* הרודנות תעמיק - הפיכה
צבאית בטורקיה אינה נגד שלטון דמוקרטי, אלא נגד רודנות איסלמיסטית. עכשיו, עם כישלון
ההפיכה, תעמיק הרודנות האיסלמיסטית של ארדואן. חבל.
* ליוויתי בתקווה את ההפיכה בטורקיה - ארדואן
הוא מנהיג אנטי ישראלי ואנטישמי קיצוני, שהפך בעלת ברית קרובה של ישראל למדינת
אויב.
טורקיה של ארדואן היא מדינה תומכת-טרור מובהקת. בשנותיו הראשונות כראש הממשלה
הוא יצר את ציר הרשע עם אסד, איראן וחיזבאללה. מלחמת האזרחים בסוריה טרפה את הקלפים
והוא הפך לאויבם המושבע של בני בריתו לשעבר, אך תמך בארגוני הטרור הסונים וטיפח את
דאעש, שהיום תוקפת את אזרחי ארצו.
טורקיה של ארדואן היא הפטרון של ארגון הטרור הג'יהאדיסטי הקנאי חמאס. ה-פטרון,
בה"א הידיעה. היא תומכת בחמאס מדינית וצבאית, היא מסייעת לו; פיגועים קשים של
חמאס, כמו החטיפה והרצח של שלושת הנערים יצאו מטורקיה. טורקיה ניהלה מלחמה מדינית ארסית
ביותר נגד ישראל על שהעזה לממש את זכותה להגנה עצמית מפני הטרור מרצועת עזה ותקפה בחריפות
את מצרים על שפעלה נגד חמאס. ואפילו היום, כאשר טורקיה מנסה להיחלץ מן הבידוד המדיני
אליה קלעה את עצמה ובין השאר מתפייסת עם ישראל, היא מתעקשת להשאיר בבירתה את משרדי
חמאס.
ממשלת טורקיה עומדת מאחורי ארגון הטרור האיסלמיסטי IHH שביצע את פיגוע "מרמרה" ועמדה על כך שישראל תפצה את משפחות המחבלים
שנהרגו בפיגוע התוקפני.
גם היום, כשדאעש התהפך על טורקיה והפך אותו ליעד מרכזי של הטרור האיסלמי,
טורקיה אינה מתנערת מהטרור ואינה חדלה מתמיכתה בארגוני טרור.
איני טורקי. אני ישראלי. את הניסיון הכושל להפיכה בטורקיה, ליוויתי
כישראלי, וייחלתי להצלחת ההפיכה (כפי שאהדתי את ההפיכה של א-סיסי במצרים, נגד בן
דמותו של ארדואן – מורסי).
למרבה הצער, רוב העם הטורקי תומך במנהיג האיסלמיסטי, כפי שהעם הגרמני תמך
בהיטלר, העם המצרי תמך בנאצר והעם האיטלקי תמך במוסוליני, ואי אפשר לכפות דמוקרטיה
על עם התומך ברודן. לכן, ההפיכה כשלה, וכעת יעמיק ארדואן את שלטונו ויבצר אותו.
ארדואן נערץ על הטורקים שבחרו בו שוב ושוב – אך יש לומר את האמת; בטורקיה אין
דמוקרטיה. יש דמוקטטורה, כלומר השלטון נבחר בידי העם, אך בין בחירות לבחירות הוא
משליט רודנות איסלמיסטית, מדכא את חופש הביטוי וחופש העיתונות ורודף את מתנגדי
השלטון.
* אותה מלחמה - ניס, עתניאל,
שרונה, מרילנד - אותה מלחמה. אותו אויב.
* חדשות השבוע באיחוד האירופי –
האיחוד האירופי החליט השבוע לפתוח משרד דיפלומטי בבירת הקנאות הג'יהאדיסטית
האיסלמיסטית, טהראן. ועוד השבוע באיחוד האירופי: האיחוד האירופי החליט לתמוך במהלך
איסלמיסטי קנאי – החלטה אנטישמית של אונסק"ו על פיה "הר הבית קדוש
למוסלמים בלבד". ועוד השבוע באיחוד האירופי: האיסלם הקנאי הג'יהאדיסטי ביצע
טבח נורא בחגיגות יום הבסטיליה בניס שבצרפת.
המתקפה על החוגגים ביום הבסטיליה אינה מקרית. ערכי המהפכה הצרפתית:
חירות, שוויון ואחווה, הם ניגודה המוחלט של האידיאולוגיה הקנאית האיסלמיסטית. צעדי
הפייסנות של אירופה כלפי האיסלם הקנאי, מנוגדים אף הם לערכי המהפכה.
* בכסף זר – פרשת V-15
- ניסיון לקנות שלטון בכסף זר.
* שוחרי שלום –
ח"כי חד"ש גינו את ביקורו של שר החוץ המצרי בישראל. למה? כי הם שוחרי
שלום. הרי חד"ש היא החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. כמו שהיא שוחרת שלום, כך
היא דמוקרטית.
* זה נשמע כמו אויאויאוי - עריקי
המלחמה נוהגים להתהדר בכך שהם מוכנים לשלם מחיר על סרבנותם. התהדרות קצת מוזרה... כל
עבריין שיושב בכלא יכול להתהדר בכך. אבל אם הם כל כך גאים בתשלום המחיר, מה זאת ההתבכיינות
הזאת על המחיר שמשלמת העריקמינר?
* לשימור הנסיגה –
ההיסטוריון יחיעם וייץ פרסם ב"הארץ" מאמר תחת הכותרת "פסטיבל
אנטבה" ובו הוא טוען שאנו מתגעגעים למבצע כיוון שזו ההצלחה היחידה של
צה"ל מאז ששת הימים. חלק מטיעוניו נכונים, חלקם שגויים, בוודאי שההכללה
הגורפת אינה נכונה.
אך מה שמעניין, הוא ההגדרה של וייץ למבצעים "עופרת יצוקה",
"עמוד ענן" ו"צוק איתן" – "מבצעים לשימור הכיבוש".
לא להאמין! הרי שלושת המבצעים הם אחרי שישראל נסוגה מכל רצועת עזה עד גרגר החול
האחרון וגירשה את כל הישראלים עד האחרון. המבצעים הם תוצאת העובדה שהנסיגה הזאת
נענתה בפשע מלחמה מתמשך – ירי מכוון של טילים על אוכלוסיה אזרחית ישראלית.
אדרבא, כיוון שבמבצעים אלה ישראל לא חזרה לרצועת עזה (בצדק), נכון יותר
להגדיר אותם מבצעים לשימור הנסיגה.
* המשך הכיבוש - אם ישראל
תיסוג לקווי 49 והטרור ימשך, איך יצדיקו אותו מצדיקי הטרור האוטומטיים בקרבנו? תירוץ
אחד יהיה משהו כמו: "50 שנה היה כיבוש. מה חשבתם, שאת העוול הזה אפשר למחוק ביום
אחד? בתוך 50 שנה החשבון ייסגר". תירוץ אחר יוכל להיות: "השליתם את עצמכם
שניתן להגיע לשלום בלי לממש את זכות השיבה? חשבתם שתוכלו לעקוף את לב הסכסוך? עד שהפצע
המדמם הזה לא ייפתר, לא יהיה כאן שקט". אבל מאז הנסיגה מרצועת עזה הבנתי שיהיה
גם תירוץ אחר, פשוט יותר. הכחשה. לנסיגה יקראו "המשך הכיבוש". כל כך פשוט
וקל.
* איש בזוי –
המערכון הבזוי של אסף הראל שביזה את זכרו של יוני נתניהו, התקבל בגינוי כמעט מקיר
לקיר בציבוריות הישראלית. הראל התנצל בפני הצופים על המערכון, ונשאיר לשיפוטו של
כל צופה את השאלה האם זאת התנצלות כנה.
אולם בעקבות ההתנצלות, פרסם רוגל אלפר פשקוויל ארסי, שבו תקף את הראל על
ההתנצלות ושיבח את ביזויו של יוני נתניהו. הנה, תמצית הפשקוויל הבזוי, שכותרתו
"מותר ללעוג ליוני נתניהו": "חלק מהמערכון בפירוש הופנה ללעג על מותו
של יוני נתניהו בקרב... וזה בסדר גמור... מותר ללעוג ליוני נתניהו... ללעוג ליוני נתניהו
זה כמו לנפץ פסל גדול שהוצב בכיכר העיר, של דמות שמסמלת את השלטון המבצע מהפכה פאשיסטית..."
וכו' וכו'.
תחביבו של האיש הרע הזה הוא להתעלל ברגשותיהן של משפחות שכולות, הן של
חללי צה"ל והן של נפגעי הטרור. השעשוע הזה חביב עליו בעיקר מיד אחרי הנפילה
או הרצח, כאשר המת עוד מונח לפני המשפחה ואז הוא יכול להפיק הנאה רבתי מההשתנה
היישר לתוך פצעה הפתוח והמדמם של המשפחה. חביבה עליו במיוחד התעללות במשפחת פרץ,
ששכלה שני בנים – מבחינתו זו זכיה גדולה, שניים בכרטיס אחד, היכולת להתעלל ולפגוע
כפולה. יש!
האיש הרע הזה הוא פשוט איש בזוי. אילו הוא היה סתם טוקבקיסט, ניחא... אבל
הוא ניצב, לצד גדעון לוי ועוד כמה מנוולים בני דמותם בחלון הראווה של
"הארץ", העיתון הישראלי המתורגם ביותר בכל העולם ומהווה כלי משחית להסתה
נגד ישראל. איש נקלה, שכל אדם בעל מצפון צריך להוקיע אותו.
* נגד חוק ההדחה –
בניגוד להתייצבות האוטומטית בעד או נגד "גל החקיקה", בה"א הידיעה,
אני מתייחס לכל חוק בפני עצמו. בעוד אני תומך בחוק העמותות (אמנם תמיכה מסויגת)
אני מתנגד לחוק ההדחה. פשוט מאוד, מצב שבו הח"כים יוכלו להדיח ח"כ שנבחר
כחוק, הוא בלתי נסבל ובלתי דמוקרטי. הנזק של חוק כזה ועוד יותר מכך – של הדחה
כזאת, הן לתדמיתה של ישראל והן למהותה, חמור יותר מהנזק של מאה חנין זועבי.
יתכן שצריך לחדד את החוק שיאפשר לפסול את ההתמודדות מתופעות קיצוניות כמו
זועבי, אך בשום אופן אין לאפשר לח"כים הדחת ח"כים. זה מדרון חלקלק שמוטב
לא לעלות עליו.
* מינוי בלתי ראוי – הרב
קרים בשום אופן לא אמר שמותר לאנוס במלחמה, וגם ההסבר ההלכתי שכתב על סוגיית
"אישה יפת תואר" אינו מתיר אונס כיוון שסוגיית "אישה יפת
תואר" המקורית אינה מתירה אונס, אלא מנסה למנוע את הנורמה העולמית באותה
תקופה (ולמרבה הצער, במידה רבה גם בימינו) שבמלחמה הכל מותר, כולל אונס.
אולם בנורמות שלנו, גם הכתוב בתורה הוא בלתי נסבל – עצם הלגיטימציה ללוחם
לשבות אישה יפת תואר, ואחרי חודש בביתו לשאת אותה לאישה. המסר המהותי לימינו
מהפרשה, אסור שיהיה פונדמנטליסטי, כלומר דבקות יסודנית בכלל הכתוב, האנכרוניסטי,
אלא המסר שעלינו להיות המופת והאור לגויים במוסר לחימה; להיות בכל עת מוסריים יותר
מהנורמות הקיימות בעולם. ואכן, אנו כאלה. צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם,
על אף כל המלעיזים והשקרנים.
כאשר נשאל הרב על הסוגיה, הוא לא הציג את הלקח הזה. הוא נשאל על ימינו,
והשיב באפולוגטיקה הלכתית, ונמנע מהתשובה המוסרית הברורה.
את דעתו על מוסר לחימה הביע במקום אחר, כאשר השיב שיש להרוג מחבלים
פצועים. על כך ניתן להוסיף אמירות חמורות נוספות, בעד סירוב פקודה, אמירות
הומופוביות, תמיכה בהדרת נשים, תמיכה בשריפת ספרי הברית החדשה ועוד.
אולי אפשר לתרץ ולהסביר כל אמירה שלו בפני עצמה, וגם זה בספק, אבל
הצטברות האמירות שלו, המנוגדות מכל וכל לערכי צה"ל ולערכיה של מדינת ישראל,
הופכים אותו לבלתי ראוי לתפקיד הרבצ"ר.
ראוי שבתפקיד הזה יכהן רב המייצג יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה
שלום; רב מאחד ומקרב.
אני מעריך מאוד את הרמטכ"ל, אך הוא שגה במינוי.
יש לקוות שהרב קרים יפעל ברוח האיגרת שכתב לחיילי צה"ל, המנוגד
לחלוטין לכתביו הישנים. תהיינה לו הזדמנויות למכביר להוכיח לציבור הישראלי שאכן,
האיגרת הזאת היא המבטאת את דמותו העכשווית.
במקום שבעלי תשובה עומדים וגו'.
* אור לגויים – מזה
עשור, פועלת בכנסת תכנית מוצלחת להעסקת אנשים עם מוגבלויות במשכן. שגריר ישראל
באו"ם דני דנון מוביל יוזמה של העתקת המודל של הכנסת למטה האו"ם. יוזמה
ברוכה וראויה, הממצבת את ישראל כאור לגויים, ואת הייעוד שלנו: "ונברכו בך כל
משפחות האדמה".
* ביד הלשון
כבוּדה – חזרתי
מחופשה קצרה בחו"ל, ובשדה התעופה, בהלוך ובחזור, השתמשתי במילה שהיום היא
ייחודית כמעט רק לטיסות – כְּבוּדָּה.
מהי כבוּדה? מִטְעָן.
המילה היא תנ"כית. היא מופיעה במקומות שונים, כספר שופטים, יחזקאל
ותהילים.
בתהילים היא מופיעה במשפט שנהוג לשבש. כולנו מכירים את הביטוי: "כל
כְּבוֹדָּהּ בת מלך פנימה", כדרישה מהאישה ל"צניעות". כאילו הכבוד
שלה, הוא בהימנעות מהחצנה, מהשמעת קול בציבור וכו'. הפסוק הזה משמש הצדקה להדרת
נשים.
אלא שהפסוק ממש אינו מדבר על כְּבוֹדָּהּ – הכבוד שלה, אלא על
כְּבוּדָּה, כלומר מטען של רכוש. המזמור מתאר את בת המלך המגיעה עם הפמליה שלה,
עתירת הפאר והרכוש:
"וּבַת-צֹר בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם. כָּל-כְּבוּדָּה
בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ, בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ,
רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ. תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל, תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל
מֶלֶךְ". הכבוּדה שלה כוללת את הלבוש ממשבצות הזהב, את הרקמות וכו'. נכון
יותר היה לכתוב בסמיכות: "כבוּדת בת מלך", כלומר הכבוּדה של בת המלך.
* "חדשות בן עזר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
