לפני כשבוע, פרסם רוגל אלפר ב"הארץ" פשקוויל נאצה נגד יואב
לימור, בו השווה אותו להיטלר, כיוון שערך סרט טלוויזיה שבו הביע דאגה מפני
ההתבוללות בקרב יהודי העולם.
כעבור יומיים פרסמה מועצת העיתונות הודעת גינוי חריפה לאלפר: "זיהום מילולי שיש לעקור מתרבות
הביקורת... מוקיעה בחריפות את בחירת המילים של רוגל אלפר... היא חוצה את גבול
מופקרות הלשון ... המשוואה המחליאה". ובסיום הודעתה הביעה המועצה תקווה
"כי עורכי 'הארץ' ישקלו, ואם צריך ירסנו, את בחירת הדימויים של מר אלפר בהמשך
דרכו כמבקר".
תשובת "הארץ" לא איחרה לבוא. בדיוק שבוע לאחר אותו פשקוויל,
פרסם אלפר באותו מקום פשקוויל נאצה חדש, שכוון נגד צביקה הדר, שהעז לעשות סאטירה
על השמאל הרדיקלי. ושוב, אותה משוואה מחליאה, אותה מופקרות לשון: "יש סכנה נאצית בישראל... הגזענות היהודית של
ממשלת נתניהו ובנט איננה שונה מהגזענות הארית... הדר משול למי שעושה סאטירה על
מתנגדי הגזענות הארית בגרמניה הנאצית של שנות ה–30... איך אפשר להיות חסר דעה בישראל של
היום? זה כמו להיות חסר דעה בגרמניה הנאצית, אפופת הגזענות הארית, של שנות ה–30".
ואצלנו? בעיתונות הקיבוצית? האם אנו נקיים ממה שהוגדר בידי מועצת
העיתונות כזיהום מילולי שיש לעקור? האם אנו מחוסנים מפני אותה מופקרות הלשון, אותה
המשוואה המחליאה?
בגיליון האחרון של "הזמן הירוק", השתלח בי גיורא ברעם,
כיוון שמתחתי ביקורת על הארגון הרדיקלי "שוברים שתיקה" בגין פעולתו נגד
מדינת ישראל. בתגובתו המתלהמת, הוא תקף בעזות מצח את עצם היותי חבר קיבוץ: "פעם
האמנתי שלהיות חבר קיבוץ זה להאמין בערכים אוניברסליים... אורי הייטנר מוכיח שהיום
לצערי כל אחד יכול להיות חבר קיבוץ", כתב החצוף.
וכמו אלפר, הוא קפץ ישר להשוואה הנואלת, החולנית, של ישראל לנאצים.
"...אין ולא הייתה דרך שלישית. זאת הייתה תרמית. יודעים שבהיסטוריה בזמן
מלחמת העולם השניה היו מתי מעט שביקרו את גרמניה הנאצית והיום הם נחשבים לחסידי
אמות העולם, אז הם נרדפו על ידי המוני גרמנים עד כדי כך שנאלצו לעזוב את ארצם.
הייטנר ביודעין או שלא ביודעין יהיה שותף לציד המכשפות".
למערכת "הזמן הירוק" אני מציע לתת דעתה לדברי מועצת
העיתונות על פרסום הזיהום המילולי המופקר הזה.
ובאשר לברעם. מה אפשר לומר על אותה השוואה נואלת? להסביר מדוע היא מופרכת?
עצם ההסבר נותן לגיטימציה להשוואה החולנית. צריך פשוט לומר את האמת: ההשוואה הזאת
היא סוג של הכחשת שואה.
גיורא ברעם הוא מכחיש שואה.
* "הזמן הירוק"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
