בפתח ספר ישעיהו אומר הנביא: "לָמָּה
לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם? יֹאמַר יְהוָה. שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים,
וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי".
אחת היא אם ישעיהו של פרק מג וישעיהו של פרק א הם אותו הנביא או שני
נביאים שונים – המסר הזה חוזר כחוט השני. אין לאלוהים חפץ בפולחן, הוא אינו זקוק
לו. וכך הדברים נאמרים בפרק מג: "לֹא
הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ, וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי. לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ
בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה. לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב
זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי". אתה חושב, תמה
הנביא בשם האלוהים באוזני עמו, שהבאת לי שה? שכיבדת אותי בזבחים? איני זקוק להם
והם אינם מעניינים אותי. איני זקוק כלל לפולחן הדתי. "אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי
בַּעֲוֹנֹתֶיךָ". אין משמעות לכך שתכפר, כביכול, בעולות וזבחים על חטאיך. מה
שמעניין אותי הם עצם החטאים והעוונות. השה והזבח לא יכפרו עליהם, אלא רק תיקון
דרכך.
את המסר הזה מעביר הנביא לעם ערב שיבת
ציון. שיבת ציון מתוארת כאירוע קוסמי שבו אלוהים משנה סדרי עולם וטבע לכבוד עם
ישראל השבים לציון, לא פחות מכפי שעשה ביציאת מצרים. "אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ,
בִּישִׁמוֹן - נְהָרוֹת. תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה, תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה, כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם, נְהָרוֹת – בִּישִׁימֹן,
לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי".
וטרם נסים הוא מזכיר לעם שהגאולה הפיסית והחזרה לציון הם רק צד אחד של
המטבע. הצד השני הוא תיקון דרכם הרעה, שהביאה לחורבן ולגלות. לא קיומו בדבקות של
הפולחן הדתי יביא את הגאולה השלמה, כי אם הבחירה בדרך מוסרית ומתוקנת.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
