מגדל הפזמון / שלומי שבן
פינתי השבועית ברדיו "אורנים" 15.11.16
באופן בלתי מפתיע, פינתי מוקדשת היום לזכרו של אמן גדול – לאונרד כהן,
שהלך בשבוע שעבר לעולמו, בגיל 82.
כאשר שמעתי על הענקת פרס נובל לספרות
לבוב דילן שמחתי. באמת מגיע לו. אבל אמרתי בלבי: קודם מגיע ללאונרד כהן.
הוא לא הספיק. לאונרד כהן היה משורר
דגול. אגב, אילו הוא היה זוכה בפרס, לא היה מתעורר הוויכוח העקרוני "האם זאת
שירה", כי הוא החל את דרכו כמשורר הכותב שירה בלתי מולחנת. רק אחרי שפרסם את
שלושת ספרי השירה הראשונים ואת הרומן הראשון, וכבר נחשב לאחד המשוררים והסופרים
המובילים בקנדה, החל בקריירה כמוסיקאי וזמר, בעיקר משיקולי פרנסה. וגם בהמשך דרכו, חלק מיצירתו הייתה שירה לשמה, לא להלחנה.
לאונרד כהן היה משורר יהודי מאוד. מה פירוש יהודי מאוד? הכוונה שאין
הוא משורר שנולד לאם יהודיה, אלא משורר ואדם שהיהדות היא מרכיב משמעותי באישיותו,
בתרבותו וביצירתו האמנותית.
כל ימיו, יצירתו של כהן הייתה יהודית. גם כאשר עסק בבודהיזם, גם כאשר
חי תקופה במנזר בודהיסטי וגם כאשר כתב על ישו, הוא עשה זאת כיהודי. הוא היה יהודי
באמונתו הדתית, הוא היה יהודי בתרבותו, הוא היה יהודי בהזדהותו הלאומית והוא היה
יהודי בהזדהותו עם מדינת ישראל.
הוא כתב על האלוהים, הוא כתב על התנ"ך, הוא כתב בהשפעת הקבלה
והתפילה, הוא כתב על השואה. השיר שבזכותו התאהבתי בכהן ובשירתו, היה "Dance me to the end of love" - "רקדי אתי עד קצה האהבה". אך רק
שנים רבות מאוחר יותר למדתי, שהשיר נכתב בעקבות ביקור של כהן באושוויץ, והוא
התייחס לתזמורת היהודית בשערי אושוויץ ולנגנים שניגנו עד מותם. הוא כותב שם על
היונה והתיבה, כרמז למבול ולסוף העולם, ולהבטחה שלא יהיה עוד מבול, שהופרה בשואה.
הוא כותב שם "על נהרות בבל" כרמז לחורבן ולגלות. והוא כותב שם על צליל
כינור בוער.
שיר יהודי מאוד נוסף שאזכיר הוא Who by Fire"" - "מי
באש".
השיר נכתב בהשראת הפיוט "ונתנה
תוקף" שנאמר בימים הנוראים. הפיוט הזה מחובר בתודעה הישראלית למלחמת יום
הכיפורים, בזכות לחנו של יאיר רוזנבלום שנכתב לזכרם של 11 בני בית השיטה שנפלו
במלחמה. אך הוא לא היה הראשון שחיבר את הפיוט של יום הכיפורים למלחמת יום
הכיפורים. קדם לו לאונרד כהן. את "מי באש" הוא כתב במלחמת יום הכיפורים.
במלחמה עלה כהן על מטוס והגיע לישראל,
במטרה לקבל נשק ולהצטרף למגִנים על מדינת היהודים המותקפת מפני הפולש. מהר מאוד
הובהר לו, שהתרומה שלו יכולה להיות בשירה בפני החיילים. הוא הצטרף להרכב שכלל את
מתי כספי, אושיק לוי, פופיק ארנון ואילנה רובינא. הם עברו מיחידה ליחידה, בסיני
ובגולן, והופיעו בפני הלוחמים. לאונרד כהן שר את שיריו, ומתי כספי ליווה אותו
בגיטרה.
המלחמה השפיעה עליו מאוד. הוא כתב בהשפעתה
מספר שירים, ובהם, כאמור, "מי באש". אקרא את הבית הראשון של השיר,
בתרגומו של קובי מידן:
"מי באש? מי במים? מי לאור השמש? מי
בחשכת ליל? מי בבית דין של מטה? מי בישיבה של מעלה? מי בפריחה החייכנית הזאת? מי
בדעיכה איטית מאוד? ומי, מי קורא בשמנו?"
והשיר מסתיים במילים: "מי על חרבו
שלו? מי בשבי ימיו? מי ברוב כוח? ומי, מי קורא בשמנו?".
לאונרד כהן ביקר והופיע הרבה בישראל.
ביקורו האחרון היה במסע ההופעות הבינלאומי האחרון שלו, ב-2009.
הוא הופיע
באיצטדיון ר"ג לפני כחמישים אלף צופים. לאחר השיר הראשון הוא בירך את ישראל
בברכת בלעם: "מה טובו אהליך יעקב,
משכנותיך ישראל".
ובתום ההופעה
פרש את כפיו לעבר הקהל, וברך אותו, את ברכת הכוהנים:
יְבָרֶכְךָ ה'
וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה'
פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה'
פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׁם לְךָ שָׁלוֹם.
זמן קצר טרם
ביקורו של ליאונרד כהן כתבתי: "איזה מזל שהזמר והמשורר לאונרד כהן אינו קורא
'מעריב'. אילו קרא, מה היה עושה לאחר קריאת מאמרו של העיתונאי היורד רון מיברג, בו
לעג לניסיון להביא את לאונרד כהן למופע בישראל? בגיליון ערב פסח, הסביר מיברג שאין
מצב שכהן יסכים להופעה כזאת. ישראל אחרי 'עופרת יצוקה' מוקצית בדעת הקהל מחמת
מיאוס, ואם כהן יופיע בארץ, הוא עלול בהופעה אחת להרוס את כל הקרדיט שיצבור ב-80
המופעים במסע הפרידה שלו.
לאונרד כהן לא
קרא, כנראה, את מיברג, ולכן הוא החליט לסיים את הקריירה המוסיקלית שלו, בת עשרות
השנים, במופע בישראל, בפני בני עמו. לאונרד כהן, פטריוט יהודי ואוהב ישראל, לא
יכול לבחור דרך טובה וראויה יותר לסיים את הקריירה שלו".
רון מיברג
ושכמותו, הם המשת"פים של תעשיית האנטישמיות החדשה, תעשיית החרמות על ישראל.
כל כך עלוב ובזוי הוא, כל כך עלובים ובזויים בני דמותו, אלה הנושאים בפיהם קללה על
ישראל, מתרוצצים ברחבי העולם בתערוכות נודדות כדי להכפיש את מדינתם, להעליל עלילות
על צבאם, להסית את העולם נגד עמם ואחד הגרועים שבהם, התגלמות הישראלי המכוער, אף
הלך למועצת הביטחון כדי להפציר בה לפעול בכל הכוח נגד מדינתו.
איפה הם אותם
ננסים, אותם מיברגים, אותם ישראלים מכוערים, אותם נושאי קללה – ואיפה הוא; האמן
הדגול, היהודי הפטריוט, אוהב עמו, שעמד מול קהל הרבבות ובירך את עם ישראל, את
מדינת ישראל, בברכת השלום.
וראוי להדגיש – עמדותיו הפוליטיות של
לאונרד כהן, אף שלא היו עקביות וחלו בהן שינויים וזיגזגים, היו בדרך כלל עמדות
השמאל הישראלי. באותה הופעה, הוא תרם חלק מהכנסות המופע לפורום המשפחות השכולות
המשותף לישראלים ופלשתינאים. אולם הכל מתוך פטריוטיות ישראלית, אהבת ישראל
והתנגדות עקבית לתעשיית הדה-לגיטימציה לישראל.
בשל היותו יוצר גדול, בזכות היותו זמר
פופולרי, בזכות שירתו היהודית ובשל הקשר שלו עם מדינת ישראל וביקוריו הרבים בה,
הוא זכה כאן לפופולריות רבה, ורבים מאוד משיריו תורגמו לעברית. הוא תורגם בידי
טובי היוצרים בישראל, ובהם נעמי שמר, יעקב שבתאי, אהוד מנור ועוד. שני היוצרים
שהקדישו יותר מאחרים לתרגומו, הם יוסי גמזו וקובי מידן. יוסי גמזו הוציא ב-1973
ספר שירים של לאונרד כהן בתרגומו – "כציפור על התיל".
קובי מידן הוציא שני ספרי שירים של כהן
בתרגומו. ב-2007 הוא פרסם את "ספר הכמיהה", וב-2009 את "לאונרד כהן
– השירים". בהופעה של כהן באיצטדיון ר"ג ב-2009, הופיעו כתוביות בעברית
עם תרגום של שיריו על מסכי ענק; אף הם בתרגומו של מידן. בניגוד לתרגום בספרים,
שהוא תרגום משירה אנגלית לשירה עברית, התרגום במופע היה תרגום מילולי, כמו תרגום
של סרט. כלומר, מידן תרגם מחדש את השירים שכבר תרגם והתאים אותם לאופי האירוע.
קובי מידן, כידוע, הוא קריין מוכשר. לפני חודשים אחדים השתתפתי במופע שלו על
לאונרד כהן, עם הזמר איתי פרל. איתי שר וניגן, קובי קרא משיריו של כהן, סיפר על
חייו ויצירתו והקרין סרטונים והקלטות מהופעותיו וראיונות אתו. זה היה ערב קסום.
אפשר להגדיר את מידן כסוכן העיקרי של לאונרד כהן בישראל ובעברית, ולכן הופתעתי
לשמוע, בתכנית רדיו שלו ושל קוטנר, בעקבות מותו של לאונרד כהן, שהוא מעולם לא נפגש
עמו ולא שוחח אתו.
תמיד אהבתי את לאונרד כהן ואת שירתו. כשהאזנתי
לו, חשתי את העומק, את הרגש, את האהבה, את העצבות, את היהודיות; אבל רק כשקראתי את
תרגומיו של קובי מידן, הבנתי אותם באמת.
השיר שנשמע היום הוא שיר של לאונרד כהן,
בתרגומו של מידן. לשם כך נארח בפינה לראשונה, זמר ויוצר ובעיקר פסנתרן וירטואוז,
שאני מאוד אוהב, וממש מוזר שטרם השמעתי אותו – שלומי שבן. שבן שר שלושה שירים של
לאונרד כהן, בתרגומו של מידן. האחד הוא שירו המוכר ביותר של כהן, הסמל המסחרי שלו,
"הללויה", שככל הידוע לי אינו מופיע על תקליט. עוד שניים הם מתוך התקליט
"מגדל הפזמון" – "קחי עוד ואלס" ושיר הנושא "מגדל
הפזמון", שאותו נשמע היום. לשיר הזה יש גרסה עברית נוספת, של אריאל הורביץ
שתרגם ושר. בגרסת הורביץ השיר נקרא "מגדל השירים".
אעשה השוואה אחת, מעניינת, בין הגרסאות.
באחד הבתים פונה לאונרד כהן להאנק ויליאמס וצועק לו על הבדידות הקשה של האמן. האנק
ויליאמס, המוסיקאי, המשורר והזמר היה סמל מוסיקת הקאונטרי, בעיקר של שנות ה-40.
ליאונרד כהן גדל עליו והוא היה בעבורו סמל והשראה. בתרגום של קובי מידן, הוא פונה
לויליאמס. אולם בגרסת אריאל הורביץ הפניה היא ל... אמא. לנעמי שמר, ההשראה של
אריאל הורביץ. אני רואה בכך ביטוי לעומק ההזדהות של אריאל עם השיר ועם היוצר. כאמור,
שלומי שבן שר את הגרסה של מידן, אך הוא קצת שינה אותה. בפנותו לקהל הישראלי, מה
הטעם לשיר על ויליאמס, שאינו מוכר כאן. הוא פונה לשמוליק קראוס.
"מגדל הפזמון" הוא שיר שמתאים לי
מאוד להיפרד עמו מלאונרד כהן. המשורר מופיע בשיר כאמן אקזיסטנציאלי, שהאמנות היא
קיומו, והיא עומדת מעל הכל. היא גובה ממנו מחיר כבד. "בלי אף חבר ועם מעט
שיער כואב לי כל איבר שפעם שר" הוא מת לאהוב אבל זה רק רצון. ומהי מהות חייו?
"עובד כדי לשלם על חדר במגדל הפזמון". כלומר, העולם שבו חי הוא מגדל של
שירים, וכל חייו קודש לזכות להיות חלק מן העולם הזה.
הוא נולד כך, זאת לא הייתה בחירה, עם קול
זהב אשר אומר שירה. השירה אינה מקצוע, אינה תחביב, אפילו אינה שליחות או מפעל
חיים. היא החיים עצמם. לכך הוא נולד, לזאת הוא נועד. "לפחות שלושים ושניים
מלאכי עליון קשרו אותי אל השולחן כאן במגדל הפזמון".
השיר מדבר גם על המוות. אבל מותו של יוצר,
הוא לא ממש מוות, כי יצירתו ממשיכה לחיות גם אחריו. "עכשיו נאמר שלום, הזמן
כמעט נגמר. מעבירים אותנו למגדל אחר מחר. אבל קולי ימשיך ללחוש לך כשתרצי לישון.
מילים טובות אני אשלח לך ממגדל הפזמון".
לאונרד כהן מת, אבל הוא ימשיך לשלוח לנו
ולדורות הבאים מילים טובות ממגדל הפזמון. ואנו ניפרד ממנו עם השיר המקסים הזה,
בביצועו של שלומי שבן.
כל חברי עזבו,
יש לי מעט שיער
כואב לי במקום
הזה שפעם שר
ואני מת להתאהב
אבל מן הון
להון
רק משלם שכר
דירה יום-יום
במגדל הפזמון
שאלתי את
שמוליק קראוס
כמה בודד זה
עוד יהיה
שמוליק קראוס
לא ממש עונה
אבל שמעתי אותו
משתעל המון
מאה ותשע עשרה
קומות מעלי
במגדל הפזמון
אני נולדתי
ככה, זה היה המצב
נולדתי עם מתת
האל של קול זהב
ותריסר מלאכים
מעולם קדמון
קשרו אותי אל
השולחן הזה כאן
במגדל הפזמון
אז תנעצי סיכות
וודו בבובה של קש
זה קצת דומה
לי, בובה, אבל לא ממש
אני ליד חלון,
שם האור ניאון
שום נקבה לא
תהרוג אותי, לא
לא במגדל
הפזמון
תגידו שאני
מריר, רק תזכרו את זה
לשמנים יש
תעלות למטבחים של הרזה
ויום הדין קרב,
ואולי זה לא נכון
אתם יודעים,
שומעים קולות קצת מוזרים כאן
במגדל הפזמון
רואה אותך בעבר
השני
והנהר בינינו
נהיה כה אימתני
אבל אהבתי אותך
וזה מה שחשוב
גשרים שלא
חצינו עולים בלהבות
כל מה שהפסדתי
קרוב אלי מאוד
אף פעם, אף פעם
לא נפסיד אותו שוב
אני אגיד עכשיו
שלום
ואין לדעת אם
אחזור
מעבירים אותנו
למגדל אחר כאן באזור
אבל את תשמעי
ממני, בובה
הרבה אחרי
שאדום
אני אלחש לך
ברכות מתוך מרפסת
במגדל הפזמון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
