הבלוג של אורי הייטנר

אורי יזהר דייק בהתייחסותו לאמירתו המפורסמת של יצחק בן אהרון בליל המהפך הפוליטי ועליית הליכוד לראשונה לשלטון (17 במאי 1977). אכן, בן אהרון לא אמר את המשפט שיוחס לו, ש"צריך להחליף את העם". אכן, בן אהרון אמר: "אם זאת הכרעת העם, איני מכבד אותה". אני גם מסכים עם הפרשנות של אורי יזהר, שמשמעות ה"איני מכבד" בשום אופן אינה אי קבלת ההכרעה, אלא אי מתן כבוד להכרעה שאותה הוא מקבל.

גם דבריו אלה של בן אהרון מקוממים וראויים לביקורת, אולם יש הבדל בין ביקורת על דברים שאמר, לביקורת על דברים שלא אמר.

פעמים רבות, במשך השנים, תיקנתי בכתב ובע"פ את המיתוס הזה, כפי שעשה יזהר במאמרו, אך לצערי, אגדת העם הפוליטית הזאת הכתה שורשים כה עמוקים, עד שהיכולת לעקור אותה מן התודעה כמעט בלתי אפשרית. זו דרכן של אגדות עם פוליטיות.

הרי אלפי אנשים מוכנים להישבע בנקיטת חפץ שבמו אוזניהם הם שמעו את דבריו של בן אהרון בליל המהפך ש"צריך להחליף את העם", כולל רבים שטרם נולדו ב-1977.

ניתן להצביע על דוגמאות רבות מסוג זה. כזוהי למשל אגדת העם הפוליטית על כך שהימין האשים את פרס שאמא שלו ערביה... אין לכך שחר. מעולם לא נאמר הדבר על פרס. מי שהמציא זאת היה פרס עצמו, שבמפגני התבכיינות אופייניים הלין על הימין: "מה לא אמרו עליי? אמרו שאמא שלי ערביה". והוא חזר על השקר הזה פעמים רבות כל כך עד שהיה לאמת. ואלפי אנשים מוכנים להישבע בהן צדק, שבמו אוזניהם שמעו את אנשי הימין מספרים על אמו הערביה של פרס.

אגדות עם פוליטיות. 

* "הזמן הירוק"