אלוהים בירך את אברהם בשפע, במקנה רב, הוא היה אחד מעשירי הארץ. ברכת
שפע, גם שפע אישי, היא ברכה שגורה במקורותינו.
התנ"ך אינו מציב אידיאל של עוני ואינו סולד מרכוש והון. ולכן,
כאשר נביאי ישראל יוצאים נגד עשירי הארץ, לא על עצם עושרם הם יוצאים, אלא על כך
שלא השיגו את הונם בדרכים ישרות, או על כך שלא גילו סולידריות חברתית ולא סייעו
להיאבק בעוני או כיוון שהתעמרו בחלשים.
ירמיהו יוצא נגד העשירים, אך לא על עצם עושרם, אלא על הדרך בו הושג
ההון. ירמיהו מדבר על הנוחי דנקנרים של תקופתו. "כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים
מִרְמָה. עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ". חטאם הוא דרכי המרמה והחזירות בהן צברו את עושרם.
לא זו בלבד שהם התעשרו בדרכי מרמה, הם גם התעמרו בחלשים בחברה. "שָׁמְנוּ, עָשְׁתוּ, גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע.
דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ, וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ".
התמונה החברתית שירמיהו מתאר קשה ביותר. ואין מי שייצא נגד העוולות
הללו, כי החברה מבוססת על אדני שקר. אנשי הרוח של התקופה, הנביאים, שאמורים להיות
מוכיחים בשער, הם נביאי שקר. הַנְּבִאִים
נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר. והחברה הולכת ומידרדרת.
חברה מפורדת ונטולת סולידריות, היא
חברה חלשה, שלא תוכל להחזיק מעמד. היא תתפורר, כי חישוקיה של חברה הם הסולידריות,
הערבות ההדדית שבתוכה.
הנביא מזהיר את העם מפני התוצאות
הצפויות במצב החברתי הקשה. הוא מצביע בעיניהם בבהירות על הכתובת שעל הקיר. הוא
משמיע באוזניהם את הצפוי להתרחש. ללא הועיל. "עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם
לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ", מצטט הנביא ביאוש מספר תהילים.
* 929