בתקופת המאבק על הגולן, היינו מפונקים, מבחינות מסוימות, לעומת אזורים אחרים שנאבקו על קיומם. בניגוד ליש"ע, לא נתקלנו כמעט בשטנה, בשנאה. גם המרים ביריבינו, התייחסו באמפתיה רבה לגולן, להתיישבות בגולן ולמאבק על הגולן. הם הסבירו ש"אין ברירה", ש"אין מנוס", ו"למרבה הצער" וכד'. לא הייתה כמעט חדוות נסיגה. לא היו כמעט מי שציפו בכיליון עיניים למראה המלבב של בולדוזרים המחריבים את מפעל חיינו, לריח הדלק של המשאיות שיבואו לעקור אותנו לגרשנו מבתינו, מנחלתנו. כמעט.
הם אמנם היו מעטים, קומץ, אך היו כמה עוכרי גולן; אנשים בעלי אובססיה לנסיגה מהגולן. הבולט שבהם היה אורי שגיא. בהיותו ראש אמ"ן, בתחילת שנות ה-90, הוא הוציא הערכה מודיעינית על פיה חל שינוי אסטרטגי במשטרו של חאפז אל-אסד והוא מעוניין בשלום עם ישראל. לשם כך על ישראל לסגת מהגולן, והמחיר הזה הוא הכרחי, ראוי וחובה לשלמו. שגיא נאחז עד היום בהערכתו כבחפירות חייו, והפך את הנסיגה כמעט למפעל חיים. כאשר אהוד ברק חתר בכל כוחו לנסיגה מהגולן, הוא לא היסס למנות דווקא את שגיא, אויבו הוותיק, למנהל המו"מ – שלא היה משא ומתן אלא מסר ומתן, כדי להצליח במזימה. מיותר לציין שעד היום שגיא מאשים את... ברק בהחמצת ההזדמנות. עדין, חלום חייו הוא נסיגה מהגולן...
עוכר גולן אובססיבי נוסף הוא אלון ליאל, שבשנים האחרונות המיר את אפיק האובססיה שלו למאבק בישראל בשירות BDS.
באקדמיה, האובססיבי לנסיגה היה המזרחן משה מעוז, שכתב ביוגרפיה על חאפז אסד, התאהב במושא ספרו ושימש מעין דוברו בעברית.
והיה ההמבורגראי עמרי פדן, שהיה ונשאר עוכר הגולן.
גם בתקשורת היו כמה אובססיביים כאלה, כדוגמת עקיבא אלדר ואמיר אורן. אך לא היה עיתונאי בישראל, שהתקרב לרמת האובססיה של בן כספית. במשך למעלה מעשרים שנה, הוא לא הירפה והטיף באובססיה מטורפת לנסיגה מהגולן, איים על קוראיו בסיפורי בלהה על מלחמה נוראה אם לא ניסוג ובחלומות שלום ורדרדים אם רק ניסוג. כספית, כדרכו, שילב בכתיבתו מידע עם פנטזיות ומשאלות לב, וכך תיאר בערגה את פרטי האו-טו-טו הסכם, עניין של שבועות. פעם אחת הוא הנחה עימות, בפני צעירי מפלגת העבודה שביקרו בגולן, ביני לבין נציג "שלום עכשיו", נדמה לי שהיה זה יריב אופנהיימר, אך איני סגור על זה. בדיון, איש "שלום עכשיו" היה בערך איש האמצע ביני לבין המנחה... גם אחרי שאסד סירב לכל ההצעות, הוא לא הרפה. כאשר המתנגד העיקרי בממשל של שרון לחידוש המו"מ עם סוריה היה מאיר דגן, ראש המוסד, הוא "דיווח" על חוסר שביעות רצונו של שרון מדגן, ועל כך שימיו בתפקיד ספורים... בקיצור, אובססיבי.
בטורו השבת ב"מעריב" יצא כספית נגד קיומה של ישיבת הממשלה בגולן ונגד הצהרתו של נתניהו שהגולן יהיה לעד בריבונות ישראל. זה לא צריך להפתיע. אבל מה שבאמת הפתיע הוא הנימוקים שלו. הוא טען שבדבריו סיכן נתניהו את הגולן, במקום להמשיך לפעול בשקט, כאשר אנחנו יכולים לעשות בגולן מה שאנחנו רוצים. הלו, זה בן כספית?
את תמיכתי בצעדו של נתניהו ובדבריו הבעתי במאמר שכתבתי באותו יום. אך גם בקרב חבריי בגולן חלוקות הדעות על התבונה בהצהרתו של נתניהו. גם בקרבנו יש הסבורים שהוא העיר דובים מרבצם, ואף שאיני מסכים עמם, אי אפשר להתייחס לעמדה זו בביטול.
אבל... לשמוע ביקורת כזאת מבן כספית, האובססיבי לנסיגה מהגולן? מוזר.
לא להאמין. את המשפט הזה כתב בן כספית: "עניינית, ברור שנתניהו צודק. אין היום למי להחזיר את הגולן, לא צריך להחזיר את הגולן, אסור לרדת מהגולן. נוצר מצב חדש, וישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שמלחמת הכל בכל, שבה מעורבים אל־קאעידה, דאעש ושאר ירקות, תתחולל על שפת הכנרת".
זה בערך כאילו אבשלום קור יכתוב בזכות הביטוי "חמש שקל", אלעד שרגא יציע לבחור בדרעי לראשות הממשלה ובאולמרט לנשיא המדינה ויהודה גליק יטיף למנוע ביקור יהודים על הר הבית.
אז קודם כל, שאפו לבן כספית שאינו סרבן התפכחות כאורי שגיא, על התובנה המאוחרת. נותר רק לצפות האם הוא יודה בטעותו והטעייתו רבת השנים? האם הוא יכה על חטא? אולי יתנצל?
הוא התייחס לכך בדבריו, אך בטרם אציג את הדברים – תזכורת.
מכל ראשי הממשלה שניהלו מו"מ על נסיגה מהגולן, המסוכן ביותר היה אהוד ברק. ברק היה נחוש לסגת מהגולן וממוקד מטרה כטיל מונחה מכוון. אולם מלכתחילה היה לו קו אדום אחד. בשיחה עם ראשי ועד יישובי הגולן, ביום השבעתו, הוא הודיע לנו חגיגית שאינו רוצה להשלות אותנו, ושהוא יהפוך כל אבן כדי להגיע לשלום עם סוריה, כי אם לא ינהג כך, החיילים לא יעלו על הטנקים ביום פקודה. לא יאומן, אך כך אמר ראש ממשלה ושר ביטחון בישראל. אך כששאלנו אותו על הקווים האדומים שלו, הוא השיב שיש לו קו אדום אחד: "רגלים סוריות לא תשתכשכנה במי הכינרת".
יש היגיון רב בתביעה זו. על פי הגבול הבינלאומי, שעל פיו נקבעו קווי שביתת הנשק ב-1949, הכינרת כולה הייתה בשטח ישראל. בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה, השתלטו הסורים באלימות על חופה הצפוני מזרחי של הכינרת, ושלטו בפועל על כרבע מהכינרת. לא היה כל קייס לתביעתם לנסיגה מחוף הכינרת.
אולם היו שטחים נוספים שהסורים השתלטו עליהם באותה צורה, ובהם חמת גדר ורמת בניאס. אף על פי כן, אהוד ברק הציע לסורים גם אותם. אפילו רביב דרוקר, בספרו "חרקירי", תיאר את הצעתו של ברק לחאפז אל-אסד כנסיגה מ-110% מהגולן.
ב-26.3.00, כאשר הנשיא קלינטון נפגש בז'נבה עם אסד, הוא הציע לו את הצעתו המופקרת של ברק – נסיגה מכל הגולן מלבד חוף הכינרת. תשובתו של אסד הייתה חד משמעית – אין על מה לדבר. בכך הקיץ הקץ על 9 שנות מו"מ.
במאמרו ביום שישי, תיאר את הסיפור בן כספית בשתי מילים: "ברק השתפן".
אם ברק היה באמת גבר-גבר, הוא היה מוסר לציר הרשע של אסד, איראן וחיזבאללה גם את הכינרת. אבל הוא השתפן...
אילו, חלילה, ברק היה נוהג על פי עצתו של בן כספית, הוא היה ממיט אסון לאומי על מדינת ישראל. השאלה היום הייתה אם הכינרת תהיה בידי דאעש או חיזבאללה.
אבל בן כספית מצייר תסריט אחר: "אם אכן היה נחתם שלום בין ישראל לסוריה, זה היה מוביל לשינוי עמוק בדמותה של סוריה. היא הייתה נפתחת למערב, היו מתחוללים בה שינויים מפליגים, וכל זה היה מייצר מצב אחר לגמרי מזה ששרר במדינה ערב פרוץ מלחמת האזרחים".
כמובן, אילו רק קיבל אסד את הגולן, הוא היה הופך את סוריה לדמוקרטיה ליברלית, והעם הסורי שאותו דיכא בכידוניו עשרות שנים היה שב ובוחר בו ובבנו, ובין ישראל לסוריה היו שוררים יחסי שלום הדומים ליחסים שבין ארה"ב לקנדה. דומני שחבל לשחוק את מקשי המקלדת כדי להסביר עד כמה התאוריה הזאת ילדותית ומופרכת. אגב, זכות היוצרים על התאוריה הזאת אף היא שייכת לאורי שגיא.
אבל גם בן כספית מבין שזאת שטות. ולכן הוא מציג חלופה, הפעם ריאלית: "נניח שירדנו מהגולן, חתמנו על שלום ואז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה. אין ממשלה אחראית שהייתה מניחה למטורללי הג'יהאד להתקוטט על הכנרת. במקרה כזה, כל ממשלה ישראלית הייתה משתלטת מחדש על הגולן".
ואללה, פיקניק. צה"ל היה עולה לשחרר מחדש את הגולן, אחרי שהחריב את המפעל הציוני הנפלא שישראל הקימה על הגולן. וכמה חיילים היו נהרגים במלחמה המיותרת הזאת? מאות? אלפים? וכמה היו נפצעים? וכמה טילים היו נורים על כל שטח ישראל? יש לבן כספית מחסנים של חלקי חילוף לחיילי צה"ל? יש לנו עודף חיילים למלחמות מיותרות?
כל כך קשה לבן כספית להעלות על בדל שפתיו את המילים "טעיתי" ו"הטעיתי"?
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
