הבלוג של אורי הייטנר

האחריות האישית, הבחירה האישית, התשובה – אלה הם רעיונות מרכזיים ביהדות, שבעטים היא אינה דטרמיניסטית.

אולם בספר יחזקאל קיימת נטיה דטרמיניסטית. החורבן הוא עובדה שאי כל אפשרות להשפיע עליה או לשנות אותה. ומדוע רק נטיה? כיוון שהחורבן הוא עונש על מעשיהם של ישראל, ולא דבר שנקבע מראש. אולם תהליך החורבן עבר את נקודת האל-חזור שלו, ולכן כעת מדובר בדטרמיניזם.

מה תפקידו של נביא בדטרמיניזם הזה? אם כלה ונחרצה שהחורבן יתבצע ככתבו וכלשונו, איזה טעם יש לכך שהנביא יקרא לעם לחזור בתשובה. ואכן, הוא אינו קורא לעם. נהפוך הוא, מלכתחילה אלוהים מבהיר לו שהעם יצחק לו וירוץ לבילויים.

תפקידו הוא למען הפרוטוקול. למען ההיסטוריה. עליו לומר את מה שחייב להיאמר, כדי לתת פשר ומשמעות הן לחורבן והן לתקומה שבעקבותיו.

בפרק ח' ליחזקאל תפקיד נוסף. הוא מעין חבר המושבעים. אלוהים מציג לו בשידור חי: כיצד העם חוטא בעבודה זרה. לכאורה, אלוהים חש צורך להוכיח את צדקת החלטתו, לגרום לנביא להבין את צדקתו.

יחזקאל רואה ומבין. יחזקאל אומר את הנבואות שאלוהים השתיל בו. יחזקאל אינו יכול להתבטא נגד מה שראה. אין הוא יכול להשפיע, להחזיר את עם ישראל בתשובה. "וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה, לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל, וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם".

* 929