הבלוג של אורי הייטנר

פרק לד הוא נבואת זעם על אויבי ישראל, על יום הנקם והשילם שהצפוי להם מאלוהי ישראל.

הנקמה איומה ונוראה – חורבן מוחלט. נקמה במי? בראשית הפרק היא כללית, בכל הגויים, והכוונה מן הסתם לכל העמים אויבי ישראל: "כִּי קֶצֶף לַיהוָה עַל כָּל הַגּוֹיִם". אולם במהרה היא מתמקדת באויב אחד – אֱדוֹם.

לאורך הדורות, אֱדוֹם הפך לאב טיפוס לאויבי ישראל הקשים והמרים. חז"ל פעלו בתקופת רומי, המלכות הרשעה שהחריבה את בית המקדש. מטעמי צנזורה הם לא יכלו לדבר ישירות על רומי. על מי הם דברו? על אֱדוֹם.

היהודים תחת שלטון הנצרות ורדיפות הנצרות, נהגו לדבר על אֱדוֹם, והתכוונו לנצרות.

בפיוט "מעוז צור", כל בית עוסק בתקופה שבה עם ישראל סבל מאויב תקיף ולבסוף אלוהים התערב והציל אותו – עבדות מצרים, גלות בבל, גזירות המן, אנטיוכוס. הבית הראשון והאחרון הם קריאה לאלוהים לשוב ולהתערב ולהציל את עם ישראל מאויביו. מיהו האויב התורן? מיהי האֻמָּה הָרְשָׁעָה?

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה

נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה

דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה.

האויב התורן הוא אַדְמוֹן. הפיוט נכתב בתקופת מסע הצלב השלישי (1187). את המסע הנהיג קיסר האימפריה הגרמנית – הרייך הראשון, פרידריך ברברוסה. ברברוסה = אדום הזקן. פרידריך ברברוסה היה ג'ינג'י, אדמוני. הוא הנהיג את המסע, יחד עם פיליפס מלך צרפת וריצ'רד לב הארי מלך אנגליה. בדרך לא"י, ערכו הצלבנים פרעות קשות ביהודים בכל מקום בו עברו. השיר רומז לברברוסה, אך בראש ובראשונה לנקמה באֱדוֹם, המזוהה באותה תקופה עם הצורר הנוצרי, והיא הצורר האולטימטיבי של היהודים, שזהותו משתנה מעת לעת.

****

במדרשם על חזון דניאל, המתאר ארבע חיות מפלצתיות העולות מן הים, ראו חז"ל כל חיה כמעצמת על שרדתה בעם ישראל. הרביעית – האיומה והמסוכנת בהם, הייתה אֱדוֹם, והכוונה היא לרומי.

במדרש על המדרש, מאיר אריאל טוען שהאימפריה הרומית היום, חיית הברזל המאיימת על האנושות, היא השילוב של תקשורת המונים צינית, שיעבוד לטכנולוגיה, מניפולציה של "זכויות" וקפיטליזם חזירי. שירו "חיית הברזל" פותח את התקליט "רישומי פחם". בעוד בחזון דניאל מוכרעת חיית הברזל ובאה הגאולה לעם ישראל ולעולם, עוצר מאיר אריאל את מדרשו בפסוק שלפני הניצחון, ויוצא למסע מורכב שבו כל שיר מרחיב איום מסוים מאיומי חיית הברזל. המעגל נסגר בשיר האחרון, "פה גדול", שבו חיית הברזל מוכרעת. השיר הוא מדרש על מדרש חז"ל המתאר את מותו בסבל רב של טיטוס, עונש על חורבן ירושלים ויותר מכך על ההיבריס שלו - "טיטוס טיטוס רברבן".

גם השיר הזה חוזר לאדום, כאשר טיטוס מוצג כ"בן בנו של עשו הרשע".

טיטוס, טיטוס, פה גדול -

שחה הגמרא -

בחרבו שיסף

את פרוכת המסך,

גלל קלף של תורה,

זממו עליה ביצע

(עשה מעשה בפרוצה)

טיטוס, טיטוס, רברבן -

שחה הגמרא -

את כלי היקר

בפרוכת הוא צרר,

הפליג עם השלל

ויתנשא עליו גל.

טיטוס, טיטוס, פה שחצן -

שחה הגמרא -

אז לשון חרץ:

"אלוהיהם גיבור בים;

נרד ליבשה -

נראה אותו שם..."

טיטוס, טיטוס, צפצפן

אז בת-קול שמע:

"רשע בן רשע,

בן-בנו של עשיו הרשע,

בריה קלה לי יש -

לך היא תיתן מלחמה".

טיטוס, טיטוס, לגלגן -

שחה הגמרא -

רק לחוף ירד,

בא יתוש בעד חוטמו,

אכל לו את כוחו -

שבע שנים עד מותו.

טיטוס, טיטוס, מללן -

שחה הגמרא -

את מוחו פצעו, מצאו

יתוש בגדל גוזל -

שפתיו של נחושת

וציפורניו של ברזל.