* לחץ על חמאס - בחספין
שבגולן מוצגת תערוכת קריקטורות פרי מכחולו של הדר גולדין ז"ל, קצין צה"ל
שנהרג ב"צוק איתן", בהפרת אחת מהפסקות האש הרבות, ומחבלי חמאס מחזיקים
בשרידי גופתו.
בטקס ההשקה מתח אביו, פרופ' שמחה גולדין, ביקורת על ההנהגה המדינית
והצבאית, על חוסר המעש שלהם, והימנעות מפעולה להשבת גופותיהם של אורון שאול והדר
גולדין, וכינה זאת שבר ערכי.
שר הביטחון ב"צוק איתן" בוגי יעלון, קרוב משפחה של משפחת
גולדין, הביע בדבריו התנגדות להחזרת מחבלים תמורת גופות החללים, וטען שיש להפעיל
לחץ על חמאס כדי להביאם להחזיר את הגופות.
לבי לבי למשפחת גולדין, אני מזדהה עם כאבם ועם דרישתם. אני מסכים עם שני
צדי המשוואה של יעלון – הן ההתנגדות לשחרור מחבלים והן התמיכה בהפעלת לחץ. אולם
אני מודה שאיני יודע למה הכוונה. איזה לחץ אפקטיבי ניתן להפעיל, תוך הקפדה על הימנעות
מחימום מחדש של הגבול (ואני משוכנע שאף אחד אינו רוצה בהתחממות כזו).
* השאלה שלא נשאלה - משה
בוגי יעלון הרצה בפני חניכי מדרשת השילוב בנטור והמכינה הקדם צבאית במיצר – בפני עשרות
בני נוער מן האיכותיים והערכיים ביותר, העומדים לקראת גיוס בשנה הבאה. יותר
משהייתה זו הרצאה של פוליטיקאי, הייתה זו הרצאה של מחנך. הוא דיבר אתם על ציונות,
יהדות, אמונה בצדקת הדרך הציונית, על ערכים, וקרא להם לבחון לפני כל החלטה משמעותית
בחיים, הן בצבא והן באזרחות, את טובת הכלל ותרומתם לכלל, לא פחות מטובתם האישית.
בשלב השאלות הופתעתי – הייתי בטוח שהשאלה הראשונה תהיה על אלאור אזריה,
אך להפתעתי לא נשאלה אף שאלה בנושא. שמא הנושא מוצה בדיון הציבורי? שאלתי את בוגי
לדעתו, והוא אמר שזה מקרה חריג, הפעם הראשונה שהוא לא נשאל על הנושא; הסוגיה רוחשת
ולבטח תסעיר מחדש את הרוחות לקראת הכרעת הדין.
* מ"ימין" לנתניהו - בן
כספית דיווח ב"מעריב" שגורמים במפלגת העבודה הציעו ליעלון את ראשות
מפלגת העבודה ללא פריימריז ואת הוצאת גורמי השמאל מן הרשימה באמצעות ועדה מסדרת. יעלון
דחה את ההצעה, ומקורבו אמר לעיתון שהוא נמצא "עמוק בימין, ותהום פעורה בין
עמדותיו לעמדות מפלגת העבודה".
באופן כללי, ועל סמך ניסיוני, אני מתייחס בחשדנות רבה לאמינותו של בן
כספית. איני יודע אם היו דברים מעולם ואם כן – עד כמה הפרטים מדויקים.
אולם אני מאמין שאם אכן הוצעה ליעלון הצעה כזאת – הוא היה דוחה אותה
מהנימוקים שהציג המקורב.
יעלון הוא יריב של נתניהו ושל הימין בכל הקשור לממלכתיות, לניסיון לרסק את
האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה – בית המשפט, התקשורת, הרגולציה וכו'. הוא מבקר
בחריפות את שיטת ה"הפרד ומשול" של נתניהו, ההיבנות שלו על פלגנות וליבוי
שנאה בחברה הישראלית. הוא מציג אלטרנטיבה של מנהיגות ישרת דרך, נקיית כפיים, צנועה
ומבוססת על דוגמה אישית.
אולם מבחינה מדינית ביטחונית, במושגים המקובלים של "ימין"
ו"שמאל", עמדותיו של יעלון הן מ"ימין" לנתניהו – הוא מתנגד לדרך
נאום בר-אילן, לדברי נתניהו בתכנית הטלוויזיה האמריקאית "שישים דקות"
בשבוע שעבר וכד'.
* מי חיסל את מהנדס הטרור? – האם המוסד
חיסל את מהנדס הטרור מוחמד א-זווארי? מנין לי לדעת? אין לי מושג.
אבל אני יודע שהאיש בן מוות, והעולם ללא נוכחותו הוא מקום שטוב יותר
לחיות בו. אני יודע שהמוסד קיים בין השאר כדי לשחרר את העולם מנוכחותם של זווארים
כמותו. גם אם לא המוסד חיסל אותו – טוב שהמחבלים חושבים שהמוסד חיסל אותו. גם אם
המוסד חיסל אותו – טוב שהדבר לא פורסם רשמית ונשאר בערפל.
* שידור חוזר - חודש
בדיוק לפני רצח רבין, אספסוף של ביריונים תקפו באלימות את שר השיכון (בנימין בן
אליעזר) במכוניתו, באופן שבו אספסוף של ביריונים תקפו באלימות את שר השיכון (גלנט)
במכוניתו, בראשית השבוע בעמונה.
* תחמושת למחבלים - הברחת טלפונים ניידים למחבלים כלואים, היא פשע לא פחות חמור מהברחת
אקדחים לאותם מחבלים. השליטה של אותם רבי מחבלים בארגוניהם, באמצעות הקשר אליהם
מהכלא, עלולה לסכן חיי ישראלים, יותר מנשק הנמצא פיזית בידיהם.
אם יוכחו החשדות נגד חבר הכנסת גטאס, יש למצות עד תום את סעיפי האישום
הקיימים בספר החוקים הישראלים, על סיוע לטרור.
* אינו עונה - המשטרה: גטאס אינו עונה. איך הוא יענה?
הטלפון שלו אצל המחבלים בכלא.
* פופוליזם לשמו – הצעתו של השר אלקין להדיח מהכנסת את ח"כ גטאס בגין החשדות
נגדו היא פופוליזם לשמו, ואולי גם ניסיון להצדיק בדיעבד את "חוק ההדחה".
אם החשדות נגד גטאס יתאמתו והוא יורשע בדין, הוא בלאו הכי יודח, גם ללא החוק
המיותר והמזיק.
* בעד הטבח – מזכ"ל מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית, הגורם המרכזי
בחד"ש – המפלגה הגדולה ברשימת המשותפת) עאמר עאדל, חוגג את הטבח ההמוני בחלב:
"איחוד העיר חלב מידי ארגוני
הטרור הוא נקודת מפנה בהדיפת טרור ה'תכפיר' בסוריה ובהכשלת מתקפת האימפריאליזם
והריאקציה על עמי האזור... העם הסורי שילם מחיר כבד כתוצאה משליטת כוחות הטרור,
והקריב קורבנות רבים כדי להכריע את הטרור. יש לנו עמדה נחרצת נגד כל פגיעה
באזרחים, ואנו תומכים בפתרון מדיני שבמרכזו מיגור הטרור וכינון תהליך פוליטי שמשלב
את כל הכוחות הסוריים שמאמינים בסוריה מאוחדת, עצמאית, דמוקרטית ופלורליסטית."
יש לציין שבאותה מפלגה יש גם דעות אחרות, אפילו הפוכות. מנהיג המפלגה
איימן עודה גינה את הטבח. אבל עובדה היא, שדמות מרכזית כל כך תומכת בטבח ההמוני,
והוא לא היחיד. עובדה זו מדברת בעד עצמה.
רק בכל הקשור לישראל, יש להם דעה אחידה.
* מחדל חמור - הקלות הבלתי נסבלת שבה נרצח שגריר רוסיה בטורקיה, מצביעה על מחדל
אבטחה אדיר, הן של טורקיה והן של רוסיה. מסתבר שהנציגים הזרים היחידים באנקרה שיש
להם אבטחה, הם של ישראל וארה"ב.
לישראל יש היסטוריה של התנקשויות בנציגים דיפלומטיים שלה בטורקיה. לפני
45 שנים נרצח באנקרה הקונסול הכללי של ישראל בטורקיה אפרים אלרום, שנחטף ונרצח
בידי טרוריסטים מארגון שמאל רדיקלי טורקי – "הצבא העממי לשחרור טורקיה".
באותה תקופה דרג היחסים הדיפלומטיים בין המדינות לא היה מלא, לא היו שגרירים והקונסולים
הכלליים היו הדיפלומטים הבכירים בנציגויות של שתי המדינות.
כעבור 21 שנה, ב-1992, נרצח קב"ט שגרירות ישראל בטורקיה, אהוד סדן,
שמכוניתו מולכדה בידי מחבלים מ"ארגון
הנקמה האיסלמי".
* החלטה סבירה - שמעתי את דבריה של אודליה כרמון, קורבן פגיעתו המינית הרעה של האנס
הסדרתי משה קצב נגד שחרורו המוקדם, ואני מבין ללבה ולסערת נפשה. אולם אני משער
שאלו היו תחושותיה ביום שחרורו, גם אילו שוחרר בתום ריצויו המלא של העונש. כך, מן
הסתם, חשים קורבנות פשע, כשהפוגעים בהם משתחררים מן הכלא, ומבחינתם הם צודקים.
אולם לא בכדי, בחברה מתוקנת לא הקורבנות שופטים את הפושעים, אלא מערכת
מקצועית, אובייקטיבית, הרואה את טובת הכלל. והמערכת השיפוטית בישראל כוללת בתוכה
גם את מערך השחרור המוקדם של אסירים.
העובדה שוועדת השחרורים לא שחררה את האנס הסדרתי בחלוף 2/3 מתקופת
מאסרו, מעידה על כך שאין המדובר בשחרור אוטומטי ולא בהנחת סלב. איני יכול לקבוע
האם הוועדה צדקה בהחלטתה, אולם מקריאת נימוקיה, אני יכול לומר בוודאות שזו לפחות
החלטה סבירה.
הוא כבר אינו סרבן טיפול כשהיה, ועל פי חוות הדעת המקצועיות שהוצגו
לוועדה, הוא מפנים את חומרת מעשיו ומביע עליהם חרטה. האם הוא משקר? יתכן. אולם
הספק קיים לגבי כל אסיר המביע חרטה ערב שחרורו, וראוי לסמוך על שיקול דעתם המקצועי
של האנשים המנוסים העוסקים בכך.
שלילת חירות היא עונש כבד מנשוא, והאינטרס של החברה היא לאפשר מנגנון
של שחרור מוקדם בגין התנהגות טובה, והדבר נכון גם לגבי האנס הסדרתי קצב.
יש לזכור, שהוא לא ממש יוצא לחופשי, אלא במשך שנתיים נוספות חלות עליו
הגבלות לא פשוטות.
העיקר הוא למנוע מצב שבו בתום תקופת הקלון תחזור על עצמה חרפת דרעי.
אני משוכנע שהפעם זה לא יקרה.
* ביד הלשון
התרגיל המסריח – את הפינה הקודמת הקדשתי למונח הפוליטי "התרגיל המבריק".
הפעם אקדיש אותה למונח אחר מן ההיסטוריה הפוליטית הישראלית, המנציח תרגיל אחר.
"התרגיל המסריח" הוא הכינוי שהדביק יצחק רבין לתרגיל שחולל
יריבו המר בהנהגת מפלגת העבודה שמעון פרס, בניסיון להפיל את ממשלת האחדות הלאומית
בה היה חבר, ולהחליפה בממשלה בראשותו.
פרס היה מ"מ ראש הממשלה ושר האוצר בממשלת האחדות השניה, בראשות
יצחק שמיר מהליכוד, שקמה ב-1988, אחרי ממשלת הרוטציה. התרגיל היה חתירה מתוך
הממשלה להפלתה, באמצעות שכנוע המפלגות החרדיות – ש"ס, אגודת ישראל ו"דגל
התורה" לתמוך בהפלת הממשלה והקמת ממשלה בראשותו, תמורת הבטחות מפליגות
בענייני דת ותקציבים, וכן שכנוע ח"כים ממורמרים מן הליכוד שלא נכנסו לממשלה
(אברשה שריר) לערוק אליו ולהתמנות לשרים.
כאשר הצליח פרס לשכנע את המפלגות החרדיות, והוא היה משוכנע שיש לו
רוב, הוא יזם משבר מלאכותי סביב סוגיה
מדינית. הכוונה הייתה להצביע בעד הצעת אי אמון בממשלה ולהפילה. כשלשמיר נודע על
הכוונה, הוא פיטר את פרס, ובעקבות זאת פרשה "העבודה" מן הממשלה, והפילה
את ממשלת שמיר בהצבעת אי אמון. הייתה זו הצבעת אי האמון היחידה בתולדות הכנסת, שבה
נפלה הממשלה.
הנשיא הרצוג הטיל על פרס להרכיב ממשלה. הרב ש"ך, מנהיג "דגל
התורה" אסר על מפלגתו להצטרף לממשלת פרס, הרב עובדיה יוסף, מנהיג ש"ס, החרה
החזיק אחריו. שתי מפלגות אלו היו שותפותיו של פרס לתרגיל, והאיסור עליהן להצטרף
שיבש את התרגיל. רק אגודת ישראל נותרה עם פרס, ויחד עם ח"כ שריר, היה בכך כדי
להעניק לו רוב דחוק. הוא הציג את ממשלתו בפני הכנסת, אך שני ח"כים מאגודת
ישראל, מזרחי וורדיגר, שסרו למרותו של הרבי מילובאוויטש, הבריזו מן ההצבעה והיא בוטלה.
גם בתוספת הזמן לא הצליח פרס להרכיב ממשלה. אי לכך, הנשיא הטיל על
שמיר להרכיב ממשלה, והוא הרכיב ממשלה חדשה, שמשלה עד בחירות 1992.
יצחק רבין, שכינה את התרגיל "התרגיל המסריח" הרחיב: "הבלוף הזה וכל ההסתאבות שבאה לחיים
הפוליטיים בישראל בניסיון להרכיב ממשלה צרה, נכשל לא רק באופן טקטי אלא גם
קונספטואלית".
* 929
בבלוג זה
בכל הבלוגים
