הבלוג של אורי הייטנר

כפי שכבר ראינו בפרקים קודמים, לא זו בלבד שיחזקאל, שלא כירמיהו, אינו נרדף, אלא הוא בעל מעמד מיוחד בקרב גולי גלות יהויכין היושבים בבבל. הם עולים אליו לרגל לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה. מה בדיוק הם מבקשים? ללמוד תורה מפיו? להתייעץ אתו? לדעת את העתיד? לדרוש בשלום אחיהם בירושלים? או שמא לשאול על בעיותיהם האישיות? סביר להניח שלא, כיוון שהם מוצגים כמשלחת של אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר משלחת מתוך ההנהגה של יהדות בבל. עם זאת, ההגדרה "אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" ולא "זִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", רומזת לנו על מחלוקת בקרב ההנהגה, שרק חלק ממנה, פלג מתוכה, עלו ליחזקאל לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה. לכן, שבקוראנו את הפרק, כדאי שננסה להבחין בדקויות הללו – האם יש מסר אחד של הנביא, הוא שמא יש מסרים שונים, המיועדים לתת מענה לקבוצות שונות בהנהגה.

הפרק אינו מספר לנו מה בקשתם או שאלתם של חברי המשלחת. מה שמסופר הוא שיחזקאל אינו נותן להם תשובה ישירה. התשובה היא נאום ארוך שבו הוא מונה את חטאי אבותיהם מראשית האומה ועד עתה; את כפיות הטובה של העם הנבחר בקונו, את בגידתו עם אלילים אחרים, את תועבת העברת ילדיהם באש. אף שהמפגש היה בחודש אב, נאומו של יחזקאל הוא גרסת פרוזה לפרשת השבוע שלנו – לשירת "האזינו". על החטאים הללו נענש עם ישראל בחורבן ובגלות.

ובדברו על הגלות, מציג יחזקאל שני מסרים מעניינים. האחד, הוא שלילה מראש של אפשרות האמנציפציה. וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם, הָיוֹ לֹא תִהְיֶה; אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים. כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם, כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית.

כלומר, אומר להם יחזקאל, אני יודע שיש בקרב העם היושב בבבל, או העם שיישב לעתיד לבוא בקצוות כל הארץ, בין גויים רבים, שירצו להתבולל, להשתלב, להתערות בעמים, לאמץ את תרבותם, את דתם, את מנהגיהם. הנביא מבהיר להם בשם אלוהים: הָיוֹ לֹא תִהְיֶה. כלומר, אלוהים אינו אל טריטוריאלי, השכינה אינה נמצאת רק בא"י, היא יוצאת עִם עַם ישראל לגולה, ועינו של האח הגדול פקוחה תמיד. הם אינם יכולים לברוח ממנו, הם אינם יכולים לברוח מיהדותם, הם אינם יכולים להתבולל. הניסיון הזה יעלה להם ביוקר – בנדודים, בסבל, ברדיפות ובאלימות.

אולם לצד המסר הזה, יש מסר נוסף, המתמודד עם אידיאולוגיה אחרת הרווחת בקרב העם, וכנראה זו דרכם של חברי המשלחת שעולה לרגל ליחזקאל. כאן מדובר באנשים שאינם פונים ליחזקאל במקרה – הם דורשים את ה', הם אינם רוצים להתבולל. הם דווקא רוצים לשמור על ייחודיותם, על תרבותם, על דתם ואמונתם. אולם הם סבורים שהדרך לכך היא הקמתו של בית המקדש בבבל. כלומר, הפיכת גולת בבל (או ספרד, או ברלין, או ליטא, או פולין, או ברוקלין) תחליף לירושלים. הרי אם השכינה אינה שרויה בא"י בלבד, אם היא מלווה את ישראל בכל ארצות גלותו, אז מה הבעיה?

יש היגיון בדבריהם. הרי הניסיון בא"י לא היה מוצלח. עובדה, גורשנו ממנה. הרי אלוהים נמצא אתנו גם כאן. הרי איננו שייכים למפלגת המתבוללים ואיננו מבקשים אמנציפציה. להיפך, אנו מבקשים להקים מרכז תרבותי רוחני גדול במקום שבו אנו יושבים, כי איננו מקדשים עצים ואבנים, ומה זה משנה לנו ארץ ישראל או נהרדעא, או וולוז'ין?

יחזקאל שולל מכל וכל את הגישה הזאת. אין ירושלים דליטא, הוא מסביר להם וגם לא ירושלים דניו יורק. גם אם אתם נמצאים כעת מחוץ לארץ ישראל, אינכם ב"תפוצות". אתם בגולה. המולדת שלכם אחת ויחידה – ארץ ציון וירושלים. אין לכם ארץ אחרת, וגם לא מולדת שניה.

כִּי בְהַר קָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, בָּאָרֶץ - שָׁם אֶרְצֵם, וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם. בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה, בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם.

הנביא מבהיר להם, שמקומו של עם ישראל הוא אך ורק על אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, ורק באָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם.

עוד טרם גלותו של רוב העם, הנביא מביט קדימה, ושולל הן את אידיאולוגיית האמנציפציה ואן את אידיאולוגיות המרכזים הרוחניים החלופיים, ומבהיר ליהודים, שיש רק דרך אחת לחיים יהודיים נאותים – לחיות כיהודים בארץ ישראל.

* 929