לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של אורי הייטנר

מאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, תרבות, יהדות וציונות. אורי הייטנר, חבר קיבוץ אורטל, איש חינוך ופובליציסט

כינוי:  הייטנר

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2016

אי שוויון בקיבוץ


קבלתה של משפחת הלל סוסה לחברות הציפה אותי באושר. התברכנו במשפחה מצוינת, שנהנה לאורך שנים רבות מתרומתה הטובה.

 

****

 

כיוון שאנו בעיצומו של תהליך צמיחה דמוגרפי גדול, צפויות לנו, בשנים הקרובות, עוד הצבעות על קבלתן לחברות של משפחות רבות.

 

מעולם לא קיימנו דיון כללי, שאינו מתייחס למשפחה ספציפית, על שאלת הקבלה לחברות. מהי החברות בקיבוץ אורטל? מה אנו מצפים מחבר קיבוץ? על פי אלו קריטריונים אנו מצביעים על קבלה לחברות?

 

חשוב לקיים שיח כזה, להסכים על הקריטריונים ולבחון את המועמדים על פיהם.

 

נכון, ההצבעה היא חשאית. בקלפי כל חבר עושה את חשבון נפשו ומצביע על פי רצונו. ואם חבר חושב ש"הוא לא בא לי בטוב", "הוא לא מתאים לי לנוף" ו"הוא לא יורד לי טוב בגרון" הם שיקולים מכריעים בהצבעתו – על פיהם הוא יצביע. שום החלטה אינו יכולה לקבוע לחבר כיצד להצביע.

 

אולם כקהילה, יש חשיבות רבה לכך שנגדיר מה אנו רוצים. אני מאמין שהגדרה כזו תמקד את הצבעתם של מרבית החברים.

 

צוות היכרות ניסח לפני שנים אחדות את פרופיל הנקלט המבוקש, ומאז מאשרר אותו מדי שנה. הפרופיל מופיע גם בתכניות הקהילה.

 

אנשים הבוחרים בדרך החיים הקיבוצית, מתוך רצון לחיים קהילתיים, ערכיים ושיתופיים.

אנשים ישרים והגונים, חברתיים ובעלי יכולת להשתלב בחברה האורטלית.

אנשים בעלי מוטיבציה ויכולת לתרום ולפעול, ולהשקיע מזמנם ומרצם בעשיה למען הקהילה.

אנשים בעלי יכולת התפרנסות ומוסר עבודה גבוה.

 

אני מציע שהנוסח הזה יהיה בסיס לשיח משותף על פרופיל החבר והקריטריונים לקבלה לחברות.

 

****

 

בשיחה הפתוחה הביעה רעות את תחושתה הלא טובה מהשיחות הללו, שיש בהן מעין לגיטימציה לרכילות פומבית, ללא יכולת של הנוגע בדבר להגיב עליהם.

 

אין ספק שרעות הצביעה על בעיה אמתית, אולם השאלה היא אם יש לכך חלופה טובה יותר.

 

שיחה בהשתתפות המועמדים היא בעייתית יותר. שיחה כזאת עלולה להיות חוויה קשה ומאוד לא רצויה, מצד אחד, ומצד שני – נוכחותם של המועמדים עלולה לשתק את חופש הביטוי של חלק מהחברים.

 

בשנים הראשונות של אורטל, הקבלה לחברות הייתה סעיף באסיפה. היה זה הסעיף האחרון באסיפה, ומי שאינם חברים התבקשו לעזוב את המקום. המועמד הִסְבִּיר לאסיפה מדוע הוא מבקש להתקבל, והשיב על שאלות החברים. לאחר מכן נמשכה השיחה בלעדיו.

 

רבים מן החברים חשו שלא בנוח במעמד הזה, וראו בו חוויה לא נעימה ולא רצויה, אפילו כחוויה קשה. יש חברים חסרי ביטחון, שמעולם לא דברו בפני ציבור, ודווקא במעמד הזה הם נדרשו להיפתח בפני כל החברים. ולכן, החלטנו לשנות את השיטה וכבר בשלהי שנות השמונים עיצבנו את התהליך הנוכחי.

 

נכון, יש בשיחה מעין לגיטימציה ל"רכילות ממוסדת", אך היא עדיפה על רכילות שאינה ממוסדת. מי שיש לו מה לומר, עדיף שיהיה לו אפיק רשמי לומר את הדברים, ולא בתרבות השבילים.

 

לפני שנים אחדות היטלטלה אורטל למשבר החמור בתולדותיה, בעקבות ההצבעה על משפ' פרייליך. אז, לשיחה הפתוחה הגיעו אך ורק תומכי המשפחה. בשיחה נשמעו רק דברי שבח. ואילו הפעולה נגדה נעשתה מתחת לרדאר. והשאר – היסטוריה.

 

אני שמח שהתבגרנו ואנו נמצאים היום במקום אחר. למעלה מארבעים חברים נטלו חלק בשיחה האחרונה. היה שיח חברי, מכבד ומכובד. היה זה שיח המכבד את המעמד, את הקהילה ואת המשפחה. נשמעו גם דברים קשים, אך הכל ברוח חברית ובהקשבה הדדית. לכל טענה ניתן היה להתייחס ועל כל שאלה ניתן היה להשיב.

 

רבים מן החברים, אני בתוכם, כבר הגיעו לשיחה עם דעה מגובשת. אולם אני יודע על חברים שגיבשו את דעתם בעקבות השיחה, לאחר ששמעו את מכלול הדעות.

 

ולכן, עם כל הבעייתיות שבשיחה הפתוחה, איני רואה שיטה טובה ממנה.

 

****

 

לעומת זאת, הליך שאותו הגיעה העת לשנות, הוא מתכונת ההצבעה בקלפי. מתכונת זו יוצרת אי שוויון בוטה בקיבוץ. כמצביע בעד, קולי שווה בדיוק לחצי מקולו של מצביע נגד. איך הגעתי לחשבון המוזר הזה? פשוט – די בכך שמיעוט קטן של שליש מהחברים יצביע נגד, והוא יכריע כנגד רצונו של רוב גדול, גדול כפליים. בעיניי זה אבסורד.

 

לטעמי, מועמד שרוב הציבור רוצה בו צריך להתקבל. הרוב צריך לקבוע, לא המיעוט. אך גם אם קובעים רוב מיוחד בהצבעה על קבלה לחברות – יש לשנות את הפרופורציה. אפשר לקבוע רוב מיוחד של 55%, למשל. אבל רוב של שני שלישים הוא אבסורד.

 

****

 

הקבלה לחברות היא אירוע חשוב ביותר בחייו של קיבוצניק, אולם אין זה סוף תהליך הקליטה. עם כל חשיבותה של הקבלה לחברות, היא רק שלב, אפילו שלב מוקדם, בתהליך השתלבותו, התקבלותו והתאקלמותו של החבר החדש.

 

המשך תהליך ההשתלבות מחייב עוד עבודה רבה – של המשפחה המתקבלת ושל הקהילה המקבלת.


* מידף - עלון קיבוץ אורטל

נכתב על ידי הייטנר , 23/1/2016 01:29   בקטגוריות אורטל, חברה, קיבוץ, קליטה, התיישבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להייטנר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הייטנר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)