אהבת
איתמר בן אב"י / מירי אלוני
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 10.1.17
בשבוע הבא יתקיים בראשון לציון כנס ראש הממשלה לשפה העברית מספר עשר,
"לשון ראשון". במסגרת הכנס, מוענקים מדי שנה שני פרסים. האחד הוא פרס
ראש הממשלה לשפה העברית על שם אליעזר בן יהודה, הניתן לרוב לבלשנים, חוקרי לשון
ואנשים שפועלים להאדרת השפה העברית, כדוגמת אבשלום קור ורות אלמגור רמון. השני הוא
פרס ראש עיריית ראשל"צ ליצירתיות בשפה העברית על שם מאיר אריאל, הניתן לאמנים
ויוצרים, ובהם דני סנדרסון וערן צור.
השנה זכו שניים בפרס ע"ש מאיר אריאל – הפזמונאי דודו ברק
והמוסיקאית והזמרת רונה קינן. את הפינה נקדיש היום לדודו ברק, פזמונאי בולט ביותר
בזמר העברי לאורך עשרות שנים, שעד היום טרם השמענו שיר שלו. ברק, שנולד יחד עם
המדינה, הוא משורר, פזמונאי והיה עורך מוסיקלי בקול ישראל במשך עשרות שנים. באמרי
משורר ופזמונאי, כוונתי לכך שהוא כותב הן שירה פואטית והן פזמונים להלחנה, אולם
עיקר פרסומו והצלחתו הוא כפזמונאי. יש לציין שהפזמונאות היא מקצוע נכחד. היום לרוב
הזמרים כותבים לעצמם את השירים, או כותבים שירים זה לזה. יש הרבה יופי ואותנטיות
בתופעת ה"סינגר-סונג-רייטר", האמן המלחין ושר את שיריו, ומיטיב להביע את
יצירתו בביצועו, ודי אם נזכיר את האיש שהפרס הוא לזכרו – מאיר אריאל, את שלום
חנוך, את כלת הפרס השנה רונה קינן ואת חתן פרס נובל לספרות השנה בוב דילן, כדי
להיווכח בכך. אולם לא כל זמר מבצע הוא גם אמן יוצר והציפיה מזמר לכתוב לעצמו מביאה
לא אחת לתוצאות בינוניות ומטה, אפילו מביכות. חלק ניכר מן הזמר העברי נכתב בידי
פזמונאים שפזמונאותם-אומנותם והם אחראים לשירים מקסימים, ויש להצטער על כך שהמקצוע
הולך ונעלם. יש מקום לשתי הסוגות זו לצד זו.
דודו ברק כותב פזמונים כבר כמעט 50 שנה. טובי המלחינים הלחינו את
שיריו ובהם סשה ארגוב, משה וילנסקי, נחום היימן, יאיר רוזנבלום, דובי זלצר, נורית
הירש, מוני אמריליו, שייקה פייקוב, יצחק קלפטר, בועז שרעבי ועוד. כירושלמי מלידה
ועד היום, הוא הרבה לכתוב שירים על ירושלים, כמו "שובי בת ירושלים" שכתב
לשושנה דמארי. הוא כתב שירים רבים ללהקות הצבאיות, ולזמרים רבים ובהם שושנה דמארי,
מירי אלוני, אילנית (שלה כתב יותר מלכל זמר אחר), בועז שרעבי, אבי טולדנו ועוד.
אזכיר כמה משיריו הבולטים: "חייך וחיי", "פרחים בקנה", "ארץ
ישראל יפה", "למה ככה", "עגילי דמאר", "היום
היום", "דרך ארץ השקד", "בצל כפות תמר", "אחי
גיבורי התהילה", "חופשי ומאושר", "כותל המזרח",
"ושוב אתכם" ועוד ועוד. הוא כתב למלחינים וזמרים בסגנונות רבים – שירי
מולדת; באמת שירי אהבה רבים לא"י, פופ, מוסיקה ים תיכונית ושירי ילדים. הוא
זכה להצלחות של שיריו בפסטיבלים השונים ופסטיבלים בינלאומיים, ולפרסים ועיטורים
כמו פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם וערב הוקרה בכנס "מי אני שיר ישראל".
כיוון שהפרס שיקבל ברק בשבוע הבא יהיה מטעם כנס השפה העברית, השיר שנשמיע
קשור מאוד לשפה העברית. זהו שיר על הילד העברי הראשון, כפי שכונה בנו של מחיה השפה
העברית, או הבולט בין מחיי השפה העברית ליתר דיוק – אליעזר בן יהודה.
שמו הראשון היה בן ציון בן יהודה. אולם אמו דבורה ספרה לו שהיה בכוונתם
לקרוא לו איתמר, על שם עץ התמר, כסמל לציונות, אך כיוון שהשם לא היה מקובל, לחצו
עליהם לתת לילד, שצפויה לו ילדות לא נורמלית בעליל, שם נורמלי. אולם לאחר מות אמו
הוא שינה את שמו לאיתמר ולאחר מות אביו שינה את שם משפחתו לבן אב"י;
אב"י – ראשי התיבות של אליעזר בן יהודה. "איתמר בן אב"י, שאביו היה
נביא", כהגדרתו של ירון לונדון.
את שירו "אליעזר בן יהודה", שכבר השמענו בפינה זו, פתח ירון
לונדון במילים "כמו הנביאים הקנאים לשם, הוא קינא לתואר, ולפועל ולשם".
ואכן, בן יהודה היה קנאי לשפה העברית. ומי ששילם במידה רבה את מחיר קנאותו היה
בנו, "הילד העברי הראשון", שנאסר עליו לפגוש ילדים אחרים לבל ישחיתו
אותו והוא ילמד מפיהם לע"ז. איתמר בן אב"י היה עיתונאי, עורך, סופר
ופעיל ציוני.
השיר שנשמע היום הוא שירו של דודו ברק "אהבת איתמר בן
אב"י". השיר מתאר את סיפור האהבה של איתמר בן אב"י ללאה אבו-שדיד,
מבנות האצולה הספרדית המוגרבית של ירושלים. בהיותו בן 26 הוא פגש בנערה בת ה-16, התאהב
בה ממבט ראשון ורצה את ידה. אלא שאמה אסרה עליה בכל תוקף להתרועע עם האיש. קודם
כל, מה פתאום בת למשפחה ספרדית מיוחסת, תתחתן עם איזה שכנוז מוסקובי לא עלינו,
ועוד אדם עני ובוהמיין פרוע. על גופתי המתה.
איתמר לא ויתר, היה נחוש מאוד, והטריד אותה בסמסים חמש פעמים בשעה.
אבל כיוון שאז עוד לא היו סמסים, הוא נאלץ לכתוב לה שירי אהבה פיוטיים, ולפרסם
אותם בעיתון "האור" בעריכתו, וכך אהבתו וחיזורו האובססיבי היו לנחלת
הכלל, והיישוב היהודי הקטן עקב אחרי הפרשה. לאחר שנתיים של חיזור גורלי, שבו
משפחתה של לאה לא הרשתה לה להתרועע עמו, הוא פרסם בעיתונו שיר התאבדות, תחת הכותרת
"האקדח". השיר עורר סערה גדולה ביישוב. אביו שחרד לגורלו, אליעזר בן
יהודה, לקח את העניינים לידיים. הוא יצר קשרים עם כמה מבני משפחתה, והם שכנעו את
האם לקרוא לנערה ולשאול את פיה. לאה השיבה לאמה שלא תמרה את פיה, אך לא תינשא לאיש
אחר. בסופו של דבר האם התרצתה והשניים נישאו ונולדו להם שלושה ילדים.
דודו ברק כתב בלדה מקסימה המתאתר את סיפור אהבת איתמר בן אב"י
ללאה האהובה, האהבה הטהורה, המיוסרת, הכואבת. "את לאתי אהבתי למרות רצונה /
מי ייתן יכולתי לסור למעונה". הוא מספר איך נאבק איתמר עם עצמו, ניסה להמית
את אהבתו בתוכו – אך האהבה הייתה חזקה ממנו. השיר מתאר, כמובן גם האיום בהתאבדות. "ביקש לשים קץ לחייו באקדחו הקר".
את השיר הלחינה כלת פרס ישראל נורית הירש ושרה בקולה הנדיר מירי
אלוני.
ברכות לחתן פרס מאיר אריאל ליצירתיות בשפה העברית – דודו ברק.
הנה ורטט בעורפי שוב יעבור
איכה דיברה האהבה של פעם
בעיר ירושלים איש טהור טהור
אהוב אהב כאוב כאב בזעם
וזהו דבר אהבתו
עולה בלהבה
אשר שמעה נסיכתו
לאה האהובה
את לאתי אהבתי למרות רצונה
מי ייתן יכולתי לסור למעונה
אני אוהב אותך כל כך
אני נושק אותך כל כך
לו אהבתיני לאתי
חיי לך ומותי
והוא אמר לה את שוכנת בלבבי
וצר עלי ביתה ותשוקותיה
חתם בלהט איתמר הוא בן אב"י
שלוש שנים בכֹה בכה אליה
ביקש לשים קץ לחייו
באקדחו הקר
ושר לה נחל דמעותיו
ושר ושר ושר
את לאתי אהבתי למרות רצונה
מי ייתן יכולתי לסור למעונה
אני אוהב אותך כל כך
אני נושק אותך כל כך
לו אהבתיני לאתי
חיי לך ומותי
לאה סוגרת ומסוגרת במחבוא
פחם שער ראשה צחות פניה
נשבע הוא להמית דמותה בלבבו
בשבועתו נכשל ושב אליה
אי אז מקץ שלוש שנים
הלכה היא אחריו
מאז לכתו פעמונים
נוגנים לה את שיריו
את לאתי אהבתי למרות רצונה
מי ייתן יכולתי לסור למעונה
אני אוהב אותך כל כך
אני נושק אותך כל כך
לו אהבתיני לאתי
חיי לך ומותי
כי אהבתיני לאתי
חיי לך ומותי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
