הבלוג של אורי הייטנר

במאמרו "כמוסה של היסטוריה", בעקבות קריאת ספרו של אלוף (מיל') ישעיהו גביש "סדין אדום", הגדיר עזרא דלומי את גביש "האלוף האחרון שעוד עמנו מהמטכ"ל של מלחמת ששת הימים". אין זה נכון, כיוון שאלוף (מיל') שלמה אראל, מפקד חיל הים במלחמה, גם הוא עדין אתנו. הוא בן 96, חי ובועט, פעיל ומגיב וכותב מכתבים ומאמרים למערכות. נקווה שטעותו של דלומי תהיה לאראל סגולה לאריכות ימים.

דלומי מתייחס לעדותו המפתיעה של גביש על כך שגלילי תמך במינויו של דיין לשר הביטחון ולא באלון, כאל עובדה, שבעקבותיה "נראה שרבים יצטרכו לעדכן את המידע שבידיהם בעקבות ההערה הזאת". עם כל הכבוד לגביש, ואני רוחש לו כבוד רב, הוא היה באותם ימים בצבא, פיקד על כוחות צה"ל מול סיני ולא היה בסוד העניינים הפוליטיים.

כל המחקרים בנדון, של היסטוריונים שקראו את כל הפרוטוקולים והמסמכים וראיינו את הנוגעים בדבר, מציגים תמונה הפוכה. רק בשנים האחרונות יצאו שתי ביוגרפיות של גלילי (מאת דני הדרי ועמוס שיפריס) וביוגרפיה של אלון (מאת אודי מנור) ובכולן נכתב בבירור על תמיכתו של גלילי באלון והתנגדותו לדיין. 

* "הזמן הירוק"