שער
הרחמים / מאיר בנאי
פינתי
השבועית ברדיו "אורנים" 17.1.17
ביום חמישי שעבר הוכה עולם התרבות הישראלי בתדהמה, בהגיע הידיעה המרה על
פטירתו בטרם עת של אחד המוכשרים והטובים במוסיקאים הישראליים, מאיר בנאי. בשנים
האחרונות איבד עולם המוסיקה הישראלית אמנים רבים וטובים, אבל גילו הצעיר של מאיר
בנאי, שנפטר בגיל 55 בלבד, והעובדה שמחלתו לא הייתה ידועה, העצימו את תחושת האבל
וההחמצה.
מאיר בנאי היה פורץ הדרך של הדור השני במשפחת בנאי, והקדים במעט את בן
דודו המבוגר ממנו ב-8 שנים, אהוד. אחד הדברים המאפיינים את הדור השני של משפחת
בנאי, הוא שרובם, לדעתי כולם מלבד אורי בנאי, שירתו בצה"ל כלוחמים קרביים,
ולא בלהקה צבאית. מאיר בנאי שירת בתותחנים. מיד לאחר שחרורו החלה הקריירה
המוסיקלית שלו, הוא הופיע בתכנית "זה הזמן" של רם עברון בטלוויזיה כזמר
אורח והוציא תקליט שדרים עם שני שירים. נחום היימן, שחזר באותם ימים לארץ ממספר
שנים שבהן גלה לאירופה, שמע אותו, התפעל מקולו ומכישרונו יוצאי הדופן והחליט לטפח
אותו. את תקליטו הראשון הוציא בנאי בחברת תקליטים פרטית שהייתה אז בבעלותו של נחום
היימן. לאחר מכן הוא צירף אותו ללהקת "חופים" שהופיעה בכל רחבי הארץ
במאות הופעות משיריו של היימן והוציאה תקליט רב מכר, שיצר חשיפה אדירה לזמרים
הצעירים שכינס היימן ללהקה, כמשה דץ, חני לבנה ובעיקר מאיר בנאי.
אני ראיתי את בנאי לראשונה במופע של להקת "חופים" והתפעלתי.
בנאי שר סולו את "תפילת דייג" של נתן יונתן ואת "את שומעת" של
אלתרמן. היו אלו שני ביצועים מיוחדים, אבל גם הלחנים היו יוצאי דופן. בדיעבד, אני
יכול לומר שהם הרבה יותר מאיר בנאי מאשר נחום היימן. מעניין האם זו הגאונות של
היימן, שידע להלחין את השיר בדיוק עבור הזמר שהתאים לו את השיר, או שזאת טביעת
האצבעות הייחודית של בנאי בשירים שקיבל מהיימן. אבל "תפילת דייג" הוא
אותו שילוב של בלוז עם שירת נשמה, ואותה נהמת לב הפורצת מן השיר באופן כל כך
אותנטי ומשכנע, המאפיינים כל כך את מאיר בנאי.
לאחר להקת "חופים", חזר מאיר לאלמנט הטבעי שלו כ"סינגר-סונג-רייטר",
אמן מבצע, השר את השירים שהוא הלחין וכתב. בשבוע שעבר שוחחנו על התופעה הזאת, שמצד
אחד הצמיחה כמה מטובי האמנים ומן היצירות הטובות והחשובות ביותר, בישראל ובעולם,
אך מצד שני יש בה הרבה מאוד בינוניות ומטה, של זמרים שמתעקשים לכתוב ולהלחין אף
שאינם מוכשרים לכך, או של כותבים המתעקשים לשיר, אף שאינם מוכשרים לכך. מאיר בנאי
בולט מאוד כהתגלמות החיוב בתופעת ה"סינגר-סונג-רייטר", בשל הכישרון,
היצירתיות והמקוריות שלו הן כתמלילן, הן כמוסיקאי והן כזמר. אגב, גם כשחקן, בראשית
דרכו האמנותית.
מה מיוחד במאיר בנאי? בעיניי, בעיקר האותנטיות. כאשר הוא שר על הבדידות
והניכור של אדם לבד בעיר הגדולה, אם בשירו "גשם" או ב"שער
הרחמים" שנשמיע היום, המאזין מזדהה עם השיר וחש יחד עמו את חוויית הבדידות
הזאת. כאשר מאיר כמה לאהובה, למשל בשיר "אצלך בעולם", המאזין מתפלל יחד
אתו "תני לי יד, תני לי מקום אצלך בעולם", והשיר הזה באמת נשמע כמו
תפילה.
הקול שלו יוצא דופן באיכותו, בעוצמתו. המנעד הקולי שלו רחב, והכל – בקול
מלא, ללא זיוף, ללא אובדן העוצמה, וגם ללא הצרידות האופיינית לרוקרים ובלוזיסטים.
בסגנון המאפיין אותו אני רואה שילוב של בלוז ושירת נשמה, והדבר בא לידי ביטוי
בזעקה האותנטית הבוקעת מתוכו במספר שירים, בראש ובראשונה בפזמון של הגדול והמצליח
בשיריו – "גשם", וגם בשיר שנשמע בהמשך.
לאחר חזרתו בתשובה, הוציא מאיר בנאי את תקליטו הנפלא, "שמע קולי"
– פיוטים ותפילות, רובם בלחנו ומיעוטם בלחן המסורתי שעליו גדל כילד מסורתי בבית
הכנסת הספרדי. הוא היה בין הראשונים בגל היצירה היהודית, עוד לפני שנשפט
כ"טרנד". אני אוהב מאוד את התקליט ושמחתי מאוד על הצלחתו. מאיר בנאי
עצמו חשש מאוד לאבד את הקהל שלו, והופתע לטובה מההצלחה הגדולה של התקליט.
שלוש פעמים צפיתי בהופעה "שמע קולי". אני חייב לציין שמאיר
בנאי המאוחר לא היה פרפורמר טוב. הוא לא תקשר עם הקהל. הוא עמד כפוף, הביט על רצפת
הבמה, הכובע שחבש מאז חזרתו בתשובה הסתיר את פניו, היה מרוכז מאוד בגיטרה ובמפוחית
ובנוסף לכך, העיבודים שלו רחקו מאוד מהלחן המוכר, מה שהקשה מאוד על הקהל להצטרף
אליו. במופע בק"ש, מחצית הקהל עזבה את המופע באמצע. גם במופע בקצרין עזבו
רבים.
בימים האחרונים חשבתי הרבה על מאיר בנאי, ושאלתי את עצמי למה חזרתי לאותו
מופע שלוש פעמים, על אף הבעייתיות שלו? הרי לשירים הקשבתי בדיסק ולשם כך לא הייתי
צריך ללכת למופע. כנראה שמה שכבש אותי הוא שוב, אותה אותנטיות של אמן המחובר
לעצמו, ואינו מנסה להתחנף לקהל או להתאים את עצמו. מה שכבש אותי במופע, היה לראות
דווקא את המופנמות שלו, את ההתמזגות של היוצר עם יצירתו.
אני אוהב מאוד את מאיר בנאי ואת שיריו. באורטל אנו עורכים מדי שנה ערב
חורף – שירי סולנים סביב נושא או אמן. הערב הראשון, לפני שנים אחדות, הוקדש לשירי
חורף, ואני שרתי את "גשם". הערב האחרון, בשנה שעברה, עסק בנושא חברות,
ואני שרתי את "שירו של שפשף". לפני שנים אחדות פעלה באורטל חבורת זמר,
"הקולית", שהייתי מחבריה. העמדנו ערב של שירים בנושא אהבה. אני שרתי
כסולן את "אהבה קצרה".
את קבלת השבת באורטל, ביום שישי, הקדשנו לזכרו של מאיר בנאי. הגיטריסט
אופיר גל, שליווה שנים רבות את קורין אלאל והיום הוא חי באורטל, זכה לנגן עם מאיר
בנאי והוא שיתף אותנו בחוויה, ואח"כ שר וניגן את "אצלך בעולם" ואנו
הצטרפנו, והייתה אווירת קדושה והתרוממות רוח יוצאי דופן.
את השיר שנשמע היום, "שער הרחמים", מתוך התקליט
"וביניהם", הכנסתי באחד מערבי יום הכיפורים להתכנסות שאני מוביל מדי שנה
באורטל, שנקראת "כל נדרינו". בעיניי, מאיר בנאי כתב תפילות גם בתקופה
החילונית שלו. ו"שער הרחמים" הוא סוג של תפילה. לכן, המעבר שלו לשירה
דתית, כביכול, ב"שמע קולי", לא היה בעיניי מעבר חד. אני חושב שאף פעם לא
היה אצלו פער בין הישראלי והיהודי, והוא גם מיטיב למזג בין מזרח ומערב, הן בלחניו
והן באופן השירה שלו, שיש בה סוג ייחודי של סלסול קל.
ב"שער הרחמים" עוסק מאיר בנאי בנושא החוזר אצלו בשירים נוספים,
ואגב, גם בשירים של בן דודו אהוד בנאי – הניכור של האדם הבודד בעיר הגדולה. העיר
מתאפיינת ברעש בכל פינה, אבל הוא לא מביט סביב, לא מקשיב, הוא איש חולם וכך היה
תמיד. הוא הולך בדרך עצמאית משלו, הדרך המובילה לשער הרחמים. שער הרחמים הוא אחד
משערי ירושלים, אולם הכוונה היא יותר כמטפורה – השער של האדם הבודד, המחפש בחיים
חמלה, רחמים. הוא מחפש את השער לעולם שיש בו חסד. הוא מכיר את הדרך לשער הזה, אך
הוא יודע ששער הרחמים לא יגאל אותו מן הבדידות. הוא רוצה להגיע לשער הזה עם
אהובתו. ולכן הוא שר לה: "בואי אתי יחד, בואי מתוך הפחד, כי את, גם את חלק
משער הרחמים".
"חי פעם, רק פעם", הוא שר. לביטוי "חיים רק פעם אחת"
אפשר להתייחס במובן של לא לקחת את החיים ברצינות כי חיים רק פעם אחת, או – כיוון
שחיים רק פעם אחת, ראוי לחיות אותם במלוא המהות והמשמעות. מאיר בנאי תוהה:
"יש טעם, אין טעם", אבל החיפוש אחרי שער הרחמים, מבטא את הפרשנות
המהותית והמשמעותית לחיים. וכשמאיר בנאי זועק לפתע, ש"בתוך לבי יש זעקה והיא
גדולה" – המשפט הזה הוא המאיר בנאיות במיטבה, באותנטיות הכובשת שלה.
אי אפשר לסיים פינה המוקדשת למאיר בנאי, בלי לומר מילה על משפחת בנאי.
משפחת בנאי הענפה, מקבץ הכישרונות האדיר והנדיר הזה, הוא תופעה המרסקת את מדע
הסטטיסטיקה. כאמור, מאיר היה הראשון מבני הדור השני. בין הבולטים מבני דורו, גם
אחיו אביתר ואחותו אורנה. ובין הזמרים בני הדור השלישי של השבט, בולט בנו נועם
בנאי. הייתי בהופעה שלו. ההופעה הייתה בליל שבת, מה שאומר שהוא לא המשיך בדרכו של
מאיר כאדם דתי, אך הוא אמר במופע שהאופציה שהוא לא יהיה מוסיקאי אף פעם לא הייתה קיימת
מבחינתו.
נפרדנו השבוע מאמן ענק, מאיר בנאי. יהי זכרו ברוך!
מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים.
לא מביט סביב
לא מקשיב
איש חולם אני
וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
הדרך אל שער הרחמים.
חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.
השלטים מעל החנויות
משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.
חי פעם רק פעם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
