מכל מלכי יהודה, לא היה מלך שזכה לסופרלטיבים כל כך משכנעים וחד
משמעיים כמו חזקיהו. וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר
בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו. הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר
אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר עָשָׂה
מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ, וַיִּקְרָא
לוֹ נְחֻשְׁתָּן. בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח, וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ
בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. וַיִּדְבַּק בַּיהוָה, לֹא סָר מֵאַחֲרָיו
וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. וְהָיָה יְהוָה עִמּוֹ;
בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל.
לא היה כמותו לפניו ולא אחריו. מלכותו של חזקיהו לא התאפיינה רק בדבקות
דתית וברפורמה דתית, אלא גם בניצחון צבאי על פלישתים, ובכך שבלם את כיבוש ירושלים
בידי אשור, המעצמה שאף מדינה אחרת לא עמדה בפניה. חזקיהו השקיע בפיתוח רבתי לרווחת
הציבור: "עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה
וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה". והמשלחת מטעם מלך בבל, עמוסת המתנות,
שנשלחה לחזקיהו בעת חוליו, מעידה גם על הצלחות ביחסי החוץ של יהודה ועל מעמדה
הבינלאומי האיתן.
ממש מלך מושלם. לא בכדי "ְהָיָה יְהוָה
עִמּוֹ; בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל". ומה אברך לך עוד?
ניתן לצפות שמלך צדיק שכזה, יזכה
באריכות ימים ובבריאות. אולם בגיל 39, לאחר 14 שנות שלטון, לקה חזקיהו בשחין,
והנביא ישעיהו דיווח לו בשם ה', שהוא לא יחלים מן המחלה הזאת.
זו תורה וזו שכרה?
לא עוד יברכוהו. לא עוד יבורך. אלוהים,
אלוהים, אלוהים; לו אך ברכת לו חיים.
חזקיהו אינו מוותר ומסרב לקבל את
הגזירה. הוא חש שמדובר בעוול גדול, שהוא ראוי ליחס אחר מאלוהים. הוא מסב פניו אל
הקיר, מתפלל ומבקש על נפשו: "אָנָּה, יְהוָה! זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי
לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי".
והוא בוכה בְּכִי גָדוֹל. אלוהים מתרצה ונעתר לתפילתו, אף שכבר גזר את דינו וגזר
דין המוות נמסר לו רשמית מפי ישעיהו. ללמדך, שלעולם אין להתייאש. אלוהים מרפא את
חזקיהו ומאריך את חייו ב-15 שנים נוספות. לא ממש אריכות ימים, אך מי יתלונן על
בונוס של 15 שנות חיים? "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ", אומר אלוהים
לחזקיהו באמצעות ישעיהו, ללמדך ששערי תפילה אינם ננעלים, ומוסיף: "רָאִיתִי אֶת
דִּמְעָתֶךָ", והרי נאמר בגמרא, בבבא קמא, ש"שערי דמעה לא ננעלו".
גם כאשר כל הערוצים האחרים נותקו, שער הדמעה נותר כערוץ חירום מיוחד, שאינו ננעל.
למה בכלל חלה חזקיהו? למה נגזר עליו
מוות? למה היה עליו להתחנן על חייו? והרי לא זו בלבד שהוא ראוי לאריכות ימים בזכות
מעשיו – האינטרס האלוהי אמור להאריך את חייו, כדי שימשיך לעשות הטוב והישר.
שאלות אלו הטרידו גם את חז"ל. את
מה שמחסיר הכתוב ואת מה שהשכל הישר מתקשה להבין, משלים המדרש.
למה חלה חזקיהו? תשובה אחת לשאלה היא
אגו.
שני צדיקים גדולים היו באותה תקופה
בארץ – המלך חזקיהו והנביא ישעיהו. שני גדולי הדור ידעו שהגיעה השעה למפגש פסגה.
והמפגש הזה התעכב והתעכב ולא התרחש. למה? בשל האגו. האגו של המלך והאגו של הנביא.
המלך טען שהפגישה צריכה להתקיים אצלו, כי הוא הבכיר ועל הנביא לבוא אליו. עובדה –
אליהו הלך לאחאב. הנביא טען שהפגישה צריכה להתקיים אצלו, כי הוא הבכיר ועל המלך
לבוא אליו. עובדה – יהורם הלך לאלישע. זה מדבר בכה וזה מדבר בכה, שליחים רצים מצד
אחד, ואין מוצא.
מי שפתר את הבעיה הוא אלוהים. אומרת
הגמרא, מסכת ברכות, באירוניה: "מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני
צדיקים". ומה הפשרה? "מה עשה הקב"ה? הביא ייסורים על חזקיהו ואמר
לו לישעיהו: לך ובקר את החולה".
אחלה פשרה.
ההסבר השני של המדרש למחלתו של חזקיהו,
מתבסס על תחילת הפסוק הראשון של פרק כ"א: "בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה
מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ". אם מנשה, בנו של חזקיהו, נולד 12 שנה לפני מות אביו,
הרי שבעת מחלתו, שבעקבותיה הוארכו חייו ב-15 שנים, לא היו לו בנים. על כך הוא
נענש. "כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה", אומר ישעיהו לחזקיהו. ומרחיב
המדרש: " 'מֵת אַתָּה' – בעולם הזה. 'וְלֹא תִחְיֶה' – בעולם הבא". וכל
זאת למה? "משום שלא נשאת אישה".
על כך הוא נענש. ובאמת זו שאלה. איך
צדיק כזה מוותר על מצוות "פרו ורבו"? גם עם השאלה הזאת מתמודד המדרש,
וכאשר אני מצטט אותה, אני עושה קלקלן (=ספוילר) לפרק הבא.
את התשובה הפנטסטית נותן חזקיהו
לישעיהו: "משום שנראה לי ברוח הקודש, שעתידים לצאת ממני בנים שאינם
מהוגנים".
מדהים. חזקיהו נמנע מלשאת אישה ולהוליד
ילדים, כיוון שראה ברוח הקודש שהם יהיו ילדים רעים.
ישעיהו לא אוהב את תשובתו של חזקיהו.
אני אוהב את תשובתו של ישעיהו: "מה לך אצל כבשונו של הקדוש ברוך הוא? מה
שנצטווית עשה – והקב"ה יעשה כרצונו". או במלים אחרות: אל תבלבל את המוח.
מי אתה שתמנע חיים? אתה עשה את שלך, והשאר לאלוהים את החשבונות שלו.
חזקיהו מבין ומבקש מישעיהו את בתו.
הזיווג בין שני הצדיקים הללו לבטח יוליד "בנים מהוגנים".
האם ישעיהו יסכים או יסרב? לישעיהו יש
תשובה רציונלית: "כבר נגזרה עליך גזירה". כלומר, הרי לפני חמש דקות שמעת
שאתה הולך למות, מה אתה מבקש עכשיו את בתי?
את תשובתו המוחצת של חזקיהו יש לקבע
כמוטו לחיים: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים".
לעולם אל יתייאש אדם ולא ישלים עם הגורל.
תפילתו של חזקיהו נענתה. הוא נרפא
וניצל. ישעיהו נתן לו את בתו לאישה. ונולדו להם בנים רשעים...
****
בפרק עצמו מופיע סיפור נוסף. כשמלך בבל
בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן שמע על מחלתו של חזקיהו, הוא שלח אליו משלחת
לביקור חולים ועמה מנחה יפה. עד שהגיעה המשלחת, חזקיהו החלים. הוא אירח אותם בכל
הכבוד הראוי, וערך להם סיור, בו הציג את הישגי הממלכה. הוא לא התהדר במערכת חינוך
מפוארת, לא בפיתוח מדעי מתקדם, לא בהישגי הרפואה, לא בניסיונות חברתיים מעניינים,
לא בהיותה של יהודה מעצמת היי-טק. מה הוא הציג להם? במה הוא התהדר? "וַיַּרְאֵם
אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה; אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן
הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו".
ישעיהו לא אהב זאת. מן הכתוב משתמע,
שהוא לא אהב את הפתיחות של המלך, את העובדה שפתח בפני המשלחת קלפים שמוטב לשמור
אותם סגורים. אולם אני מעדיף לתת לכך פרשנות אחרת: הוא לא אהב את העובדה שחלון
הראווה של חזקיהו למשלחות זרות היא חומרנית. הרי נבואתו של ישעיהו, המופיעה בספר
ישעיהו, אחרת לחלוטין: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה
אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו.
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם". במקום להציג את
התורה ואת דבר ה' בפני הגויים, חזקיהו נוהג אחרת: כי מציון יצא זהב ודבר הכסף
מירושלים.
ולכן, מנבא ישעיהו בזעם: "הִנֵּה
יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם
הַזֶּה בָּבֶלָה. לֹא יִוָּתֵר דָּבָר".