הבלוג של אורי הייטנר

יצאנו מתשעה באב ואנו בימי הנחמה. השבת היא שבת נחמו, שבה נקרא את "נחמו נחמו עמי", נבואת הנחמה והגאולה של ישעיהו.

ואין נחמה גדולה יותר מהששון והשמחה שבאהבה. חמשה ימים אחרי ט' באב אנו חוגגים את טו באב, חג האהבה.

פרק זה ממשיך את נבואות הגאולה של ירמיהו. וכאן, לראשונה, מתאר הנביא את הגאולה בציור של ששון ושמחה, של אהבה, חתונות, שהם ההמשכיות של האדם, של המשפחה ושל העם.

בתיאורים הללו הוא משתמש בביטוי שכבר השתמש פעמים אחדות עד כה, "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". אלא שהשימוש הקודם היה הפוך לחלוטין – בנבואות החורבן ניבא הנביא שלא ישמעו "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה".

כך, למשל, בפרק טז: "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". איזו קללה איומה ונוראה! וכדי לסמל ולהמחיש זאת, אלוהים אוסר על ירמיהו להינשא. "וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: עַל הַבָּנִים וְעַל הַבָּנוֹת, הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל אִמֹּתָם, הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל אֲבוֹתָם, הַמּוֹלִדִים אוֹתָם בָּאָרֶץ הַזֹּאת". אין ביטוי קשה ובוטה יותר לחורבן מזה.

והנה, ערב החורבן, בימים הקשים כל כך, מתעלה ירמיהו ומציע לעם אופק, לבל יתייאש, ושיאו של האופק הוא שמחת החתונה. דווקא כאן, בארץ ישראל השוממה והחרבה, ישמע קול מצהלות חתנים בחופתם. "כֹּה אָמַר יְהוָה: עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה, בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם, הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה. קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים: הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהוָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה, כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה".

האסוציאציה שעולה לראשי כאשר אני קורא את הנבואה הזאת, היא של שורדי השואה המספרים בגאווה: "הקמתי בישראל משפחה לתפארת". בכך הם רואים, בצדק, את הניצחון על הנאצים – העם היהודי חי וקיים, המשפחה שלי חיה וקיימת ואנו מבטיחים את המשכיות העם היהודי, על אפם ועל חמתם של כל שונאינו.

רבות מדובר לאחרונה על שקיעתה של אירופה. אחד הביטויים לכך, הוא הירידה הדרסטית בילודה. זהו אות לפסימיות, לאובדן החיות, לדעיכה ושקיעה. לעומת זאת, בישראל מספר הלידות גדול וגדל, הרבה מעבר למדינות אחרות, גם בקרב "אשכנזים" "חילונים", וזהו אות לחיות ולחיוניות שלנו; אות לאופטימיות שלנו לשמחת החיים שלנו.

****

נבואת ירמיהו מדברת על התחדשות החיים היהודיים הריבוניים בא"י, חידוש בית דוד ובית המקדש.

אך כל אלה יהיו בנין ארעי, אם לא יושתתו על אמות מידה של צדק, משפט וחסד. "בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ". רק דרך זו תבטיח שהבית הלאומי יהיה בניין עדי עד.

****

השנה – קול ששון הוא גם הששון על ששון, אורי ששון שזכה במדליה אולימפית כפי שגם ירדן ג'רבי זכתה וזיכתה את מדינת ישראל במדליה. נאחל למשלחת שלנו מדליות נוספות בהמשך האולימפיאדה.

* 929