת הדעת ובהסתה...
גם מראית העין של המהוגנות והמקצועיות אבדה... הווירוס הקטלני של הסחת הדעת בשירות
התעמולה... אחרוני הבן-דרור ימינים של תעמולת הכזבים וההסחה, שמחופשת לעיתונות... כך
נעשה באפלים שבמשטרים לארגונים ליברליים, ועכשיו גם אצלנו, ועוד ב'עובדה'"
ועוד ועוד.
"וירוס התעמולה" הגדיר התועמלן
האנטי ישראלי הקיצוני את התחקיר, והפוסל במומו פוסל.
אבל מה אכפת לו? רק בסוף השבוע הוא קיבל
אתנן בסך 75,000$ מממשלת שבדיה העוינת
("פרס אולוף פלמה"), בזכות תעמולתו נגד ישראל ובעד אויביה, וכדי שימשיך
בהסתה. מסתבר שפעולתו העוינת נגד מדינת ישראל נובעת גם מרדיפת בצע.
* מסיתי הערבים – בשבוע שעבר פרסם גדעון לוי ב"הארץ" פשקוויל הסתה שבו
הסית את ערביי ישראל להפסיק להיות כנועים ומתרפסים ולצאת למאבק ממשי. מן הסתם,
התכוון לפעולות כמו אלה של מלחם ברח' דיזנגוף ושל אל-עוקבי בתחנה המרכזית בבאר
שבע.
רוגל אלפר החרה החזיק אחריו והמשיך ברוח ההסתה זו. וכך הוא הסביר: "המדינה היא כעת ארגון חמוש, מצויד במנגנון
ביורוקרטי, שמשליט את דיקטטורת הימין הדתי בשטח הנמצא תחת שליטתו... לאור הדברים שנאמרים
בגלוי ברור, למשל, שאני אינני נחשב לחלק מהמדינה. אורח חיי איננו אורח חייה, ערכיי
אינם ערכיה". הוא אינו חלק מן המדינה והוא מסית להיאבק נגדה. מי? "טוב יהיה
אם החברה הערבית, שאיננה כבולה להגדרה הפרדוקסלית 'יהודית ודמוקרטית', תוביל את המאבק
הזה".
* דברי בלע – איני יודע מה חמור יותר - אם רונית מטלון
מאמינה בדברי הבלע שאמרה על מדינת ישראל או אם אינה מאמינה בדברי הבלע שאמרה על מדינת
ישראל.
* בית ליהודים – בעקבות מתקפות אנטישמיות אלימות, קרא ראש הקהילה היהודית במרסיי
ליהודים להסיר את הכיפה, מטעמי ביטחון אישי.
פגיעה ביהודי אירופה בשל יהדותם, אינה דבר חדש. מה שהשתנה, הוא שהיום
קיימת מדינה יהודית. איזו סיבה יש ליהודים לחיות כאנוסים בגולה, כשיש להם יכולת
לחיות כבני חורין במולדתם ובמדינת הלאום העצמאית של עמם?
* אף לא צדיק אחד – הדבר המטריד ביותר במינויו של אריה דרעי לשר הפנים, התפקיד בו ביצע
את מעשי הפשע והשחיתות שבעטיים ישב בכלא, זו העובדה שהממשלה אישרה פה אחד את
המינוי. פה אחד! לא היה אפילו צדיק אחד בסדום.
ומה שעוד מטריד, זו הידיעה שגם אילו תוצאות הבחירות היו שונות
והקואליציה הייתה אחרת, דרעי היה נבחר פה אחד לתפקיד.
* חילול השם – בנאומו בכנסת, בדיון על מינוי דרעי לשר הפנים, אמר ח"כ אייכלר
מ"יהדות התורה": "אני
רוצה לברך את דרעי על שניצח אחרי 22 שנה מבחינה מוסרית ולא רק מבחינה חוקית". לא "החזיר את חובו לחברה", לא "ריצה את עונשו",
לא "אין מניעה חוקית", לא "למד את הלקח והפנים אותו", לא
"לתת לו הזדמנות נוספת לתרום למדינה מכישוריו וניסיונו". לא. פשוט, ישר
ולעניין, בלי מסכות: ניצחון מוסרי (!) של דרעי.
איזה ניצחון מוסרי? ניצחון של איזה מוסר? של מוסר השחיתות? של מוסר
השוחד והשלמונים? של מוסר הגניבה? של מוסר המרמה? זה מוסר היהדות על פי אייכלר?
זה תמצית המושג "חילול השם".
הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע,
שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר (ישעיהו
ה', כ').
* בין דרעי לאולמרט – יש הבדלים אחדים בין דרעי ואולמרט. דרעי חובש כיפה, אולמרט גלוי
ראש. דרעי "מזרחי", אולמרט "אשכנזי". דרעי ריצה את עונשו,
אולמרט ירצה את עונשו במהרה. ויש לקוות לעוד הבדל אחד, לשם שינוי – מהותי.
שהביזיון של חזרת העבריין למוקדי הכוח לא יחזור אצל אולמרט.
* בעד שחרור קצב – אני בעד קיצור שליש מעונשו של האנס הסדרתי משה קצב, בתנאי שיודה
באשמתו, ייקח אחריות על מעשיו, יביע חרטה ויעבור שיקום טיפולי של עברייני מין.
* פריימריז סרק – בבחירות למועצות האזוריות (להבדיל מבחירות למועצות מקומיות וערים),
כאשר יש מועמד אחד, הוא מוכרז בידי משרד הפנים כראש המועצה, ללא בחירות. כך, למשל,
נבחר ראש המועצה האזורית גולן אלי מלכה, בקדנציה השלישית (הנוכחית) שלו.
משאיש לא הציג מועמדות מול נתניהו לראשות הליכוד, ראוי היה להכריז
עליו כיו"ר וכמועמד לראשות הממשלה בבחירות הבאות, ולחסוך לקופת הליכוד את
מיליוני ש"ח הכרוכים בקיומן של בחירת סרק מקדימות. אולם נתניהו התעקש, כדי לא
לתת פתחון פה למועמד עתידי לכפות על נתניהו התמודדות, באמצעות בתי משפט, בטענה
שנתניהו לא נבחר בקלפי.
לדעתי, נתניהו, לשיטתו – שגה. באין התמודדות, אחוז ההצבעה יהיה נמוך
מאוד. אולם למתנגדי נתניהו, ובהם הפייגלינאים שנותרו בליכוד, יהיה תמריץ להצביע
נגדו והמוטיבציה שלהם תהיה גדולה הרבה יותר משל תומכיו, שיתעצלו לצאת מן הבית
להצבעה חסרת ערך. וכך, לבושתו של נתניהו, יהיה אחוז לא קטן של הצבעה נגדו
בהתמודדות מול עצמו. תוצאות אלו תחלשנה אותו ותפגענה במעמדו הציבורי.
ואם וכאשר זה יהיה רלוונטי, אין זה מן הנמנע, שמועמד מתחרה יוכל לכפות
על נתניהו התמודדות, באמצעות בתי משפט, בטענה שנתניהו לא נבחר בבחירות אמתיות, עם
מועמדים נוספים.
* שגיאתו הגדולה של גדעון סער – במוסף "הארץ"
האחרון התפרסם פרק מהספר "אריק" - הביוגרפיה של אריק שרון מאת דיוויד לנדאו
ז"ל, שגרסתה העברית התפרסמה בחודש שעברה. הפרק מתאר את התמודדותו של שרון עם
הנפילה הגדולה לאחר הדחתו מתפקיד שר הביטחון בעקבות מסקנות ועדת כהן על הטבח בסברה
ושתילה. שרון נותר בממשלה כשר בלי תיק, ובגין הרחיק אותו ולא האציל עליו כל תפקיד
וסמכות. שרון התעקש להישאר בממשלה ובכנסת והבהיר למקורביו שבכל מקרה לא יפרוש. בהזדמנות
המתאימה התמודד מול שמיר וזכה בהישג משמעותי, שהחזיר אותו, אחרי שהכל הספידו אותו,
למרכז הבמה. בתמרון מבריק בין שמיר לפרס, כמתווך במו"מ ביניהם על הקמת ממשלת
האחדות והרוטציה, שריין לעצמו תפקיד ביצועי, כשר התעשיה והמסחר. והשאר היסטוריה.
שרון היה פוליטיקאי חכם ונחוש. הפרק מן הספר המחיש את דרכו המוכרת,
אותה נהג לנסח באמירה ש"הפוליטיקה היא כמו גלגל – פעם אתה למעלה ופעם אתה
למטה. אבל לעולם אל תצא מהגלגל". ושרון נאחז בגלגל ולא הרפה.
גדעון סער רוצה להיות ראש הליכוד וראש הממשלה. הוא מוכשר, חכם
וכריזמטי, וסיכוייו לרשת את נתניהו היו גדולים יותר משל שאר אנשי הדור שאחרי
נתניהו. פרישתו ל"פסק זמן" הייתה שגיאה, וכך גם החלטותיו מאז להירתע
מהתמודדות נגד נתניהו. אילו נשאר והתמודד, לא היה מנצח, אך היה מסמן את עצמו
כיורש. סער ציפה שיקראו לו לדגל כמו לדה-גול, או שיחזור בגדול לאחר שיעשה לביתו
תקופת-מה, כפי שעשו נתניהו וברק. אך דה-גול היה גיבור לאומי ונתניהו וברק כבר היו
ראשי ממשלה. להערכתי, כמי שמעריך ומוקיר את סער – סיכוייו להגשים את חלומו נמוכים,
בשל התנהלותו. חסרה לו הנחישות הדרושה למנהיגות לאומית.
* עונש – במה חטאנו? מה עווינו ומה פשענו? למה מגיע לנו העונש הזה, שבבית
הנבחרים שלנו יושב אורן חזן?
* עצבים מבטון – יש צורך בעצבים מבטון כדי להתאפק מול הפרובוקציות של אורן חזן. חבל
שעצביה של ח"כ ורבין לא עמדו לה, היא זרקה את עצמה ושיחקה לידי הפרובוקטור.
* ביד הלשון
* סומליו"ן – עם מותה של סופרת הילדים מירה
מאיר, נפרד ממנה אהוד בן עזר בשם סומליו"ן, כפי שעשה פעמים רבות בעבר
בדברי ברכות ולהבדיל – הספדים.
ספק אם כל קוראי הכתב העתי יודעים מהו סומליו"ן. אלו ראשי התיבות
של "סופרים ומשוררים לילדים ונוער", הארגון של סופרי הילדים והנוער בישראל.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
