לפני כתשעה חודשים רעשה הארץ בעקבות הצילומים המחרידים מהאירוע שקיבל
את הכינויים "חתונת הדמים" או "חתונת השנאה", שבו נראה אספסוף
משולהב וחמוש רוקד על דמה של משפחת דוואבשה שנרצחה בידי מחבלים רוצחים בטבח בכפר
דומא, ודוקרים שוב ושוב את תמונתו של התינוק שנשרף בטבח. במאמר שכתבתי ב"שישי
בגולן" תחת הכותרת "מוטציה פגאנית", בעקבות אותו אירוע, תקפתי
בחריפות את הכהניזם – האידיאולוגיה המסוכנת שמעודדת מעשים והתנהגויות כאלו. באופן
אישי, תקפתי את איתמר בן גביר, ממנהיגי הכהניזם, שנכח באירוע.
כעבור ימים ספורים, מצאתי בתא הדואר שלי מכתב התראה מבן גביר טרם
נקיטת הליכים משפטיים, ודרישה לפיצויים בסך 50,000 ₪ והתנצלות. הוא הבהיר שאם לא
אעשה כן, הסכום בתביעת הדיבה יהיה גדול הרבה יותר.
הנוסח נשמע מאיים ומפחיד, אולם בו במקום גמלה החלטה בלבי – יהיה מה
שיהיה, ואם יהיה צורך, אני מוכן לשלם כל מחיר שיידרש, אך לא אכנע לסחטנות הזאת.
האיום בתביעה והדרישה לפיצויים היו ניסיון להלך אימים עליי כפובליציסט,
המבקר את תופעת הכהניזם ואת בן גביר עצמו, באמצעות סתימת פיות ופגיעה בכיסי, תוך
ניצול ציני לרעה של המושג "לשון הרע".
מצפוני אינו מאפשר לי לתת ידי לניסיון הנואל והמסוכן הזה לסתימת פיות,
ואיני מוכן להיכנע לדרישה הזאת מתוך פחד. כניעה כזו, כמוה ככניעה לטרור ולסחטנות,
ואיני מוכן לה. יתר על כן, אני רואה בשיטה הזאת של ניסיונות להלך אימים על מבקריהם
- דרך המקובלת על אנשי הימין הכהניסטי לסחוט כספים שיממנו את פעילותם, שאני רואה
בה סכנה חמורה למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לדמוקרטיה וליהדות, ואין לי עניין
להיסחט ולממן פעילות כזאת.
יש לציין, שבעבר כבר זכיתי בתביעת דיבה של איזה כהניסט, שניסה אף הוא
לנהוג באותה דרך.
לכן, החלטתי לדחות את הדרישה ולהסתכן במשפט דיבה.
במכתבו של בן גביר, הייתה גם אתנחתא הומוריסטית. בן גביר טוען שפגעתי
ב...שמו הטוב. שמו הטוב?! של בן גביר?!
למיטב הכרתי, כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם, אמור להיות לו שם טוב. איזה
שם טוב יש לבן גביר? מי שמאמין בכהניזם ותומך במעשים הנעשים בשם אידיאולוגיה זו,
רואה באיתמר בן גביר גיבור, גאה במעשיו, ובעיניו שמו של בן גביר טוב בשל מה שהינו.
בעיני אותם אנשים, מאמרי לא יפגום בשמו ה"טוב" של בן גביר, אולי להיפך.
מי שרואה כמוני, ואני משוכנע שכמו רובו המוחלט של הציבור הישראלי, את
הכהניזם ואת המעשים הנעשים בשם אידיאולוגיה זו סכנה ואיום על המדינה ועל הדמוקרטיה
וביזוי היהדות, רואה באיתמר בן גביר אדם מסוכן, עם היסטוריה של פריעת חוק, הסתה
וגזענות, ובעיניו אין כל שם טוב לבן גביר – נהפוך הוא, שמו הוא שם רע. מי שכך רואה
את הדברים – בן גביר לא נהנה אצלו משם טוב, לא בשל מאמרי, אלא בשל מעשיו
והתנהגותו, אותם הזכרתי במאמר.
המוניטין הרע שצבר בן גביר לאורך למעלה מעשרים שנות פעילותו, לא נוצר
בעקבות מאמרי. הציבור הישראלי זוכר את תלישת סמל מכוניתו של רבין חודש לפני הרצח
והתרברבותו של בן גביר בפני כלי התקשורת, שעה שנפנף בסמל התלוש, על כך ש"בפעם
הבאה נגיע אליו", כפי שלאסוננו אכן קרה. בראיונות טלוויזיוניים עם בן גביר
בביתו, הוא הצטלם תחת תמונתו של המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, שרצח 29
מתפללים בטבח הנתעב במערת המכפלה, מה שמעיד על הערצתו של בן גביר למחבל ואהדתו
לטבח שביצע. האם מאמרי הוא זה שיעלה או יוריד משמו הטוב או הרע של בן גביר?
לא היה בכוונתי להיכנע לניסיונו של בן
גביר להשתיק אותי ולהלך אימים על מי שירצו לבקר אותו ואת הכהניזם בעתיד. לא היה בכוונתי
להיות גורם למימון פעולתו של בן גביר, שאני רואה בה סכנה למדינת ישראל.
עם קבלת מכתב האזהרה, מיהרתי לכתוב
תגובה ברוח הדברים הכתובים כאן. עורך דין תרגם את תגובתי לשפה משפטית.
בזה נגמר העניין. בן גביר פועל
ב"שיטת מצליח". אתי הוא לא הצליח.
ואת כל זה כתבתי כדי להעביר את המסר: העיקר,
לא לפחד כלל!
* "שישי בגולן"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
