הבלוג של אורי הייטנר

יום הכיפורים. מאתמול אחרי הצהרים, המתפללים לא הכניסו דבר לפיהם – לא מאכל ולא משקה. הם מתנזרים ממאכל ומתשמיש ומכל ענייני הגוף. רק מתפללים, מתחננים, קוראים לאלוהיהם, בוכים וזועקים, מתירים נדרים, מכים על חזותיהם "על חטא" בתפילות הווידוי הרבות במהלך היום הגדול והנורא, משתרעים על הארץ ב"וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". וקוראים בתורה ומגיעים להפטרה.

ההפטרה היא פרק הנביאים שחז"ל קבעו לקריאה ביום הכיפורים. וכאן מצפה למתענה המתפלל הפתעה מאתגרת. חז"ל העמידו לנגדו מראה, בדמות נבואת תוכחה של ישעיהו. ישעיהו נוזף בו, נוזף בעם ישראל. על מה? על כך שלא צמו כראוי? על כך שלא התפללו? על כך שלא היכו זעקו השמימה?

ההיפך הוא הנכון. את זה הם עשו גם עשו. אבל אלוהים אינו זקוק לכך ואינו חפץ בכך, מתריס הנביא. "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?!". כמו בראשית הספר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי?"

הנביא מצטט את המתפללים והצמים, התמהים על כך שתפילתם אינה נענית, וצומם אינו מחולל שינוי במצבם. "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?" והוא לועג להם על עצם המחשבה, שחפצו של האלוהים הוא בצום שלהם. "אתם מתחזים", אומר להם הנביא. מתחזים לְ"גוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב". אבל הכל חיצוני, ריק. פולחן לשמו. הפולחן הוא סמל. אין כל חפץ בו, ללא המהות שאותה הוא אמור לסמל.

צום ותפילה, כלומר מילוי המצוות הפולחניות, מצוות שבין אדם למקום, הוא מעשה ריק מתוכן, אם הוא מנותק מצדק חברתי. הנביא מתאר את החברה, כחברה דתית מאוד, כלומר דבקה במצוות הפולחניות ומקפידה בהן על קלה כחמורה. הוא מביט על הדתיות הזאת ומפטיר בבוז, שהכל חרטא. "הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ" – גם בשעה שאתם צמים, מה שמעניין אתכם הוא הביזנס שלכם. אינם מקדישים את היום הזה באמת לתיקון – בראש ובראשונה לתיקון חברתי, לסולידריות חברתית עם החלשים בחברה, עם העניים והסובלים. גם לא לתיקון מידות אישי. כל הפולחן הזה הוא חיצוני. "וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ" – הרי גם ביום הזה, האנשים שאותם אתם מעציבים, ממשיכים לסבול תחת עריצותכם. "הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ" – אתם ממשיכים בריבים המטופשים שלכם על כסף, כוח וכבוד. "וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע" – אתם באים להתפלל ולצום, אך במקביל ממשיכים להתאכזר לחלשים, להכות בהם בכוחכם, שהוא כוח של רשע. "לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם" – כל עוד כך אתם נוהגים, ואין לכם כל כוונה לתקן את דרכיכם, אין משמעות לצום שלכם, וככל שתצעקו – קולכם לא ישמע במרום.

"הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ?! יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ - הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה?!" תגידו, מה קרה לכם? התחרפנתם?! אתם באמת חושבים שזה מה שמעניין את אלוהים? שיום בשנה או כמה ימים בשנה לא תאכלו? מה, אתם עד כדי כך אינפנטילים לחשוב שיום של עינוי גופכם נחוץ לו? שהוא בכלל רואה בכך צום? שהוא בכלל מכיר בצום הזה?

עכשיו תקשיבו לי היטב. "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ" – מה באמת מעניין את אלוהים? מה באמת ייחשב בעיניו כשווה ערך לצום, אם ייעשה כתחליף לצום או שהצום יתווסף אליו. מדובר בדברים אחרים לגמרי. "פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע! הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה! וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים! וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ! הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם".

הקשב היטב, מה אלוהים דורש ממך. הוא דורש ממך אחריות חברתית. הוא דורש ממך צדק חברתי. הוא דורש ממך סולידריות. הוא דורש ממך לפעול למען החלשים בחברה, לחלץ אותם ממצבם, להילחם בעוני ובסבל, לקדם את ערכי השוויון והצדק. הוא דורש ממך לוותר משלך כדי שיהיה לאחרים. העובדה שאתה עשיר, שיש לך לחם, מחייבת אותך לתת משלך לעני, לפרוש לו מלחמך, מכספך, מרכושך. אין כל קדושה ברכוש הזה. אם יש לך ממנו, התחלק בו עם זולתך. דאג לכך שלא יהיה אדם רעב. דאג לכך שלא יהיה אדם חסר בית. פעל לכך שהחברה תבטיח דיור הוגן לכל. דאג לכך שלא יהיה מחסור ואנשים לא יהיו ערומים, כלומר חסרי כל. הרי הם האחים שלך, הם עצמך ובשרך. אין לך זכות להתעלם מהם.

אתם שואלים למה אלוהים אינו מקשיב לצעקותיכם המלוות את הצום? כי זה לא מעניין אותו. עשו את הנדרש מכם, תקנו את העולם ואת החברה – ואלוהים ישמע אתכם גם ללא הצעקות והריטואל הפולחני. כאשר החזקים יסייעו לחלשים והחברה תהיה צודקת – אז היא תפרח ותשגשג באמת. "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח, וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר: הִנֵּנִי. אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן. וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ. וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ יְהוָה תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ. וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם. וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת".

קוראים המתפללים את הדברים החשובים כל כך של הנביא. חז"ל, שאמרו שעל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, קבעו לעיצומו של יום הצום את ההפטרה המטלטלת הזאת. ומה יעשו הצמים בבוקר שלמחרת?

****

בסיום הפרק מדבר הנביא על השבת. וגם השבת אינה מתמקדת באיסורי השולחן ערוך, אלא בכך שבני האדם באמת ינוחו ויתענגו, בשבת שבה הם יתפנו מענייני החולין ויעסקו בענייני הרוח והתרבות. "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג".

* 929