ב-1 בינואר 1942, פרסמה המחתרת בגטו וילנה כרוז, שבו נאמר במפורש
שמטרת היטלר במלחמה היא השמדה שיטתית, טוטאלית, של כל יהודי אירופה. כותרת הכרוז נועדה
לטלטל ולזעזע: "אל נלך כצאן לטבח!"
את הכרוז כתב מנהיג תנועת "השומר הצעיר" בוילנה, סגן מפקד
המחתרת, ולימים ממנהיגי הפרטיזנים בליטא, קצין התרבות המיתולוגי של חטיבת
"גבעתי" בתש"ח, מייסד בית התפוצות, המשורר הדגול – חתן פרס ישראל
אבא קובנר.
בכרוז הוא קרא לנוער היהודי להסיר מלבו כל אשליה, כאילו המוצאים מן
הגטו מובלים לגטו אחר או למחנה עבודה, כביכול. בכרוז, הבהיר קובנר ללא כחל ושרק,
שכל המוצאים מן הגטו מובלים אל מותם ביריה. "פונאר זה מוות", הוא קבע
נחרצות, באשר ליעד הגרוש של תושבי הגטו. בחוש נבואי הוא העז לומר בבהירות, מה שאיש
לא העז לכתוב לפניו: "היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה ועל יהודי ליטא
הוטל להיות ראשונים בתור". קובנר לא הניח הנחה, לא שיער השערה, הוא כתב את
דבריו כוודאות מוחלטת, ובלשון הכרוז "ודאי גמור". מתוך התובנה הזאת,
נבעה ההכרה, שהתשובה היא התגוננות, ובחירה במוות "כבני חורין". "אל
נלך כצאן לטבח", הוא קרא לנוער היהודי. המטרה שלו הייתה ליזום התקוממות המונית
של כל הציבור היהודי בגטו.
את הכרוז כתב קובנר ביידיש, ולאחר מכאן תרגם אותו לעברית. הכרוז תורגם
גם לפולנית ולליטאית, ובנוסחים שונים הותאם גם למחתרות לא יהודיות. הוא הודפס
ושוכפל והופץ בגטו והועבר במחתרת גם לגטאות אחרים. באותו לילה זומנה אסיפה של עשרות
בני נוער מתנועות הנוער השונות, ובו קרא קובנר בקולו, לראשונה, את הכרוז.
משתתפי האסיפה ששרדו את השואה, תיארו בהתרגשות רבתי את המעמד שבו קרא
קובנר את הכרוז. להלן מספר ציטוטים, שהופיעו בביוגרפיה של קובנר שכתבה דינה פורת,
"מעבר לגשמי": "אני זוכר כל פרט... את עשרות החברים המתגנבים
פנימה, את ההתרגשות למשמע דבריו וקולו העמוק של קובנר... המעמד חִשְׁמֵל אותנו...
ופני האחד קורנות אור וקולו רב-עוצמה וכאב... פונאר זה מוות. זה היכה בי כמו פטיש
בראש. הייתי בשוק: פונאר זה מוות... נתגלה עליהם כמנהיגם... הוא זכה באמונם ללא
סייג, כי הוא היה חסר סמכות ושררה".
"לא נלך כצאן לטבח", הכריז קובנר. את הדימוי הוא שאל מנבואת
ישעיהו. "לא נלך כצאן לטבח" – פרפראזה על פסוק בפרק נג: "לֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל,
וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו".
ההשראה של אבא קובנר אינה מקרית. גם הדימוי המקורי, מתאר את העם
היהודי בתקופת שפל, בגולה, ללא עצמאות, ללא ריבונות, בתהום עליבותו, מושפל ומבוזה
בין העמים. בנבואת ישעיהו, מתואר המצב השפל הזה של העם היהודי כפי שהוא נגלה בעיני
אומות העולם, בהנגדה לתיאור המהפך החד שיתחולל בדמותו ובמעמדו של העם עם הגאולה,
עם סיום הגלות ושיבת ציון.
מהפך דומה לזה המתואר בנבואת ישעיהו, חווה העם היהודי במאה העשרים –
במהפך החד משואה לתקומה. קובנר, ששרד את השואה וזכה להיות בין מחוללי התקומה, חי
כל חייו את מהות המהפך הזה. הוא תבע את המושג המקובל: משואה לתקומה.
אך למגינת לבו, עם עלייתו לארץ, עוד טרם הקמת המדינה ובשנים שלאחריה,
הוא נתקל באי הבנה מצד היהודים הארצישראליים את מהות הגולה והשואה. הוא התקומם
לנוכח גילויים של התרסה ולעתים בוז של הארצישראליים כלפי היהודים ש... "הלכו
כצאן לטבח", כביכול, בשואה. הביקורת הזאת קוממה אותו, ובמיוחד כאב לו השימוש
שנעשה בביטוי שטבע בכרוז שלו, כשיפוט לאחר מעשה בפי מי שלא חוו את השואה. הוא סבר
שאין זכות למי שלא חווה את השואה לבקר את היהודים בשואה, ואף הוא עצמו נמנע
לחלוטין מביקורת כזו. הוא הבחין בין כרוז שנועד לטלטל את העם לפני החורבן, ולא
הייתה בו כל התרסה, ולבטח לא הייתה בו הפרדה בין לוחמים לשאינם לוחמים, לבין שימוש
באותן מילים כביקורת שיפוטית.
כבר ב-1945 זמן קצר לאחר עלייתו לארץ, נאם קובנר בכנס הפלמ"ח
במודיעין ויצא נגד ההאשמות כלפי היהודים בשואה. "זכר פאסיביות של מיליוני
טבוחינו אל יהי לנו לחרפה". בהקדמה למגילות העדות כינה קובנר את העם
"החפים מפשע ונקיים מבושה". בעדותו במשפט אייכמן, אמר קובנר: "פה
מרחפת בחלל השאלה: כיצד זה לא התקוממו? אני כיהודי לוחם מתקומם בכל מאודי לשאלה
הזו, אם יש בה מנימת הקטרוג". בדיון ב"יד ושם" ב-1982 על המחתרת
היהודית, אמר קובנר, דווקא הוא – ממנהיגי המחתרת, ש"אֵם שהבריחה לחם לבנה, מי
יודע אם אינה גיבורה יותר ממי שירה ברובה, ומי יכול לשקול מה הם פחות ויותר במצב
זה?"
****
בתיאורו את מצבו המושפל של העם בגולה, טבע הנביא ישעיהו את הביטוי: "לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר".
ביטוי זה שימש כהשראה לזאב ז'בוטינסקי, לתאר את דמותו של העברי החדש,
היהודי החי במולדתו הריבונית. "הדר" – זה תמצית המהפכה ששאף ז'בוטינסקי
לחולל בדמות היהודי, עם המהפכה במצבו של העם היהודי.
ב"שיר בית"ר", המנונה של תנועת בית"ר שז'בוטינסקי
ייסד, הוא הקדיש בית שלם להדר.
הָדָר
עִבְרִי גַּם בְּעֹנִי בֶּן שַׂר.
אִם עֶבֶד, אִם הֵלֶךְ,
נוֹצַרְתָּ בֶּן מֶלֶךְ
בְּכֶתֶר דָּוִד נֶעֱטָר.
בָּאוֹר וּבַסֵּתֶר
זְכֹר אֶת הַכֶּתֶר
עֲטֶרֶת גָּאוֹן וְתַגָּר.
ב"נדר הבית"רי" נאמר: "שאוף אשאף להדר בכל הרהוריי, בכל ניבי שפתי,
בכל מעשיי, כי בן מלכים אנוכי".
מושג ההדר הבית"רי נועד לעצב את תנועת ז'בוטינסקי כאליטה משרתת,
שחבריה משמשים דוגמה ומופת בכל אורחות חייהם ובהתנהגותם. מושג ההדר הבית"רי,
כפי שעוצב בידי ז'בוטינסקי ובגין, תבע ממלכתיות, מכובדות, ערכיות. וכהגדרת
מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי יוסי אחימאיר: "ההדר הבית"רי כולל ערכים כמו כבוד לזולת ולמיעוטים,
יחסי חברה תקינים, דיבור בקול שקט ואפילו נימוסים וגינוני שולחן, עד כדי הדרך הנכונה
לאחוז בה את המזלג והסכין".
עד כמה הרחיק לכת הליכוד של היום מן ההדר הבית"רי, עד שאחרוני
המוהיקנים שלו כמו בני בגין וראובן ריבלין, היו למשל, לשנינה ולמשיסה בקרב מי
שמתיימרים להיות ממשיכי הדרך, אך רחקו מן ההדר ת"ק פרסה.
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
