הבלוג של אורי הייטנר

בקורסים של שיטת אדיג'ס, שרבים מאתנו נטלו בהם חלק, למדנו על מחזור החיים של חברה, והמעבר שלה מתהליכי צמיחה לתהליכי הזדקנות.

הגרף, המתאר את העקומה הצומחת עד לפסגה וממנה – עקומה יורדת, מזכירה את חייו של אורגניזם חי, של אדם, בעל חיים, צמח. באורגניזם חי, תהליך ההזדקנות הוא בלתי הפיך, וסופו ידוע.

האם הסוף הזה נגזר גם על חברה?

****

נפגשתי לראשונה עם התאוריה הזאת ועם הגרף הזה, בסדנה לחשיבה אסטרטגית, שנערכה ב"יד טבנקין", בהנחייתו של חתן פרס ישראל פרופ' יחזקאל דרור, לפני כמעט שלושים שנה. העובדה שאני זוכר זאת לאחר זמן כה רב, מעידה על ההשפעה הרבה של הסדנה על חשיבתי, השפעה מכוננת.

פרופ' דרור דיבר על תהליכי משבר והזדקנות של ארגונים, ותיאר שלבים הכרחיים בהתפתחותה של כל מהפכה מנצחת. השלב הראשון הוא השלב החלוצי, המהפכני. השלב שלאחר המהפכה כונה בפיו "בניית האימפריה", שלב ההתארגנות, שאף הוא מאופיין, בראשיתו, בצמיחה ופריחה. לאחר מכן יש שלב של מיסוד המהפכה, הפיכת האידיאולוגיה לרוטינה וראשיתו של תהליך שקיעת הארגון וקמילתו. לטענתו, התהליך הזה הוא תהליך הכרחי, שכל ארגון חייב לעבור, כפי שחיי אדם מחייבים את תהליך ההזדקנות.

ההבדל בין אדם לארגון, הוא היכולת של ארגון בשקיעה להצמיח את עצמו מחדש, באמצעות הזרמת דם חדש, כוחות חדשים. בניגוד לחיי אדם, חיי ארגון יכולים להתארך, כיוון שבני האדם שבתוכו יכולים להתחלף. הבעיה היא, שטבעו של ארגון, בשלב השקיעה, הוא לסגור את עצמו בפני כוחות חדשים, לראות בהם איום ולהתגונן בפניהם. לעולם הארגון אינו מצהיר על כך, להיפך, אולם כך נוהגים מרבית הארגונים, כך נוהגות רבות מהחברות.

את שלב השקיעה הגדיר פרופ' דרור כ"עקומה יורדת". שלב זה מחייב את הארגון לבחור בין ניוון ושינוי. בדברו על שינוי, התייחס פרופ' דרור לשינוי גדול ומשמעותי, משנה מגמה. ארגון יכול לקבל את כל ההחלטות הנכונות כשהוא נמצא על עקומה יורדת, אך לא יהיה בכך כדי לשנות את המגמה, אלא לכל היותר לעכב ולמתן אותה. רק שינוי משמעותי, משנה מגמה, יביא לתוצאה הרצויה.

****

קיבוץ אורטל חווה את כל השלבים – שלב החלוציות המהפכנית, שלב הבניה והארגון, שלב המיסוד. את שינוי המגמה חווינו במשבר קשה וחריף, סביב שנת השלושים לקיומנו.

העובדה שעד אותה תקופה הלכנו מחיל לחיל ולא חווינו משברים, לא חברתיים ולא כלכליים, רק העצימה את הטראומה של המשבר.

היה זה משבר חברתי ביחסים בין קבוצות בחברה, בין מרכז ופריפריה. היה זה משבר אידיאולוגי ואובדן אמון בקרב חלקים מן הציבור בדרך החיים השיתופית. היה זה משבר דמוגרפי חריף, של עצירוּת ממושכת בקליטה חדשה ולצדה עזיבה גדולה, של משפחות מרכזיות ומובילות באורטל. העזיבה המחישה לנו שלא הגענו למסה קריטית דמוגרפית, שתאפשר לנו יכולת עמידה בעזיבה גדולה. מצאנו את עצמנו לא רק על עקומה יורדת, אלא על עקומה יורדת תלולה, על מדרון.

בסיטואציה הזאת קיבלנו החלטות נכונות וחשובות. קיבלנו החלטות כלכליות נכונות, שבזכותן – לא זו בלבד שהמשבר לא לווה במשבר כלכלי, אלא דווקא בצמיחה הגדולה ביותר בתולדות אורטל. קיבלנו החלטות חברתיות ואידיאולוגיות נכונות, באשר לאורחות חיינו. ההחלטות הללו היו חשובות מאוד והבטיחו את אחדות החברה. אולם כל אלו היו החלטות נכונות על עקומה יורדת. לא היה בהן די כדי לשנות את המגמה.

אילו המגמה נמשכה, היינו צפויים לעזיבת משפחות נוספות, עד כדי הידרדרות למשבר סופני, בלתי הפיך. 

במצב הזה, אחזנו בציציות ראשנו ומשכנו את עצמנו משקיעה, בהחלטה משנת מגמה – תכנית "אורטל 2017"; תכנית הצמיחה הדמוגרפית הגדולה.

הייתה זו תכנית גרנדיוזית, שאמנם התקבלה פה אחד, אך רבים מן התומכים בה הטילו ספק בהיתכנותה; בוודאי באשר לקליטה הגדולה לחברות בקיבוץ השיתופי.

ארבע שנים חלפו – 80% מתכנית החומש, והתוצאות עולות על הציפיות האופטימיות ביותר.

עירוי הדם שקיבלנו משמעותי ביותר – לא רק מבחינה מספרית, לא רק מבחינה גילית, לא רק בהצערת הקיבוץ, לא רק בהתמלאותם מחדש של בתי הילדים בילדי אורטל, לא רק בכך שבתינו שוב הומים מתינוקות; לא פחות מכך, הוא משמעותי מבחינה איכותית. כאשר אני מדבר על איכות, כוונתי לאיכות קיבוצית קהילתית, כלומר לקליטת אנשים המתאימים לחיי קיבוץ שיתופי, לחיים קהילתיים, לחיי ערבות הדדית, לחיי שותפות, לחיי חברה ותרבות תוססים. כאשר אני מדבר על איכות, כוונתי לחברים בעלי מוטיבציה משימתית - לתרום, לפעול, לעשות, להוביל ולאט לאט אף להנהיג. כל בחינה אובייקטיבית של הקליטה החדשה ותרומתה לחיינו הקהילתיים, תעיד באופן חד משמעי על הצלחה רבתי.

בתהליך הצמיחה הדמוגרפית "אורטל 2017" הצלנו את אורטל.

****

בפרשת השבוע, פרשת "ניצבים", נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים!"

במשבר העמוק בתולדותינו בחרנו בחיים! חברה שלמה, ובראשה מנהיגות חזקה ומחויבת, בחרה בחיים, התנערה וחילצה עצמה מן המצר באופן מעורר התפעלות.

עלינו להכיר בטוב, לברך על הטוב, להודות על הטוב.

עלינו גם לזכור, שכל טוב טומן בחובו גם פוטנציאל רע; שבכל הזדמנות יש גם איום. בחלקו השני של המאמר, אתמקד באיומים, שבעיניי אינם אלא אתגרים.

* מידף - עלון קיבוץ אורטל