מהם הלקחים שעלינו להפיק מן השואה?
יש להפיק מן השואה לקחים אוניברסליים ולאומיים.
הלקח הלאומי, הוא הציונות – נטילת אחריות אקטיבית של העם היהודי על גורלו ולא תלות
פאסיבית ברצונם הטוב והרע של אחרים וגם לא ציפיה פאסיבית לישועה נסית. קיומה של מדינת
לאום יהודית, ריבונית, עצמאית, חזקה בא"י. מקומם של היהודים אינו בגולה אלא במולדתם,
כאזרחי מדינת הלאום שלהם. הצורך בצבא חזק, בגבולות בני הגנה, בהרתעה בלתי קונבנציונלית
ובסיכול הצטיידות של אויבי ישראל בנשק השמדה המונית, כדי להבטיח בכל מקרה את ביטחונו
של העם היהודי, ביטחונה של מדינת ישראל, שלומם של אזרחיה. הלקח האוניברסלי הוא ההומניזם
– מאבק נחרץ בגזענות על כל סוגיה, באנטישמיות, בשנאת הזר, בשנאת האחר. הצורך להיות
טובים יותר, לקיים חברה צודקת, להיאבק ברוע. ביסוס החברה על ערכים דמוקרטיים ומאבק
ברודנות ובדיקטטורה למיניה. אי השלמה עם משטרים דיקטטוריים, אי אמון במשטרים כאלה ובפיסות
נייר עליהם חותמים רודנים.
אין כל סתירה, אף לא שמץ של סתירה, בין
הלקח הלאומי והלקח האוניברסלי. אין הם סותרים זה את זה אלא משלימים זה את זה. הפקת
הלקח האחד ללא הלקח האחר, אינו הפקת לקחים מן השואה. הצגת לקח אחד כלא רלוונטי, היא
התחמקות מהפקת לקחי השואה.
וכשאני מדבר על הלקח ההומניסטי, האוניברסלי, איני מדבר בעלמא. אין די
בעשיית טוב, יש לסור מרע. וכדי לסור מרע יש להצביע עליו ולהוקיע אותו. כן, יש
בתוכנו תופעות חמורות של גזענות, של שנאת זרים, של כהניזם, של קריאות "מוות
לערבים", של פשעי שנאה, של להב"ה, של "לה-פמיליה", של
סמוטריץ'. נכון, התופעות הללו הן בשוליים ועם ישראל ברובו הגדול סולד מהן ומוקיע
אותן. אך חובה עלינו לבער את הרע מקרבנו.
ואם זו גישתי, לכאורה אני צריך לתמוך בדברי סגן הרמטכ"ל. הרי לכך
הוא התכוון. מדוע, אם כן, אני מגנה את דבריו? מדוע אני מדבר על "חטאו של סגן
הרמטכ"ל"?
איני יודע למה התכוון האלוף גולן. אני יודע מה הוא אמר. הוא ערך
השוואה נואלת בין החברה הישראלית לבין גרמניה הנאצית. גם אילו הוא השווה לרפובליקת
ווימאר, כפי שטוענים להגנתו, גם אז הייתה זו השוואה מופרכת ושקרית. אולם הוא השווה
ל"גרמניה לפני 70, 80 ו-90 שנה". ולמי שאינו יודע חשבון והיסטוריה
אזכיר, שהיטלר עלה לשלטון לפני 85 שנה. זו השוואה נואלת בשל מספר סיבות.
****
ההשוואה הזאת נואלת, בראש ובראשונה, כיוון שהיא שקר גס. אלוף
בצה"ל, הלובש את מדי הייצוג של צה"ל ונואם בשם צה"ל בעצרת ממלכתית
ביום הטעון והקשה ביותר בלוח השנה העברי, ומשקר – אין בכך שום דבר ערכי.
אי אפשר לחנך באמצעות שקר. ההשוואה הזו מופרכת מן היסוד וחסרת שחר.
קראתי רבים ממתנגדי דבריו של האלוף גולן שכתבו בפירוט מדוע אין מקום להשוואה הזאת.
אני נמנע מכך. עצם ההסבר הזה, שהגרמנים היו כאלה ואנחנו לעומת זאת כאלה, נותן
לגיטימציה להשוואה הבלתי לגיטימית הזאת, כאילו ההבדל אינו תהומי אלא כמותי. "נכון,
שם זה היה קיצוני יותר אבל המגמות... התהליכים....".
ההשוואות הללו הן זילות השואה, ומזעור חומרתן של זוועות המשטר הנאצי.
אם ילד ייעקץ על ידי יתוש, ונסביר לו שהעקיצה מזכירה לנו הכשת נחש, לא נגרום לו
להיזהר מהנחש. מהי עקיצת יתוש הוא כבר יודע, ובתודעתו – כזוהי הכשת נחש. בצדק כתב
יוסי ביילין שכל השוואה להיטלר "עלולה
להפוך את דמותו ואת מעשיו לאנושיים בעיני יותר ויותר אנשים צעירים". זו סכנה
חמורה.
אי אפשר להפיק כל לקח מהשוואה בין
מציאויות שאינן בנות השוואה, שאינן על אותו מישור. אם רוצים להשוות את ישראל למשהו
אחר, יש להשוות אותה לדמוקרטיות ליברליות בנות ימינו, כי אלו חברות הנמצאות עמנו
על אותו מישור. כל השוואה כזאת, לבריטניה, צרפת, ארה"ב, גרמניה, סקנדינביה,
איטליה וכו', שגם הן דמוקרטיות המתמודדות עם תופעות של גזענות ושנאת זרים בתוכן,
תוכיח שמצבנו טוב בהרבה יותר מכל מדינה אחרת. המצבים הקיומיים אתם הן מתמודדות אינם
מתקרבים לשלנו – לא בעוצמתם ולא במִשְׁכָם, ואף על פי כן, התופעות הללו בכל אחת מן
המדינות הללו, גדולות ומאיימות יותר מאשר אצלנו. אז מאין אנשים לוקחים את החוצפה
להשוות אותנו לשפל העמוק ביותר בתולדות האנושות?
בכלל, איני חובב השוואות מסוג זה.
חינוך אמתי אינו נעשה באמצעות השוואות, אלא באמצעות הצבת רף מוסרי וערכי אליו
עלינו לחתור. זו הייתה כוונתו של סגן הרמטכ"ל? יתכן. אולם ברגע שהוא עשה את
ההשוואה הזאת, כל שאר דבריו הפכו לחסרי משמעות.
****
ההשוואה הזאת נואלת כיוון שהיא נותנת תחמושת לשונאי ישראל. ישראל
נמצאת תחת מתקפת דה-לגיטימציה נוראית, תעשיית שקרים אנטישמית המרופדת בהון עתק.
גולת הכותרת של אותה מתקפה היא שיא הנבזות – הצגת ישראל כנאצית והפלשתינאים
כקורבנות הנאציזם. אותם שונאים, בחו"ל וב"הארץ", רואים בסגן
הרמטכ"ל פושע מלחמה וכך הם מציגים אותו ואת הצבא שהוא מכהן בו בתפקיד השני
בבכירותו. והנה, דווקא הוא נותן להם תחמושת, מספר להם את טיעון המחץ: "אפילו
סגן הרמטכ"ל של ישראל הודה...". ואכן, לא חלפו שעות ספורות מנאומו של
גולן, עד ששונאי ישראל החלו לעשות שימוש בדבריו.
מתקפת הדה-לגיטימציה היא איום לא פחות חמור מכל איום צבאי או איום
בטרור. היא נועדה להפוך את ישראל למדינה מנודה, מתוך תקווה שהדבר יביא להתמוטטותה.
על ישראל להילחם בתופעה החמורה הזו, ולצערי אינה עושה די. והנה, בא סגן
הרמטכ"ל ובהבל פיו מסייע להם. הדבר חמור ביותר.
****
מעל הכל, ההשוואה הזאת נואלת בשל מה שהיא מעוללת לחברה הישראלית. זוהי
טוקבקיזציה של החברה הישראלית. נוצר אצלנו שיח מתלהם, עד שאנשים חושבים שלא ישמעו
אותם אם לא יצעקו "נאצי" או "בוגד". אמירות שתמול שלשום
אפיינו טוקבקיסטים קיצונים, משתלטות על המיינסטרים הישראלי, מקבלות לגיטימציה, ומה
יותר לגיטימציה לתופעה, מאשר אמירתה מפי אלוף בצה"ל בטקס ממלכתי של יום
הזיכרון לשואה ולגבורה?
זהו שיח אלים של שנאה והסתה. בעצם זה לא שיח. אין שיח בחברה שזה
סגנונה. אמירה כזו, מפיה של דמות כזו, מדרדרת את החברה הישראלית לתהום הרה אסון.
****
מה שמסוכן וקשה יותר מן האמירה עצמה, היא ההתייצבות ההמונית לתמיכה
בה, עד כדי כך שכל מי שאינו מצדד בה, מוקע כהוכחה לתהליכים בגרמניה לפני...
אני רואה דמיון רב, מבחינה סוציולוגית, בין ההתייצבות האוטומטית של
המונים לתמיכה ב"חייל היורה" לבין ההתייצבות האוטומטית של המונים לתמיכה
בהשוואה של סגן הרמטכ"ל.
אילו שאלנו יום לפני פרשת "החייל היורה" את תומכיו מה דעתם
על חייל שיִירֶה מטווח אפס בראשו של מחבל פצוע, מנוטרל, שאינו מהווה סכנה ויהרוג
אותו – רובם המוחלט היה משיב שלא יתכן דבר כזה, ואם כן - זהו מעשה חמור ביותר של
חייל סורר.
אילו שאלנו יום לפני נאום סגן הרמטכ"ל את תומכי הנאום, מה דעתם
על נאום של סגן רמטכ"ל שישווה בנאום ממלכתי ביום השואה את ישראל לגרמניה
הנאצית – רובם המוחלט היה משיב שלא יתכן דבר כזה, ואם כן שאלו דברים הראויים להוקעה
ולגינוי.
ובשני המקרים, נוצרה פסיכוזה ציבורית, של התייצבות עדרית אוטומטית של
"השבט" לתמיכה בתופעה שלילית ביותר, תוך שהדוברים מחממים את עצמם
בטיעונים ו"הוכחות" להצדקתם. החלוקה הדיכוטומית, השבטית, העדרית,
ל"שמאל" ו"ימין" גורמת לרבים מאתנו לאבד את החשיבה העצמאית
הביקורתית, והופכת את רובנו לעדר של מדקלמי דקלומים אוטומטיים. בשני המקרים, לא
יכולתי שלא להיזכר בסרט "הנחשול".
המחנאות הזאת מסכנת את החברה הישראלית. היא לא רק יוצרת קיטוב ושנאה,
במדינה הנמצאת במאבק תמידי על עצם קיומה, ביטחונה ושלום אזרחיה, אלא גורמת לכל מחנה
להתיישר על פי הקיצונים ביותר שבשוליו. הזנבות מכשכשים בכל מחנה, וההיגררות אחריהם
גורמת לנזק בלתי הפיך לחברה הישראלית.
הזכרתי בתחילת דבריי את הרעות החולות בימין הרדיקלי, המחייבות את
החברה הישראלית להדביר אותן. אך יש להן מקבילות חולות לא פחות בשמאל הרדיקלי. יש
תופעות של שנאה תהומית והסתה נוראה של ישראלים, נגד מדינת ישראל, נגד צה"ל,
נגד זכות ההגנה העצמית, בעד אויבינו, בעד פיגועי הטרור שבהם נרצחים ישראלים. כאשר
גדעון לוי, למשל, מאשים את הממשלים האמריקאיים שהם תומכים בישראל כיוון שהם נכנעים
להון היהודי השולט בארה"ב, זו אמירה שבאמת מזכירה לנו...
והתחביב המרכזי שלהם הוא להשוות את ישראל לנאצים. והנה, דברי סגן
הרמטכ"ל ובעיקר התמיכה האוטומטית בהם, מעידים על חלחול הרעל שלהם ל"מחנה"
כולו. זוהי סכנה לאומית של ממש.
אנו חייבים לעצור את מחול השדים הזה, את ההידרדרות הזאת. אנו חייבים
להקים מחדש מיינסטרים ציוני דמוקרטי שישבור את המחנאות הזאת.
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
